אז הרצל אמר | אני חרדי 2007

ז'אנר: דוקומנטרי | ישראל 2007 | 40 דקות | בימוי : עדו בהט | הפקה: שולה שפיגל בע"מ


תקציר:


פרק זה מוקדש לחברה החרדית ולתמורות המתחוללות בה בשנים האחרונות. אחד השינויים הגדולים הוא מגמת ההיפתחות אל החברה הישראלית הכללית - מחברה מסתגרת ומתגוננת אל פתיחות - מבוקרת ואטית אמנם - לחיים המודרניים. הרמן ועופרן נפגשים עם כמה דמויות חרדיות שמנהלות חיים מקצועיים המעידים על השינוי: ארכיטקטית, שתי עורכות דין, מנהל התכנית החרדית ללימודים אקדמאיים בקריה האקדמית אונו, פרסומאי ועורך עיתון. כולם מדברים על השינוי מההיבט האישי שלהם,  והמגוון מעיד על עומק השינוי והיקפו - נשים וגברים, ספרדים ואשכנזים, הבוחרים לעצמם קריירה יוקרתית וחיי רווחה, בדיוק כמו עמיתיהם בחברה הכללית. יחד עם זאת, המרואיינים מותחים גם ביקורת על החברה החרדית, בין היתר על השוביניזם, העדתיות והשיפוטיות של החברה שבה הם חיים.

החברה החרדית מצויה בקונפליקט. מצד אחד, היא חרטה על דגלה את השמרנות וההסתגרות; ומצד שני, השינויים מחלחלים לתוכה ומשנים אותה אט אט. אף שכל המרואיינים מגדירים עצמם 'חרדים', ורואים את העולם החרדי ה"קלאסי" ככזה שמנחה את חייהם – כולל השאיפה שהבן יעסוק בתורה והבת תשתדך לבן-תורה - יחד עם זאת, אי אפשר להכחיש את השינוי בשפה, בלבוש, בסולם הערכים ובאורח החיים של החרדי החדש, שהופך להיות חלק אינטגרלי בחברה הישראלית.

הסרט עשוי לשבור כמה סטריאוטיפים על החרדים, ובנוסף, התהליך שהוא מתאר ביחס לחברה החרדית מתברר כרלוונטי לחברה היהודית והישראלית כולה.