הסדרה 'אז הרצל אמר' חוקרת את הזהות היהודית הישראלית ומפרקת אותה למרכיבים נפרדים הנבחנים כל אחד לעומק ולרוחב. המנחים, אורן הרמן וינאי עופרן, נפגשים בכל פרק עם אנשים מעניינים, ברובם לא ידועים, המגלים פנים רבות ומורכבות של הזהות הישראלית, ומציגים תמונה רחבה
ז'אנר: דוקומנטרי | ישראל 2007 | 48 דקות | בימוי: עדו בהט | הפקה: שולה שפיגל בע"מ
תקציר:
הפרק "העולם של אתמול" מתמקד בשתי תנועות שונות ולכאורה לא קשורות בחברה היהודית בישראל - האחת היא התנועה הסוציאליסטית-הקיבוצית של ההתיישבות העובדת שהובילה את ההתיישבות וההגנה בארץ מתקופת היישוב ועד שנות השישים; והשנייה היא התנועה המתנחלית-המשיחית שקמה לאחר מלחמת ששת הימים וראתה עצמה מחליפה של המתיישבים החלוציים הראשונים וממשיכת דרכם ברוח התורה.
בסרט משוחחים אורן הרמן וינאי עופרן עם אנשי ההתיישבות העובדת ועם אנשי ההתנחלויות והמאחזים. הם מבקשים ללמוד על תנועת ההתנחלות של הציונות הדתית דרך הבנת התהליכים הנפשיים שעברו על התנועה הקיבוצית החילונית. הם עורכים השוואה מעניינת בין שתי התנועות תוך התעלמות מכוונת מהאידאולוגיות הרחוקות זו מזו, והתמקדות בתהליכים הנפשיים שעוברים על הדור המייסד והדור הצעיר.
בכל תנועה הם משוחחים עם דור המייסדים ועם דור ההמשך על מנת לעמוד על פערי הדורות ועל ההבדל שבין החזון והמעשה. הם בוחנים האם התנועה הקיבוצית הסוציאליסטית כשלה בתפקידה, האם עזיבת בני הקיבוץ לעיר מעידה על כישלון בחינוך האידאולוגי, ובמקביל, מה מניע את צעירי ההתנחלויות להקצין את המאבק והאם יש לכך קשר עם ההינתקות מחבלי עזה והשומרון בקיץ 2005.
הסרט מותח קווי דמיון בין שתי התנועות: בשתיהן האידיאולוגיה היא 'דת' בעלת מצוות וחוקים - הסוציאליזם מזה והיהדות המשיחית מזה; בשתיהן חשים האנשים שהם "שוכבים על הגדר" למען המדינה; ובשתיהן יש תחושת בגידה מול החברה הישראלית, שאותה הנהיגו עד לרגע שהיא ירקה בפניהם והאשימה אותם בצרותיה.
הבקיעים שנוצרו בשתי התנועות הובילו לשוני בין הדור הצעיר ודור המייסדים. נשאלת השאלה, האם לתנועות התיישבות אידאולוגיות יש בהכרח זמן קצוב ומוגבל? האם עתיד תנועת ההתנחלות יהיה דומה למתרחש בקיבוצים המופרטים היום?