אנחנו

אלי ויסברט
10.09.09

כמו מין הילה שקופה מקיף אותנו גבול ה'אנחנו', הגבול הטבעי בין מי שהוא קרוב, אהוב, חשוף לדאגתנו – לבין האחר. אלי ויסברט קורא לנו להרחיב את גבולות המעגל האישי ולהפוך סוף סוף לעם. עליות – פרשת ניצבים - וילך

ראשון
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל; טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ; מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ, לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ...  לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם.

שני
אז מה, ראשון... מבסוט, מה? עכשיו עוף לי מהעיניים ורוץ לעזור לחברים שלך מאחור.
מעניין לי את התחת המהירות שלך. מצדי תסחוב את החבר שלך על הגב כל הדרך, אבל תוך חמש עשרה קטנות מעכשיו אתם על הגבעה ליד הבוסטר - עם הציוד.
כולכם.

שלישי
כמו מין הילה שקופה מקיף אותנו גבול ה'אנחנו', הגבול הטבעי בין מי שהוא קרוב, חשוף לדאגתנו – לבין מי שאינו. אנחנו האוהדים, אנחנו המאמינים, אנחנו המתקדמים, אנחנו בני העדה, אנחנו. ומולנו - 'הם'. אלה הרוצחים זה את זה, הם הנשאבים אל התהום הנרקוטית, הם המזדקנים לבדם בבתים מתפוררים, הם שאינם אנחנו.


רביעי
אין אנו שמחים במפלתם, חלילה, אך נודה ביושר כי היא גורמת לנו קורת רוח מסוימת. הוכחה לצדקת דרכם של 'אנחנו' בגיא צלמוות. חייהם אינם חיינו, כאבם אינו כאבנו, את מחיר בחירותיהם הם ישלמו לבד. דברים כאלה לא קורים אצל אנחנו.

וכך זוכות הפינות האפלות ביותר של החברה לכותרות ענק, וסטיות תקן חסרות משמעות ציבורית - לסיקור תקשורתי תאוותני. כל אלה מגדירים עבורנו את 'הם', כמה טוב שאנחנו אנחנו.

חמישי
אל תדברי ככה. זאת לא הבעיה שלך ואת לא צריכה להתמודד איתה לבד. זאת הבעיה שלנו. שלנו. אין 'אני' ו 'את', שום דבר הוא לא 'אני' ו'את', רק 'אנחנו' גדול וסוער ואוהב וכואב ומחבק.

שישי
אנחנו.
כמה קירבה. כמה ריחוק. איזו גאווה ואחריות וחמלה בתוך המעגל – ואיזו אדישות וקהות מחוצה לו. וכל הסיפור הוא לדחוף כל הזמן את הגבולות - לאורך ולרוחב ולמעלה ולמטה; לוותר על ההתבשמות הנינוחה ועל המבט המרוחק והבלתי מעורב,  להכניס אחרים וזרים אל האנחנו, לפתוח את המעגל.

שביעי
"וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת.  כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם".
גם את העבר, גם את העתיד. לקבל את האנשים שסביבנו, את ההורים, את הילדים. הכל חלק מאיתנו. לא טוב, לא רע, אתה. "אנחנו".

מפטיר
שנה חדשה. תפילות. תקוות. חלומות. את מי ניקח איתנו בליבנו?
שנה טובה שתהיה לנו. לכולנו

עוד בבית אבי חי