טיפול שורש

שם: ד"ר בועז שי
גיל: 35
מגורים: פתח תקווה
בתכל'ס: מומחה לטיפולי שורש, מטפל בשיניהם של ילדי שדרות בהתנדבות
ציונות?! לעזור לילדי שדרות זה המעשה הציוני ביותר שאני יכול לעשות
מוטו: לא טומנים את הראש בחול – כולנו צריכים לפתח אחריות חברתית

כאשר ד"ר בועז שי, מומחה לטיפולי שורש, מקבל טלפון מהדיקנט של הפקולטה לרפואת שיניים בבית החולים 'הדסה' בעין כרם, הוא מיד פותח יומן ומשנה את תכניותיו. מבטל טיפולים, משנה מועדי נסיעות, כדי לעשות את דרכו אל שדרות. מזה חודשים ספורים שד"ר שי, כמו רופאים צעירים נוספים, מגיע אל העיר הכי מופגזת במדינה בשנים האחרונות כדי לטפל בשיניהם של ילדים ממשפחות מעוטות יכולת. מדובר ביוזמה משותפת: הפקולטה לרפואת שיניים בעין כרם סיפקה את הידע וכוח האדם, מרפאת "דנטל סנטר" סיפקה את הציוד, ועיריית שדרות סיפקה את מאגר המידע, הכולל שמות של ילדים עד גיל 18 ממשפחות נזקקות.

ד"ר שי. צילום: פלאש 90

"יש שני מאפיינים שרומזים על זה שהגעת לשדרות. הכבישים המובילים אל העיר מתרוקנים, והדבר הכואב יותר – קשה להעלות חיוך על פניהם של הילדים", אומר ד"ר שי. הסביבה מפרגנת, מדרבנת ותומכת, ואם הוא נתקל בהרמת גבה, הוא הודף אותה בחיוך מלא ביטחון. "תמיד יהיה מי שיתפלא או יעיר הערות. אז מה", הוא אומר.   

צבע אדום? לא מרגש אותו. ד"ר שי: "קרה שנשמעה אזעקה בזמן טיפול, או אחרי שיצאתי מהמרפאה, בזמן נסיעה ברכב. הסייעת צלצלה ואמרה לי להיכנס לבניין הכי קרוב שאמצא. זו מציאות שאני מודע לה. אין פה הפתעות, אבל עד שאתה לא חווה את זה, אתה לא באמת מבין כמה האנשים כאן חיים תחת איום ממשי בכל רגע נתון. הבנתי שאני חוזר אל האזור השקט, והם נשארים לחיות בתוך מציאות מלאת טילים".

למה בחרת להתנדב דווקא בשדרות המאויימת?
לתושבי שדרות מספיק קשה גם בלי הבעיות האישיות. אם אין באפשרותם לממן טיפולי שיניים בגלל המציאות שבה הם חיים והמצב הכלכלי שנגרם בעקבותיה, אני שמח לתרום את חלקי הקטן. הם תורמים ביומיום בזה שהם נמצאים שם. תושבי שדרות משמשים באופן ציני, לצערי, גדר אנושית. מבחינתי, המעשה הציוני ביותר שאני יכול לעשות עם הידע שרכשתי במרוצת השנים הוא לתת להם את הטיפול הרפואי הטוב ביותר ולמנוע מהם קשיים נוספים בגלל מצבם הכלכלי העגום". 

צבע אדום בשדרות. צילום: פלאש 90

מה מניע אותך לעשות את זה?
כל אחד יכול להגיד: יש רשויות, שהן יעשו את המוטל עליהן, אלא שאני חושב שמה שהופך אותנו לחברה אכפתית זו העובדה שאנחנו לא טומנים את הראש בחול ונותנים לתופעות לחלוף מעלינו. אחריות חברתית היא חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו, במיוחד אם אנחנו רוצים לשפר אותה. בשונה ממבוגרים, ילדים עסוקים מדי בלפחד מטיפול השינים. מדהים לגלות שזה מפחיד אותם הרבה יותר מאשר נפילה של קסאם. המעט שאני יכול לעשות זה לעזור להם לחייך".

**
כתבה: כרמית ספיר-ויץ
לתגובות: editor@bac.org.il