עבד כי ימלוך

שני
"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד".
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק)

ממליכי מלכים. רגע ההכתרה של ש. קורנפלד. צילום: פלאש 90

שלישי
קו ישר ואנושי להבחיל עובר בין הנוסע בכסא שלידך שגער בשחצנות לדיילת, לפקידה שנפנפה בבוז את העולה המבוגר, למשפחה הקולנית וגסת הרוח במסעדה. כולם אבירי מסדר "שילמתי-אז-מגיע-לי" ; בני אצולת "למה-מי-אתה -חושב-שאתה-מדבר-אלי-ככה".

רביעי
"תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ; וְתַחַת אַרְבַּע, לֹא-תוּכַל שְׂאֵת. תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ..." זיכרון העבדות כובש את הנפש, דוחף אל השלב הבא בסולם המעמדות ובה בעת מנציח אותו - כי מהו מלך אם לא מכפלת שפלותם של הנתינים שתחתיו. עבד כי ימלוך אינו מסוגל להתגדל אל מעמדו החדש.  הוא נותר עבד. 

שביעי
ומהקצה השני של הסיפור - הכוכב הנולד, הזוכה במיליון, העבד כי ימלוך - הגיבור הישראלי החדש. ממליך המלכים. מה הוא עושה עם הכוח הזה, החדש, שנופל לידיים שלו? מה הוא עושה עם הכסף? עם המעמד? האם יחד איתם באה גם אחריות, זהירות, אצילות? או שזהו רק שדרוג בתוך משחק העבדים האלים, בו כולם, לנצח, משעבדים ומשועבדים?

מפטיר
"אם עבד, אם הלך - נוצרת בן מלך".
(זאב ז'בוטינסקי)