מבחן המציאות

09.12.09

הסטריאוטיפים רק מקצינים? פריק שואו? שיעור בסובלנות? או ציניות חסרת גבולות? כרמית ספיר-ויץ בוחנת את סוגיות המפתח שמעוררות תוכניות הריאליטי

שנים ספורות בלבד מאז שפרץ הריאליטי לחיינו בסערה עם השאלה "מי רוצה להיות זבוב על הקיר בחייהם של אחרים". מה לא ראינו? ב"לרדת בגדול" ראינו שמנים מתענים נוכח תופינים ומתפלשים בבוץ משוקולד לרגלי ההר שהם צריכים לטפס עליו; ב"היפה והחנון" גילינו שאם את יפה את בוודאי גם סובלת ממנת משכל סמלית, ואם אתה חנון – אתה מוכרח להיות מאותגר במראך החיצוני. ב"מירוץ למיליון" פגשנו רוב אשכנזי, גרוזינים מצחיקים ומרוקאיות "עם פתיל קצר", ובאח הגדול אירחנו בסלון שלנו את מיטב הסטריאוטיפים האנושיים.

נדמה כי המאפיינים התקפים בכל מקום ואתר בעולם כמו יופי וכיעור, עושר ועוני, יגון ושמחה, הלכו בישראל צעד אחד קדימה. בבית האח הגדול כולם מתקבלים בברכה: טרנסקסואלית, הומוסקסואל, ערבים ובעלי תסמונות שונות. אך האם הדבר מצביע על מגמת התחזקות הסטריאוטיפים, או להיפך?

 
טסו הביתה במהירות שיא. החודדות (צילומים: פלאש 90)

מבקר הטלוויזיה לשעבר של "ידיעות אחרונות" ועורך "רייטינג" בהווה, ירון טן ברינק, טוען כי הנטייה המפורשת בריאליטי היא לחזק סטריאוטיפים קיימים ולהלביש על בסיסם דמויות. הוא מדגים מהעונה הראשונה של "האח הגדול": "אחד המשתתפים היה אשר, החוזר בתשובה הבור מטבריה. אפשר היה באותה מידה למצוא חוזר בתשובה משכיל, אבל רצו מזרחי פריפריאלי ולא חכם. בכל הנוגע לחילוני-דתי לא נזהרו בבית האח הגדול, וגם לא בנושא המזרחי-אשכנזי, ועל זה מעידה ההשתלבות המהירה של המינוח 'פרידמנים' ו'בובלילים'".

 יש מקום שבו נזהרים יותר?
"ציר הערבים-יהודים. הערבים שמגיעים לתוכניות הריאליטי האלה הם ערבים משתאכנזים, או הרבה פעמים ערבים נוצרים שהם גרסת הלייט. פותנה, מתמודדת בעונה הנוכחית, היא אוהדת הפועל תל אביב שחיה בשנקין. היא מוסלמית ומתפללת חמש פעמים ביום, אבל עדיין מאוד רחוקה מהסטריאוטיפ הערבי. פיראז חורי מפרויקט Y הוא  דוגמה נוספת לערבי מחמד שמדבר עברית מושלמת".

אז אולי כל הסיפור של דמויות לא קונבנציונליות הוא בכלל שיעור בסובלנות לעם הצופה בציון?
"מחקרים שהתפרסמו בנושא הזה אומרים שעל ידי הצגת 'הערבי הטוב', כביכול מחזקים את הסטריאוטיפ של הערבי הרע. הטלוויזיה משקפת את זה שאנחנו מוכנים לקבל ערבים, אבל שיהיו יותר כמונו.  העונה הזו של האח הגדול גרמה לי לחשוב הרבה שאולי ניסו לעשות עונה על 'האחרים' של החברה הישראלית, ובמידה מסוימת הצליחו. סתיו הטרנסקסואלית היא אבטיפוס לא קונבנציונלי. לא מוחצנת וצעקנית ומוגזמת בנשיותה כמו התפיסה הסטריאוטיפית של טראנסים. האנטיתזה של דנה אינטרנשיונל ומבחינה זו זה עושה שירות טוב לשבירת הסטריאוטיפים".

 
סטריאוטיפית? דנה אינטרנשיונל

סופר בובליל
סוגיה חשובה נוספת, היא מידת הציניות של היוצרים והגבול שבין פריק שואו למושאי הזדהות. אם נציץ לרגע שוב בבית האח הגדול, נגלה כי הניסיון לייצר "סופר בובליל" התפוצץ בפרצוף. המתמודדת מעין חודדה, על תקן גסות הרוח והפה הגדול הבלתי מתפשרים, טסה הביתה במהירות שיא.

"במידה רבה העונה הזו התפוצצה בפרצוף כי המשחק שהם משחקים שקוף מדי. הצופים מרגישים שניסו לעשות להם פה קיבוץ סטריאוטיפים", ממשיך טן ברינק. "זה לא עובד כי יש בזה משהו מאוד לא אורגני. אוסף של טיפוסים לא נורמטיביים, ודוגמאות מאוד קיצוניות לאבות טיפוס של סטריאוטיפים.בארה"ב ובאירופה הנטייה לסטריאוטיפיזציה קיצונית היא דומה. זה משהו שמגיע עם הז'אנר. אני לא חושב שבישראל הנטייה הזו קיצונית יותר, אלא שיש פה הרבה יותר קונפליקטים נפיצים מה שהופך את זה, פוטנציאלית, להרבה יותר מעניין".

על השאלה עד כמה זה ציני משיבה החוקרת מיכל הרשמן, דוקטורנטית מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ומרצה לרטוריקה: "עד מאוד. נסתכל על האנשים שנבחרו להיכנס לבית האח הגדול – זה שיקוף הציניות. לבוא ולומר שהחברה מורכבת מהמוזר הזה והמוזר ההוא, אתה לוקח את הסטיגמות ומשמר אותן. זו לא באמת החברה שלנו, ואין לי ספק שחברות ההפקה מודעות וביודעין בוחרות את הדמויות שהן בוחרות. הרי תוכנית ריאליטי מבוססת על מי אתה לוקח – שם מתחילה ונגמרת ההצלחה".

חשופים
אז למה בעצם אנשים מוכנים להשתתף בתוכניות ריאליטי ולפעור את פרטיותם בפני כל העולם? האם הם מודעים להשלכות ארוכות הטווח למעשה ההתנדבות הזה? "זו לא פעם ראשונה שאנשים חושפים את עצמם בתקשורת המונים", הרשמן שופכת אור, "גם בתוכניות אירוח ברדיו ובטלוויזיה האנשים היו אנשים פרטיים שדיברו על מצבים קיצוניים בפני כל העולם. אבל אז הגיעו תכניות המציאות שבכל מימדי החשיפה העצמית נמצאות הכי גבוה שאפשר, והאלמנט של ההדדיות נעלם לגמרי. אם המנחה ניסה ברדיו לפתור בעיות, כאן אתה עומד מול קהל הטרוגני ואנונימי ואין לך שום פידבק – לא מקצועי ולא מנחה או מארח. תוכניות מציאות עברו את הקצה של כל מה שיכול להיות בצורה הגיונית סוג של חשיפה נתרמת. אנשים שמשתתפים לא יודעים להעריך את גודל חשיפה והתוצאות שלה. עכשיו דיברתי עם מתמודדת מהעונה הנוכחית של 'הישרדות'. הוא הודתה בפירוש שהיא לא תיארה לעצמה שהמחיר בחשיפה יהיה כל כך גבוה. הרצון המעוות של השנים האחרונות לפרסום עולה כמעט על הכל".

 ויש תוכניות שלכאורה נותנות תמורה כמו "סופר נני", "משפחה חורגת" ו"אמא מחליפה".
"רק לכאורה. עוד מחשבה אחת קדימה אומרת שאני יכולה להרשות לעצמי לפתור את הבעיות עם עזרה של אנשי מקצוע בתוך הבית. השאלה היא למה להיחשף כך". 

כתבה: כרמית ספיר-ויץ 
לתגובות: editor@bac.org.il 

עוד בבית אבי חי