הנאום האחרון

אנחנו חיים בעידן שכולו מילים. מתעדים ומתועדים. ליד "המילים האחרונות" יש את ה- SMS האחרון והדוא"ל האחרון. מה אומרים ועל מה מדברים רגע לפני הפרידה? אלי ויסברט מקשיב לנאום האחרון של משה, וממליץ למנהיגים שלנו ללמוד ממנו מה לומר (או לא לומר) רגע לפני הפרישה

רִאשׁוֹן

המיקרופונים פתוחים, המצלמות מהבהבות בדריכות, "הנסיך" שהגיע משום מקום הישר אל כס ההנהגה, שהנהיג, שהתעמת, שהסתכסך עם האליטות, שכעס על העם ואהב אותו בלהט, שכשל ונאלץ לסיים את תפקידו - האיש הזה יוצא לשאת את דברו לאומה.

משה רבנו. ספר דברים.

שֵׁנִי
אלה הן המילים האחרונות. מה אומרים בנאום האחרון? על מה מדברים? על עצמך? על הישגים? על חוויות משותפות? על העתיד שלעולם לא תהיה חלק ממנו? "כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת". כמה עצוב.

שְׁלִישִׁי  
איש כבד פה וכבד לשון עומד ונושא את נאום חייו. כך זה מתחיל: "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם". לא סיכומים מחמיאים, לא התפארות בהישגים - וזה מהאיש שהכניע את פרעה, חצה את ים סוף ועלה לבדו אל הר סיני לקבל את התורה. איפה הוא ואיפה היורשים שלו בעבר הזה של הירדן ושל הזמן.


צילום: פלאש 90

רְבִיעִי  
אני זוכר אותה שוכבת במחלקה. חלשה ומלאת תרופות מכדי לדבר. שום מילים אחרונות לא היו שם. הרופאים, כוהני המלחמה האבודה במוות, היו אלה שדיברו בשם גופה וניהלו מעל גופה החלש את הדיאלוג המריר והעיקש, שבו תמיד תהיה למלאך בשחורים זכות המילה האחרונה.

עיניה היו כבויות. איש לא ביקש עבורה עוד כמה רגעים של צלילות, עוד הזדמנות אחרונה של דיבור לזו שתמיד היה לה מה לומר. כאילו עצם האמירה של מילים אחרונות כמוה ככניעה למוות עצמו.

חשבתי כמה טוב היה אם היינו יכולים למות בשעת מותנו. לא חודשים רבים אחריו.

חֲמִישִׁי  
"מהי אמנות, אחרי ככלות הכל, אם לא אימון לקראת הרגע האחד שאחריו אין כלום? לעולם - כלומר, כל עוד אנו קיימים, כל עוד אנו חיים - לא נדע על עצמנו דבר. ידיעותינו על עצמנו יתבררו רק אחרי מותנו"
(מישל דה מונטיין)

שִׁשִּׁי  
"- זוכר מה אמר אבא עליו השלום לפני שמת?
- איך אני יכול לזכור? שלושה ימים לא הפסיק לדבר!"
("שוק הספרים", דן בן אמוץ)

שְׁבִיעִי  
אנחנו חיים בעידן שכולו מילים. מתעדים ומתועדים. ליד "המילים האחרונות" יש את ה- SMS האחרון, הדוא"ל האחרון, הרשימה האחרונה בבלוג.

חכמי זן יפנים ליטשו במשך שנים את ה"הייקו" שיאמרו לקראת מותם. קרל מרקס אמר שמילים אחרונות הן בשביל טיפשים שלא אמרו מספיק. למשה היה ספר דברים. האם בתוך כל המלל שאנחנו מייצרים עוד יכולות לזהור מילים בודדות שיהיו "המילים האחרונות"? כאלה שאומרות משהו שהוא מעבר לעצם קיומן הסנטימנטלי?

מַפְטִיר
פנו לעצמכם שעה ושבו לראות ב- youtube את ד"ר רנדי פאוש נושא את ההרצאה האחרונה שלו בפני תלמידיו, לנוכח מותו המתקרב.
ככה יוצאים.
בדיוק ככה.

בשבוע שעבר הוא נפטר. איזה איש. איזה דברים. 

עוד בבית אבי חי