יותר טוב לסלוח

לא לסלוח למי שפגע בך זה בעצם להמשיך ולאכול את עצמך על מה שעשו לך. מטורף, לא? אלי ויסברט בפרשנות אישית לפרשת ויגש

ראשון
איך סולחים? איך מנקים מעל הלב את החומצה שניתזה בו, זו שמוסיפה לְלַחֵשׁ ימים ושנים אחרי פגיעתה? איך סולחים - לא על טעות, אלא על מה שנעשה נגדך בלב שלם ובמודע? הרי מה שנַעֲשָׂה  נעשה, והתנצלות הרי לא תקבל, ובכל זאת - איך לסלוח?

צריך להגיד את האמת. זה קשה, לסלוח.

 

שני
לא שלא מבקשים סליחה. כל הזמן מבקשים סליחה. "סלח לי, איפה זה" ו "סליחה, אבל". כאילו הסליחה היא מין נוהג טורדני שצריך לנער מעליך לפני הפעולה האותנטית, הדרישתית. פעולת נימוס בלתי מחייבת, בלתי קבילה בבתי המשפט. דברו איתנו על ענישה, על פיצויים, על עמוד קלון - אבל סליחה? מי צריך את הסליחה שלך? מי יסלח לך?

שלישי
לא בשבילו אני רוצה לסלוח, תאמיני לי. בשבילי אני רוצה. בשביל השקט. בשביל להיות נקי. לא לסלוח לו זה להמשיך לסחוב אותו על הגב, זה להישאר דבוק אליו בכוח העלבון. לא לסלוח זה להמשיך לשלם, את מבינה? זה להמשיך ולשלם מהכיס שלך על מה שעשו לך. מטורף, לא?
יותר טוב לסלוח
לא בשבילו אני רוצה לסלוח. בשבילי אני רוצה (צילום:פלאש 90)

רביעי
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: "גְּשׁוּ נָא אֵלַי", וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה - כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר - וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".

חמישי
סִפֵּר (שם)   
בלועזית: נרטיב. סיפור העלילה, תיאור שרשרת אירועים שיש קשר סיבתי ביניהם. (מילון רב מילים)

 

שישי
תמונת יוסף המתוודע אל אחיו איננה תמונת התפייסות. יוסף אינו מוחל לאחים על מחשבתם הרעה, במקום זאת הוא ממקם אותה בהקשרה הרחב. בעל החלומות מתבונן במציאות מבעד לעיני הסִפֵּר של ספר בראשית, מבעד לעיני ההיסטוריה כפי שתיכתב. "אַל תִּירָאוּ" הוא יאמר להם אחרי מות אביהם, "כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?! וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה - אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה". הסיפור האישי נטמע בסיפור הרחב, ואיננו.  

 

שביעי
ציפור נפשנו הקטנה נפגעת, נעלבת, מגיבה בצווחות מבוהלות לכל פגיעה ולכל עלבון. היא לעולם לא תמצא מנוחה, לעולם לא תדע לסלוח. הסליחה תבוא מן הסיפור הרחב, מהבנת התפקיד החיובי, לעולם חיובי, שיש למאורעות חיינו בעיצוב מי ומה שאנחנו. בסיפור הרחב כל פגיעה בונה אותנו, כל ערעור מחזק אותנו. בסיפור הרחב - אי אפשר לפגוע בנו. אפשר לסלוח.

 

מפטיר
כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו - זאת הבחינה היא מעין עולם הבא. (רבי נחמן מברסלב) 

Model.Data.ShopItem : 0 0

עוד בבית אבי חי