מה הסיפור שלך?

29.01.09

ההיסטוריה מטיבה עם אלו הכותבים אותה. הניצחון נקבע בהתאם ליכולת של המנצח להיות זה שישלוט באופן בו "יונצח". כבר בהתארגנות לקראת מכת בכורות עוסק אלוהים בהנחלת סיפור יציאת מצרים לדורות הבאים: אז מה יהיה הסיפור? הישרדות או לידה מחדש? מה נספר באוזני ילדינו? אלי

 
ראשון
בכל יום שישי שני עיתונים עטופים בניילון מחכים ליד הדלת. ביטאון הימין. שופר השמאל.
חומרת העובדות מפנה מקום לרכות הפרשנית.
כל אחד והאמת שלו? וואלה.

שני
כניסת הצילום ובעקבותיו צילום הוידאו היו אמורים להביא איתם קפיצת מדרגה בכל הנוגע לאמינות הדיווח. כתבות מהשטח, בצבע, בקול ובתנועה היו אמורות ללכוד פיסות מציאות, להביא את השטח אל הצופה. מה שקרה היה ההפך הגמור. בחירת זווית המצלמה הייתה לשאלה מוסרית. מציאויות מורכבות הצטמצמו לרגע טלוויזיוני אפקטיבי. המקרר הריק החליף את נתוני העוני,  תמונת המלחמה העלימה את המלחמה.

 


שלישי

"כל שוטה יכול לעשות היסטוריה, אבל דרוש גאון כדי לכתוב אותה".
(אוסקר ווילד)

רביעי
ניצחון מלשון נצח. הניצחון מתרחש במרחב של הזמן האינסופי. ביכולת של המנצח להיות זה שישלוט באופן בה "יונצח", כלומר יהיה למנצח, מכוח הסיפור שיסופר אודותיו מבעד לזמנים. צ'רצ'יל קבע כי ההיסטוריה תיטיב עימו - היות והוא מתכוון להיות מי שיכתוב אותה. כך היה. הניצחון שלו.

 


חמישי

נאראטיב אתם קוראים לזה. סיפר. כאילו בהורדת הו' יש איזו סגולה שהופכת את הצ'יזבאט הסובייקטיבי לגרסה לגיטימית של המציאות. רשומון אינסופי שבו לכל אחד יש קול שווה ערך במרוץ אל הנצח.

כך ממומן המחקר האקדמי על ידי תורמים בעלי עניין. המוזיאון על ידי עמותה אידיאולוגית. מחלקת החדשות על ידי מחלקת המודעות. נפוליאון טעה. ההיסטוריה איננה "אגדה שהכל הסכימו עליה". היא אגדה שיש לה תקציב. 

 


שישי

כבר בהתארגנות לקראת מכת בכורות עוסק אלוהים בהנחלת סיפור יציאת מצרים לדורות הבאים. אז מה יהיה הסיפור? הישרדות או לידה מחדש? מה תספר "באזני בנך ובן בנך"? "את אשר התעללתי במצרים"?  או "כי עבד היית בארץ מצרים"? האם נספר את המצוקה? את הגדולה? את הנקמה? כי סיפור יציאת מצרים הוא גם היציאה מבית עבדים, גם מכת בכורות, גם המנון לחופש, גם ניצחון אלוהי ישראל (אהיה אשר אהיה) על אלוהי מצרים (לי היאור ואני עשיתיו).

מה יהיה הסיפור?

 


שביעי

אולי הזיכרון עצמו.
אולי לזכור את סיפור יציאת מצרים הוא ראשית לכל, לזכור את הזיכרון, את הפעולה הזכרית של התודעה - זו שמפרה את ההווה ומולידה את העתיד. אולי הציווי לזכור את יציאת מצרים הוא קודם כל הציווי לפעול במרחב הזמן. לזכור ולהזכיר. להנציח.

מפטיר
מה הסיפור שלך?

**
אלי ויסברט
לתגובות: 
editor@bac.org.i

עוד בבית אבי חי