ערב רב

ראשון

"וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס... וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד".
 

שני
"ערב רב - תערובות אומות של גרים"
(רש"י)
 

שלישי
מי הוא הערב רב? כל מי שהוא לא אתה. כל מי שאתה רוצה להוציא אל מחוץ לגדר. להאשים אותו בתחלואיך, בחולשתך, בבחירותיך השגויות. הערב רב מטמא את נפשך, אורב לבנותיך, מרעיל את בארותיך. הוא הרע הבלתי מוחלט, הרע שבמקום לשמור על זהותו מתערבב בטוב שלך ומשחית אותו. מה היית עושה בלעדיו?
 

רביעי
ומצד שני "וְגֵר לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". כל כך הרבה פעמים חוזרת התורה על התביעה, לראות בזר אחד מאתנו, כי גם אנחנו היינו שם. גם אנחנו היינו גרים.

האחריות לקבל במאור פנים (צילומים: פלאש90)

חמישי
ואולי זו לא הגנטיקה שמבחינה בין ה'גֵר' המוערך ושווה הזכויות ל'ערב רב' המאוס. אולי זו ההשתייכות: הגר בא להתגורר, למצוא את מקומו בתוך הכלל; הערב רב מסרב להיות חלק, דבק בסיפור שהביא איתו מבחוץ. לא לבלוע. לא להקיא.
 

שישי
כמה מוזר לראות דווקא את אבירי הבדלנות, סרבני היחד, שומרים על הסף מפני אלה שמבקשים להיות חלק מאתנו. מי מהשניים הוא חלק אמיתי מה"אנחנו"? מי מהשניים הולך אתנו את הדרך הארוכה והמפרכת ומי מחבל בה? מי הוא הגר, ומי הוא הערב רב?
 

שביעי
האחריות, בסופו של דבר, מוטלת עלינו. האחריות לא לקבל בדלנות במסווה של תרבות. האחריות לקבל במאור פנים ובאהבה. וגם האחריות לעמוד מול המהגר באומץ וביושר, בין אם הגיע היום או לפני מאה שנה, ולדרוש ממנו להיות "גר ותושב" ולא "ערב רב".
 

 מפטיר
"הייתה מידתו של משה רבנו עליו השלום לקרב רחוקים, אפילו את הערב רב. ואף על פי שגרם אריכות הגלות, מכל מקום סוף כל סוף התעלו גם הם"

(הרב אברהם יצחק הכהן קוק)