אחים בדם

ראשון
"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו"
 

שני
מכאן - שני יובלי סיפור: "וְאֵלֶּה תּלְדת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם", "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם".
 

שלישי
אתה קונה כוס מיץ רימונים בשוק העיר העתיקה בירושלים, ומפתחי הבתים לוחשות לך ארבעת אלפים שנות יצחק וישמעאל. הקורבן והכובש, המתגונן והמתגרען. מי מאיים על מי? מי המיעוט ומי הרוב? מי החלש ומי החזק?

שני אחים. שתי שפות. שני סיפורים.

"צאו מפצעינו" (פלאש90)

רביעי

לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו
בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו
שתמותו היכן שתרצו
אבל לא בינינו
צאו מכל דבר
צאו מפצעינו, מאדמתנו
צאו מהיבשה, מהים, מהכל
(מחמוד דרוויש)
 

חמישי
במענה לשאלת רבים
הננו משיבים
שאסור
מהתורה
למכור בית או שדה בארץ ישראל
לנכרי.
שנאמר:
"ולא תחנם"
והשומע לנו ישכון בטח
אמן כן יהי רצון

(כרוז מטעם רבני צפת)
 

שישי
נְעָרִים עַרְבִיִּים עוֹשִׂים לִי אֶת זֶה
זוֹרְקִים אוֹתִי שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה אָחוֹרָה
רָצִים עֵירֻמִּים, הַגְּבָעוֹת מְקַשְּׁתוֹת
גֵּוָן הַיָּרֹק לְגוּפֵנוּ
אִמּוֹתֵינוּ דָּשׁוֹת מִנְחַת קְנָאוֹת, כְּמוֹ לֹא רוֹאוֹת
כְּשֶׁיִּשְׁמָעֵאל וַאֲנִי זוֹרְעִים בְּרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם

("שמע אדני", אליעז כהן)
 

שביעי
מה יהיה, אתה שואל אותי. מה אני יודע מה יהיה. כל כך מסובכים אנחנו אלה באלה. כל כך הרבה שונות. כל כך הרבה דמיון. אנחנו חשבנו שישמעאל הלך אל המדבר. הם חשבו שיצחק הלך לבלי שוב. והנה אנחנו עוד פעם, בבית של ההורים, מסובכים. שרירים מאומצים, כפות ידיים לפותות. גם אם יכניע האחד - תמיד תתרומם מחדש היד לסיבוב נוסף.

ידענו לקבור יחד את אבא, האם נדע לגדל יחד ילדים?
 

מפטיר
"לשאלה אם אני אדם פסימי או אופטימי אני עונה שהידע שלי פסימי, אבל כוח הרצון והתקווה שלי הם אופטימיים."

ד"ר אלברט שוויצר, זוכה פרס נובל לשלום 1952