הולך נגד הזרם

ישראלים הם עם של עדר. אולי זהו הטבע האנושי בכללותו, אולי כך המבנה הנפשי של האדם מעצם בריאתו - ללכת אחר העדר או להיות חלק ממנו ולא נבדל ממנו . כך זה בכל תחומי החיים כנראה: בפוליטיקה, באופנה, בשיח הציבורי, בצורות הבילוי, בספרי הקריאה ובתוכניות הטלוויזיה שנחשבות "אין" ו"אאוט". מספיק לראות את נתוני הרייטינג כדי להבין שהאדם הוא יצור שמתנהג כמו אחרון החברים בעדר.

כשהטרנד היה חופשה חלומית של "הכול כלול" בטורקיה, אין ולא היו כמו הישראלים שידעו לנצל את ה"הכול כלול" הזה (המצאה שיווקית גאונית שבאה לענות בדיוק על צרכי הטיפוס הישראלי המצוי, שלא יודע שובע אם הדברים ניתנים לו ללא תשלום) עד חתיכת הגרגר האחרונה של החומוס הטחון. עכשיו, כשיחסי ישראל-טורקיה כבר לא משהו, הישראלי הממוצע מזדהה עם מדיניות ממשלתו בבחינת "העולם כולו נגדנו", ואם זה כך - אז אנחנו נראה להם, לטורקים, מי אנחנו.

כל החכמים הגדולים קמים ויוצאים נגדו. מאיר דגן (פלאש90)

מסקר שנערך בסוף ינואר ופורסם בימים אלה מתברר שאחד מכל ארבעה ישראלים לא אוהב את טורקיה. נו, טוב, זה נתון שטורקיה עוד יכולה לחיות איתו. גם ככה, למרות הרעשן הישראלי הוולגרי, התיירות מישראל בשיאה הייתה אומנם מורגשת מאד אבל לא משמעותית במספרים ולא הוסיפה או גרעה משמעותית מהתל"ג הטורקי. סתם לידע כללי: בתקופת הזוהר של התיירות הישראלית בטורקיה ביקרו שם חצי מיליון ישראלים בשנה - כמות לא מאוד גדולה מתוך 25 מיליון התיירים ששטפו את אזור אנטליה וכל רצועת החוף הדרומית המכונה ה"ריוויירה הים תיכונית של טורקיה". קשה לנו אולי להכיר בעובדות החיים האלה, אבל זו המציאות.

עכשיו עולה מהסקר כי 77% מקרב הנשאלים ענו כי גם אם היו מקבלים את החופשה הזו בחינם, ללא כל תשלום, הרי שגם אז הם היו מסרבים לנסוע ולנפוש בטורקיה. עד כאן, גבירותיי ורבותי. עם כל הכבוד, לזה אני פשוט לא מאמין. אין מצב שהישראלי יסרב לקבל משהו בחינם. די לראות את ההתנפלות על הקופונים, על המבצעים, את הדחיפות והצעקות בכניסה לחנויות אופנה שנפתחות ומבטיחות הנחה, שולית וזניחה ככל שתהיה, ביום הראשון למכירה. תראו את התורים המשתרכים בחנויות אחרי כל  גימיק שמשחרר לאוויר העולם איש השיווק התורן ותבינו שאני צודק. אין מצב שיציעו לישראלי חופשה בחינם והוא לא ינצל אותה. אז בשביל הסקר, מה איכפת לו לישראלי הגאה לומר את מה שנשמע טוב. במבחן המציאות הוא לא יעמוד בזה וכנראה שגם אף אחד לא יעמיד אותו במבחן שכזה. גם בכירי העיתונאים שנענים בשם "זכות הציבור לדעת" להזמנות של משרדי התיירות של המדינות השונות לא עומדים בפיתוי ונוסעים. כדי למרק את המצפון והאתיקה המקצועית כותבים באותיות קטנות את ה"גילוי הנאות".

אז זהו, שהמצפון משחק כאן תפקיד חשוב. המצפון הישראלי הקולקטיבי אומר שאל מול "אויבינו מבחוץ" תמיד נהיה תומכי מדיניות הממשלה, גם כשהיא אווילית ומסוכנת. כך בנושא "חוק המסתננים", כך באשר ל"חוק האזרחות", וכך גם באשר למדיניות ישראל בנושא הגרעין האיראני. אז כשמאיר דגן , ראש המוסד לשעבר, בא לומר בגלוי את דעתו, כל החכמים הגדולים קמים ויוצאים נגדו. איך הוא מעז לנצל את מעמדו והידע שצבר כדי להביע את דעתו בפומבי, הם טוענים. אז אם נחזור לתחילת הטור הזה, לא פשוט לשחות נגד הזרם, לא קל להמשיך להתהלך מחוץ לעדר. אבל רק מי שעושה זאת יכול באמת להשפיע, לקבוע דרך. ואחד כזה ראוי לכל הערכה, גם אם אני חושב אחרת, ואני לא.