"חלום חיי קם והיה"

מרדכי אנילביץ נולד בשנת 1919 בוורשה. כבר בילדותו נלחם בכנופיות ילדים אנטישמיות, עד שהכירו בכוחו והפסיקו להציק ליהודים בסביבתו. כמדריך בתנועת הנוער השומר הצעיר הקפיד שחניכיו ידברו עברית, ודיבר על הצורך המיידי להתכונן לעלייה לארץ ישראל.

איור: רועי דוד מרגלית

בשנת 1939, כאשר הגרמנים פלשו לפולין, ניסה אנילביץ להגיע לרומניה ומשם לארץ ישראל, אך נתפס על ידי הרוסים ונשלח לכלא. לאחר ששוחרר חזר לוורשה, אך החליט שמקומו בווילנה.

גבורת נובוגרודק

במהלך המלחמה עבר אנילביץ ממקום למקום  "'מרדכי הציג בפנינו מציאות שעליה ידענו וגם לא ידענו. ידענו וגם לא רצינו לדעת. אני זוכר את הפגישה הראשונה עם מרדכי', סיפר שמואל רוזנצוויג, אחד המדריכים. 'כשמפה על ברכיו הוא תיאר לנו את המצב בחזית באפריקה. הוא היה ז'ורנליסט נפלא, ריפורטר, פרשן מדיני. דווקא אז בנה את חשיבותנו החדשה. אני זוכר את המילים שלו, שהפכו לסיסמה: מיוגוסלביה ועד נורבגיה, מסלובקיה ועד אוקראינה, לוחמים פרטיזנים. האם ייעדרו אנשינו מקרבם?'".

"אנילביץ שהה חודשים באזור, עבר מעיר לעיר ומקהילה לקהילה. בכל במחתרת מחשש להלשנה. מעדכן את הצעירים על כוונותיהם של הגרמנים ומזהיר אותם משאננות" (מתוך "גיבורים ונואשים", הוצאת בית לוחמי הגטאות. הציטוט מאתר עדים במדים).

הצלחות מקומיות
כאשר החל הגירוש של תושבי גטו ורשה, ביקשו מאנילביץ לחזור, והוא ארגן את הגטו למרד. ב-1942, עם גבור גירושי היהודים והמשלוחים מהגטו למחנות ההשמדה, נסע אנילביץ לצ'נסטוחובה כדי לארגן את תנועת המרד. הוא חזר לוורשה לאחר האקציה הגדולה, שבמהלכה גורשו רוב יהודי הגטו, והיה בין מייסדי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בגטו ורשה באוקטובר 1942. למרות חוסר הניסיון הצבאי, הוא נבחר לעמוד בראש הארגון. כינויו המחתרתי היה "מלאכי", תרגום של הכינוי "אלניוק", שדבק בו מאז החל את דרכו הציונית.

ב-18 בינואר 1943 הנהיג אנילביץ את הקרב הראשון שלו נגד הגרמנים, כאשר אלו נכנסו לגטו לבצע גירוש נוסף. אנילביץ וקומץ לוחמים הצטרפו לשיירת המגורשים, וברגע שבו הגיעה השיירה לפינת הרחובות זמנהוף-ניסקה, תקפו הלוחמים היהודים את הגרמנים וזרקו לעברם רימון. רוב הלוחמים נפלו בקרב שהתפתח ברחוב, ואנילביץ עצמו ניצל בזכות מעשי הקרבה של פקודיו. פעולת הגירוש הופסקה לאחר ארבעה ימים, ובשלושת החודשים הבאים עסק אנילביץ בהתארגנות לקראת הקרב הגדול.

הארגון היהודי הלוחם מנה באותה תקופה כמה מאות לוחמים. מאות לוחמים נוספים השתייכו לאצ"י (ארגון צבאי יהודי). בטרם החל המרד הגדול התקיימו ניסיונות איחוד בין שני הארגונים, אך אלו לא צלחו. שני הארגונים פעלו במקביל ובתיאום מוגבל. התחמושת של ארגון אי"ל הייתה מועטה, ואנילביץ החליט לנסות לחפות על כך בניידות של הכוחות: הוא חילק את חייליו לחוליות קטנות, שתפקידן היה לצלוף בגרמנים מבתים שיושביהם גורשו. מקומות המחבוא של הלוחמים היהודים היו בונקרים שהוכנו וצוידו מראש. נתיב נסיגה למקרה של מפלה לא הוכן.

המרד הגדול בהנהגת אנילביץ החל בערב פסח, 19 באפריל 1943, עת חזרו הגרמנים בכוחות גדולים לגטו. בעקבות אירועי הקרב הראשון בינואר, החליט אנילביץ להימנע מלחימה ברחוב, שם יש יתרון לגרמנים, ולהעביר את הקרבות לבתים ולבונקרים. בימים הראשונים של המרד הייתה השליטה שלו בכוחות טובה, ותוכניתו לנהל מלחמת התשה באמצעות לוחמת גרילה נחלה הצלחות מקומיות. כעבור כמה ימים הבינו הגרמנים שהיהודים נמנעים מלחימה ברחוב, והחלו להצית את בתי הגטו ולאחר מכן להזרים גז לבונקרים. פעולות אלו החלישו את השליטה של אנילביץ בכוחותיו, ומשלב זה ואילך חלק מכוחותיו המשיכו לפעול לבדם, על פי תוכניות מוכנות מראש.

אנילביץ, חברתו מירה פוכרר וחלק גדול מאנשיו נהרגו ב-8 במאי 1943, בעת נפילת הבונקר המרכזי ברחוב מילא 18. בונקר זה שימש מפקדת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה, ונכבש על ידי הנאצים באחד הקרבות האחרונים של המרד. חלק מהלוחמים התאבדו כדי לא ליפול בשבי הנאצים.

"הגורל נחרץ"
מכתבו האחרון של אנליביץ, שנכתב במקור ביידיש, יועד לסגנו, יצחק (אנטק) צוקרמן: "23 באפריל, 1943. שלום יצחק. אינני יודע על מה לכתוב לך. ותר נא הפעם על פרטים אישיים. אין בפי אלא ביטוי אחד לציין את הרגשתי והרגשת חבריי. נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר: הגרמנים ברחו מן הגטו. פלוגה אחת שלנו החזיקה מעמד ארבעים דקה והשנייה - למעלה משש שעות. המוקש שהוטמן בשטח המברשתנים התפוצץ. מצדנו לא נפל עד עתה אלא קורבן אחד בלבד: יחיאל נפל כחייל-גיבור על יד מכונת הירייה. משהגיעונו אתמול ידיעות שחברי פ.פ.ר התקיפו את הגרמנים, וכי תחנת השידור שוויט שידרה ידיעה נפלאה על ההגנה העצמית שלנו, הייתה לי הרגשת שלמות. עוד רבה אמנם לפנינו העבודה, אך כל מה שנעשה עד עתה נעשה בשלמות"...

"לא אוכל לתאר לפניך את התנאים שבהם חיים היהודים. רק יחידי סגולה יחזיקו מעמד. כל השאר ייספו, במוקדם או במאוחר. הגורל נחרץ. בכל הבונקרים שבהם מסתתרים חברינו אי אפשר להדליק נר בלילה מפאת חוסר אוויר... מכל הפלוגות שבגטו נעדר איש אחד: יחיאל. אף זה ניצחון הוא. איני יודע מה אוסיף ואכתוב לך. מתאר אני לעצמי ששאלה רודפת שאלה, אולם הפעם הסתפק נא בכך. היה שלום, יקירי. אולי עוד נתראה. העיקר: חלום חיי קם והיה. זכיתי לראות הגנה יהודית בכל גדולתה ותפארתה. מרדכי" (מתוך עדותו של יצחק צוקרמן במשפט אייכמן, ויקיפדיה).

להרחבה:
אתר גטו ורשה, בתוך אתר דעת. באתר מופיעות תמונות מהמרד ותמונת הפסל של רפפורט, המתאר את המרד.
 

תחקיר: חנן צוקר

מרדכי אנילביץ פיקד על מרד גטו ורשה. מה היה שם הארגון שבראשו עמד?

א.  לח"י (לוחמי חירות ישראל)
ב.  אי"ל (ארגון יהודי לוחם)
ג. לי"א (לוחמים יהודים אמיצים)

יודעים את התשובה? שלחו אותה לכאן ותוכלו לזכות בפרסים

מרגישים שאתם שולטים בהיסטוריה?  בית אבי חי מזמין אתכם בחג החנוכה לשעשועון לכל המשפחה שיתקיים ביום רביעי, כ"ט בכסלו, 16.12.2009. בואו עם הילדים לאחר צהריים של חנוכה משפחתי בטעם של פעם.

לפרטים נוספים