האומץ להחליט

ראשון
אביו של סא"ל דב הררי, יעקב, ניצול שואה בן 78, התייפח הערב בבית המשפחה לאחר שקיבל את בשורת האיוב. "לא פעם אמרתי לו: מספיק, די עם המילואים. כבר שיחררו אותך. הוא היה משיב: 'לא נורא, עוד קצת'. הוא אהב את המדינה ואת החיים, אבל את הצבא הוא הכי אהב".

אבל אותה אהבה, לדברי האב, היתה תמיד מקור לדאגה רבה עבורו. "לפני מספר שנים ערכו לכבודו מסיבת סיום לרגל שחרורו מהצבא וממילואים בכלל. הייתי בטוח שזהו, אין יותר מה לחשוש - אבל הוא המשיך להתנדב. אף אחד לא חשב שיקרה לנו דבר כזה. בשבת הוא היה בחופשה ובא לבקר אותי. עבדנו יחד, הוא אדם מוכשר. לאורך כל השנים חששתי כשהוא היה הולך למילואים. אבל זה החינוך שהוא קיבל מהבית, לאהוב את המדינה".

(ynet 3.8.10)

שני
"רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָה אֱלהֵיכֶם... וְהַקְּלָלָה אִם לא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָה אֱלהֵיכֶם"

שלישי
"האם החיים כה יקרים, או השלום כה מתוק, שנקנה אותם במחיר של שלשלאות ועבדות? אֱסר זאת, אל כל יכול! איני יודע באיזה כיוון אחרים ילכו, אבל אשר לי, תנו לי חירות - או תנו לי מוות!"

(פטריק הנרי, מאבותיה המייסדים של ארה"ב, מתוך נאום בכנסיית סנט ג'ון בריצ'מונד, וירג'יניה 23 במרץ, 1775)

רביעי
מה קורה לך ברגע הזה, שבו ניתנת לך האפשרות לבחור? האם זה מחזק אותך? מחליש? מה מתרחש בנפש נוכח עצם קיומה של האפשרות? והיכולת הזאת, לבנות ולהרוס, שתוססת בלשד רעיון הבחירה - האם היא מבהילה אותך, או נותנת כוח?

חמישי
הגנוסטיקאים מאמינים באל טוב ואל רע, המקיימים ביניהם מאבק נצחי על השליטה בעולם ובאדם. התורה, לעומת זאת, מאמינה בנו. הטוב והרע נמצאים ויהיו כאן תמיד. אבל הכוח האמיתי, האומץ לבחור בין השניים, מצוי בידינו.  

שישי
"רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" - בין רצון לתשוקה, בין תקווה לייאוש, בין חושך לאור. ראה אנכי נותן לפניך את רצוני - ואת היכולת להמרות את פי. אנכי נותן לפניך את הבחירה.

שביעי
אין מסתורין. הכל שם. הטוב והרע. הברכה והקללה  כל דרך משורטטת וברורה בנתיבה. ברור מאוד לאן מוליכה כל דרך. זה רק אנחנו, שמפחדים לבחור.  

מפטיר
מצטער, חמודה. אבא לא יחליט במקומך.