שונאים, סיפור אהבה? על שנאה ואמנות

03.08.08

קצת לפני תשעה באב - יוצרים מדברים על חוויות השנאה שלהם. אמן המדיה הדיגיטלית, מייק דרנל, מספר שהשנאה היא חלק גדול מחייו. לפעמים, שלא נדע, הוא אפילו נהנה מזה.

 

 
מייק דרנל
"יותר מכל סימן אחר, צלב הקרס מעורר פולמוס בכל פעם שהוא משולב ביצירתו של אמן ישראלי. לאחרונה השתמשתי בדימוי של צלב קרס המורכב ממנופים באחת היצירות בתערוכתי 'ציון דיגיטלית', כאות מחאה נגד הבנייה הבלתי אחראית וההשחתה של נופה האורבני של ירושלים. כשעבדתי על התמונה, הייתי מודע לפרובוקציה שיצרתי. לא חשבתי שמישהו ישחית את היצירה, אבל לא הופתעתי כשזה קרה. זה קצת הצחיק אותי, קצת איכזב אותי, והרגשתי ששוב הצלחתי להוכיח שאנחנו לא מסוגלים להתגבר על היצר".

דרנל מאמין כי השנאה יכולה להתקיים רק בקבוצות. "אני משוכנע שאילו זה שהשחית את התמונה היה לבדו, הוא לא היה עושה זאת. אנשים מציגים את צדם המכוער ביותר ומסוגלים לדברים הנוראיים ביותר כאשר הם בקבוצה. יש משהו שקוסם לנו בהיעלמות בתוך ההמון, שמאפשרת לנו לשחרר את החיה המסתתרת בכל אחד מאיתנו".

 ייתכן שהפרובוקציה זימנה את השנאה?
 "אתה לא יכול לחיות בירושלים בלי שהפוליטיקה והמאבקים שלה יהיו חלק מחייך. כאמן אני חי בתוך המרקחה הזאת, ועושה ממנה את מה שאני צריך לעשות. אני מוכרח לומר בדאבון לב שהשנאה היא חלק גדול מהחיים שלי, ובמובן מסוים אני נהנה להתעסק בזה. הרי יכולתי לצייר אנטילופות מקפצות בשמחה, אף אחד לא אמר לי לצייר צלב קרס ולהכריז שזה מה שאני חושב על קבלנים ואנשי נדל"ן בירושלים. אני לא יכול להיתמם, וזו דרכי להתמודד עם זה: אני יוצר אמנות ובאמצעותה מדבר על הדברים שמפריעים לי. המפתח להילחם בשנאה הוא הכנות, ואם אתה מכיר בחולשה שלך ועובד על עצמך כדי לטפל בזה, אז כשבא המבחן אתה מחושל ואמיץ יותר. המופעים שלי בתערוכות בחו"ל מהווים הזדמנות לבחון את התפישה שלי לגבי כוחם של ההדפסים שאני יוצר, ולהפיץ את האמונה שכנות היא הדרך להתמודד עם השנאה".

מייק דרנל הוא אמן דיגיטלי ישראלי. יצירותיו הוצגו בגלריה זיק, בגלריה @404b בארקנסו ובלוס אנג'לס.
כתבה: כרמית ספיר-ויץ
לתגובות: editor@bac.org.il

עוד בבית אבי חי