האריה השואג

איור: רועי דוד מרגלית

אריה (לובה) אליאב נולד ב-1921 במוסקבה, עלה ארצה עם הוריו ב-1924 ולמד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. ב-1936 הצטרף להגנה ונלחם במלחמת העולם השנייה במסגרת היחידות היהודיות בצבא הבריטי במזרח התיכון ובאירופה. בשנים 1948-1945 היה פעיל בעלייה ב' ופיקד על אוניות מעפילים שונות, ביניהן חיים ארלוזרוב. "בצרפת, כאשר חנינו לצורך תדלוק", הוא מספר בזיכרונותיו על המסע, "הקיפו את האונייה ז'נדמרים חמושים ברובים. התברר שהתקבלה פקודה מפריז לעצור את האונייה... לאחר שאיימנו בפתיחה של שביתת רעב, אמרתי לאחראי על המקום: 'נניח שאתם צודקים מבחינה חוקית - כל שאנו מבקשים הוא שתיתנו לנו לצאת מפה. ברצוני שתדע, אדוני, כי היהודים הם פליטים יהודים שעברו את כל אימי המלחמה. הם הורגלו לעמוד ולא להיכנע. לא נאפשר לאף אחד לעלות לאונייה'".

בסופו של דבר, ספינת המעפילים הגיעה לארץ, אך נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין (מתוך אתר הפלי"ם).

מוכנים "לצאת לצרפת"
ב-1948 התגייס אליאב לצה"ל והשתתף במלחמת העצמאות. בשנים 1953-1949 כיהן כעוזר למנהל מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית.

בימי מבצע קדש פיקד אליאב על פעולה להצלת יהודים מפורט סעיד. מתברר שהוא חיפש יהודים שיעזרו לו להציל את העצורים מ"עסק הביש", אך כשהבין כמה קשה מצבם של היהודים בפורט סעיד, עלה הרעיון להצלתם.

 "התארגנו, קבוצת צעירים יהודים ואני, ופעלנו בעזרת לובה אליאב ואברהם דר בפגישות סודיות בבתי יהודים. תכננו איך להוציא את היהודים מהעיר", מספר אלי מאיו, תושב פורט סעיד, שסייע בהברחת היהודים. "נסענו בג'יפ לכיוון קונטרה שבסיני כדי לבדוק את נתיב הבריחה. בדרך, שומרי הגבול הערבים דרשו מאתנו לחזור ואז הבנו שלא ניתן להוציא את היהודים דרך סיני. החלטנו לצאת דרך הים. פעלנו במהירות רבה" .

 אליאב ודר חזרו לישראל כדי לקבל אישור מדוד בן גוריון, ראש הממשלה דאז. "ביום שישי בבוקר קיבלתי הוראה מלובה למצוא מקום לאסוף את היהודים שהיו מוכנים 'לצאת לצרפת'. סיפרנו להם שיוצאים לצרפת בגלל שפחדנו שהם לא ירצו לבוא לישראל. היהודים באמת חשבו שהם יוצאים לצרפת, וכל אחד הורשה להביא רק מזוודה אחת".

 נקודת המפגש היתה המועדון היהודי וכל היהודים הגיעו אליו בשעה חמש אחר הצהריים, לפני שעת העוצר. מאיו מספר: "הסבו את תשומת לבי שהערבים הבינו מה קורה, ושיש חשש כבד לפיגוע. הכנסתי את כולם למועדון וסגרתי את הדלתות. קפצתי דרך החלון החוצה כדי להזעיק עזרה. זה היה כשעה אחרי שהעוצר התחיל. מישהו צעק 'עצור'. היה זה הפטרול הבריטי. שישה חיילים התקרבו אלי. קיבלתי מהם מכות. אמרתי להם שאני יהודי ושאנחנו צריכים עזרה. סיפרתי להם שאנו עוזבים את העיר מחר ואנו צריכים הגנה מפני המצרים. סיפרתי להם על האיומים ששמעתי. הסמל התקרב אלי ואמר לי שהוא יהודי. הוא לחש לי באוזן: 'תמשיך להרים את הידיים'. לקחו אותי למשטרה הבריטית, שם חקרו אותי. לאחר החקירה, הבריטים נתנו לנו כיתה של עשרה חיילים חמושים להגן על המועדון. בשבת בבוקר, לפני תום העוצר, הגיעו שתי משאיות צבאיות צרפתיות עם חיילים ישראלים, שבאחת מהם היה לובה אליאב ורס"ן צרפתי בשם דובין. אליאב התפלא לראות חיילים בריטים. סיפרתי לו מה שהיה בלילה החולף".

 לנשק את המזוזה
"נסענו במשאיות עד לבית הספר היהודי כדי לקחת את החלק השני של היהודים, ומשם נסענו לפורט סעיד, להציל את משפחת אשר. האם היתה בת 70 ודרשה בתוקף שיורידו אותה מהמשאית כי שכחה לנשק את המזוזה. היינו בלחץ של זמן ופחדנו שיגלו את המבצע. לא יכולנו לשכנע אותה לוותר על הרעיון, אבל היא התעקשה. הורדנו אותה לנשק את המזוזה. היינו במרדף נגד הזמן. יצאנו 56 יהודים בשלוש משאיות לכיוון נמל פורט סעיד".

 נמל פורט סעיד היה מלא באוניות שנָאצֵר הטביע, כדי שאוניות מלחמה לא יוכלו להיכנס. היהודים התחלקו לקבוצות קטנות ועלו לסירות ששטו לכיוון אוניית משא צרפתית. "היהודים התחילו לקטר שהם לא רוצים לנסוע לצרפת באוניית משא", מספר מאיו. הם לא ידעו שזה יהיה אפילו יותר גרוע: הם לא נסעו בספינת המסע הצרפתית, אלא בשתי ספינות דיג, ,אפרודיטה" ו"סטלה מאריס", שחיכו לידה. באוניות היו מלחים מחיל הים הישראלי בפיקודו של סא"ל יהודה רותם, מחופשים לדייגים איטלקים. המבוגרים, הנשים והתינוקות הועלו לסירה אחת, ולשנייה העלו את הצעירים. "בשבת, בשש בערב, יצאנו לכיוון נמל חיפה דרך חופי סיני. הסתתרנו בחדרי הקירור כדי לא להתגלות על ידי הבריטים, עד שיצאנו מהמים הטריטוריאליים של מצרים. הגענו לנמל חיפה לפנות בוקר ביום ראשון".

 "לובה אליאב חיכה להם שם. אבי, שידע עברית רהוטה, שאל את קצין חיל הים אם הוא מכיר את רס"ר יצחק מאיו, אחי, שברח ממצרים בשנת 1949. הקצין ענה לו שמאיר לא יכל להיות נוכח. לא שמנו לב שיצחק עומד מאחורינו" (מתוך הראיון עם מאיו, שפורסם באתר אפוק טיים ישראל.

בשנים 1957-1955 כיהן כראש פרוייקט היישוב בחבל לכיש, ופעל לאלסו באלפי עולים.
בשנים 1960-1958 כיהן אליאב כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה, ומששב ממוסקבה עסק בהדרכת עולים מקוצ'ין ונתמנה לעמוד בראש צוות מקימי העיר ערד. ובשנים 1964-1960 עמד בראש משלחת הסיוע והשיקום ששיגרה ישראל לאזור גאזווין באיראן, שנפגע קשות ברעידת אדמה.

בשנת 1965 נבחר אליאב לכנסת השישית. בשנים 1967-1966 כיהן כסגן שר הממונה על התיעוש באזורי הפיתוח בישראל, ובשנתיים לאחר מכן כסגן שר לענייני עלייה וקליטה.
במסגרת פעילותו ההתיישבותית והחברתית הקים אליאב בשנת 1986 את כפר הנוער ניצנה שעל גבול ישראל-מצרים, ומאז הוא מקדיש את מרבית זמנו לניהול הכפר. במקביל, פועל למען השלום. בשנת 2003 זכה אליאב בפרס בן-גוריון על "מפעל חיים" בקליטת עלייה וביישוב הנגב.

להרחבה:
ויקיפדיה
אתר הפלי"ם

תחקיר: חנן צוקר

אריה לובה אליאב היה פעיל בעלייה ב' ופיקד על אוניות מעפילים שונות. לימים שימש בחבר כנסת ושר בממשלת ישראל, ובשנים האחרונות אף הקים כפר נוער חינוכי. מה שם הכפר?

א.  אשל הנשיא
ב.  כדורי
ג.  ניצנה  

יודעים התשובה? שלחו אותה לכאן ותוכלו לזכות בפרסים

מרגישים שאתם שולטים בהיסטוריה?  בית אבי חי מזמין אתכם בחג החנוכה לשעשועון לכל המשפחה שיתקיים ביום רביעי, כ"ט בכסלו, 16.12.2009. בואו עם הילדים לאחר צהריים של חנוכה משפחתי בטעם של פעם. לפרטים נוספים