הרעות, נשאנוך בלי מלים

"הרעות - נשאנוך בלי מילים, אפורה עקשנית ושותקת" כתב חיים גורי כשנה לאחר פרוץ מלחמת העצמאות והעביר את תחושת הקולקטיב, האחווה והחברות האמיצה בין הלוחמים. לימים התברר שבחברה הישראלית נוצרה הבחנה בין חברות כקשרי ידידות בחיי היומיום, לבין חברות המקושרת לצבא, לחימה והקרבה. השמירה על קיום מדינת ישראל נקשרה לאחוות הלוחמים, לרגעים בהם החברות מועתקת מהמימד הפרטי אל המרחב הציבורי והלאומי, ממחוזות החיים אל מחוזות המוות והאלמוות.

בתקופות מסוימות נדמה היה שהערך הזה נסדק. שאלנו את חוקרת התקשורת ד"ר לירן אלפר מבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי של המכללה למנהל האם במרוצת הדורות חל שינוי במושג 'רעות'. "כל תפיסת הרעות שבאה לידי ביטוי בשיר, מתחזקת שני דורות אחר כך. אותה 'סחבקיות' שנבנתה במסגרת צבאית או סמי-צבאית כמו הפלמ"ח נשמרה והופיעה בגלגולים מאוחרים. דוגמה מעניינת היא הסרט 'בלוז לחופש הגדול' ואפילו סרטי 'אסקימו לימון' משנות השמונים, בהם רואים כיצד מתגבשת חבורת גברים. זו חבורה שהתגבשה בזמן התיכון ונצרפה בשירות הצבאי. דוגמאות מאוחרות ניתן למצוא בספרות, למשל ב'משאלה אחת ימינה' של אשכול נבו ו'בשבילה גיבורים עפים' של אמיר גוטפרוינד. הרעות נמדדת במצב שבו אחד החברים נהרג במלחמה, ואת זה ניתן לראות גם ב'חוכמת הבייגלה'. זה מה שמחזק את הקשרים של החבורה, זה מבחן שהחברות עוברת והיא מתחזקת בעקבותיו. גם נקודת המבט המגדרית חשובה מאוד. יש שם בנות אבל הן שוליות, והמושג 'רעות' שמור אך ורק לבני המין הגברי. יש להדגיש שהנשים אינן בחבורות, כי הרי 'אישה לאישה זאב'. את התזה הזאת מאתגרת כמובן הסדרה 'סקס והעיר הגדולה', ואולי בגלל זה נשים מאוד אהבו אותה. מעניין לבדוק אם יש שינוי במעמד האישה ודימויה ביחס לרעות".

שמור רק לגברים. חיילי גבעתי השבוע בגבול עזה. צילומים: פלאש 90

לאהוב עד מוות

ד"ר אלפר טוענת כי לא ניתן לבודד את הרעות של היום מתהליכים חברתיים אחרים. "ההגדרה של רעות היום בקרב צעירים נובעת בחלקה מתהליך הגלובליזציה ודימויים של חברויות שהגיעו דרך החברה העולמית. יש פיעפוע וזליגה וקשה היום להפריד בין התרבויות. מצד אחד אנחנו אזרחי העולם, ומצד שני יש דה-גלובליזציה שמעודדת רעות וחיפוש אחר קהילות, וגם השירות הצבאי ממשיך להיות מסגרת חברתית ישראלית ייחודית. אולי דווקא בגלל הרשת והעידן הטכנולוגי מתעורר מחדש הרצון למצוא חברות אמיתית, לא ארעית. אולי היא פחות נגזרת מהמסטינג הצבאי, אולי היא מתמקדת יותר בחברות לספסל הלימודים, אבל היא בהחלט ישנה. זה צורך ראשוני".  

**
כתבה: כרמית ספיר-ויץ
לתגובות: editor@bac.org.il