איגוד הסופרים היהודים

כשנתן אנגלנדר למד בקולג', אמר לו שותפו לחדר: "בוא ניסע לגור שנה בירושלים". אנגלנדר,  שנולד בניו יורק וגדל בבית יהודי דתי, לקח את הסיכון. הוא גר בנחלאות, ישב כמעט כל יום בבית הקפה תמול שלשום ובקושי שילם עבור הקפה שלו.

לאחר שלוש שנים עזב אנגלנדר את ירושלים לטובת לימודי כתיבה בארה"ב, מצא סוכנת שהאמינה בסיפוריו הראשונים, נבחר על ידי ה"ניו יורקר" לאחד הסופרים הצעירים המבטיחים בארה"ב, והוגדר כאחד מ-20 הסופרים הטובים בארה"ב על ידי ה"ניו יורק טיימס". כיום הוא מקבל מקדמות של 350 אלף דולר על ספריו.

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי  

ספרו הראשון של אנגלנדר, "גלגול בפארק אווניו", הוא הפגנה מרהיבה של כישרון כתיבה על נושאים יהודיים. הוא מספר על פיגוע רצחני במדרחוב ירושלמי; על יהודים מהעיר חלם הנמצאים בדרכם לאושוויץ ומסתתרים בקרב חבורת אמני קרקס כדי לשרוד; על יהודי חרדי ממאה שערים שהולך בעצת הרב לפרוצה במתחם הבורסה בתל אביב, כדי להציל את נישואיו; על יהודי שכל חייו הם בית הכנסת וספרי הקודש ופעם בשנה עובד כסנטה קלאוס בחנות כלבו גדולה, וכך מתפרנס.

הקדשה מהסופרת שאיתו. פויר (צילום: ניקול קראוס)

את הרושם החזק ביותר עשה עלי הסיפור הראשון בספר, "האיש העשרים ושבעה", על סופרי יידיש שמוצאים להורג על ידי יוזף סטאלין. אי אפשר לא לתהות, אגב קריאת הסיפור החזק והכתוב נפלא הזה, איך קרה שהספרות העברית הישראלית לא טיפלה כלל במצוקת היהודים ובחייהם בעולם הקומוניסטי.

ב-2008 יצא הספר השני של אנגלנדר, הרומן "המשרד למקרים מיוחדים", שעסק ביהודי ארגנטינה על רקע משטר הגנרלים בשנות ה-80. הספר הרחיב את התחום הגיאוגרפי של החיים היהודיים המתוארים בדרך כלל בספרות, וכולל בהם את יהודי דרום אמריקה. אנגלנדר יצר סיפור שבו אנו חיים מחדש הן את חייהן של נשים יהודיות שהובאו לארגנטינה מפולין בתחילת המאה ה-20 כדי לעבוד בזנות, והן את סיפורם של האנשים שנעלמו בימי המשטר הצבאי במדינה. גם הספר הזה, שעל כתיבתו טרח אנגלנדר שמונה שנים, זכה לשבחים רבים ולהצלחה ברשימות רבי המכר, ואנגלנדר הצדיק את הכתרים שקשרו לו עוד בתחילת דרכו.  

בין אלסקה לכזריה
אנגלנדר הוא דוגמה אחת לאותה תופעה מפתיעה: סופרים יהודים צעירים, שקמו בארה"ב וזוכים לשבחים, לפרסים וגם למכירות גבוהות - וכל זה כשספריהם מתעסקים ביהדותם באופן יצירתי ועמוק. חלק מהם לא מסתפקים ביהדות אלא כותבים גם על ישראל, ולרבים מהם יש קשר אישי לארץ. ספריהם מגוללים עלילות שונות ומשונות: הגולם מוברח מפראג בארון מתים, ובתוך הארון מסתתר גם נער יהודי שנמלט מאייכמן; ציור של מרק שאגאל נגנב ממוזיאון בניו יורק בידי צעיר יהודי שמשוכנע שהיצירה היתה תלויה בבית הוריו; צעיר אחר נוסע לאוקראינה לחפש את שורשי משפחתו; באלסקה חיה וקיימת מדינה יהודית ששפתה יידיש; לשליט כזריה היהודית יש פילי קרב, ויהודי מאתיופיה מציל את כס המלכות במדינה.

הבולט בין הסופרים האלה הוא מייקל שיבון, שכל ספריו שזורים בלהטוטים בלתי פוסקים בשפה האנגלית, לפעמים עד לדרגת שוויץ. הוא בן 48, וכבר זכה בפרס או. הנרי, בפרס פוליצר לספרות, בפרס נבולה לספרות, בפרס הוגו לספרות ועוד. אם שני ילדיו, איילת ולדמן, היא  סופרת בעצמה.

ספרו הראשון של שייבון, "מסתרי פיטסבורג", נכתב כעבודת הגמר שלו כשהיה סטודנט לתואר שני בכתיבה יוצרת. כתב היד הרשים כל כך את המרצה שלו, עד שהוא העביר אותו מיד להוצאה לאור. לא רק שהספר פורסם והצליח, אלא גם עובד לסרט.

בעיני, ספרו הטוב ביותר של שייבון הוא "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי". שני בני דודים, סמי בן ה-17 ויוזף בן ה-19, נפגשים ב-1939 בניו יורק. יוזף הגיע לניו יורק מפראג אחרי שנמלט מציפורני הנאצים בתוך ארון שבו הוברח הגולם מפראג פן ייפול לידיהם. שני בני הדודים מציעים להוצאה לאור בניו יורק לפרסם קומיקס, וכותבים ומציירים אותו.

ספר השנה. קראוס (יחצ)

ספר אחר של שייבון, שזכה להצלחה עצומה, מבוסס על מציאות בת זמננו, אבל דמיונית לחלוטין. ב"איגוד השוטרים היידיים" מתאר שייבון עולם שבו מדינת ישראל לא קיימת. ההתקפה של מדינות ערב ב-1948 הצליחה, והעולם התמלא בפליטים יהודים. ארה"ב העניקה להם מדינה לתקופה של 60 שנה באי סיטקה, שנמצא באלסקה. יום אחד מתרחש רצח במלון עלוב שבו גר לנדסמן, בלש במשטרת אותו מחוז יידישאי. גם אם נניח לתעלולי הדמיון של שיבון, בספר הזה מחייבים תעלולי הלשון שלו כל חובב ספרות לדעת לא רק אנגלית גבוהה אלא גם יידיש: הגיבורים אומרים זה לזה "שוּלֶם" במקום אקדח (כי האקדח הוא "משכין שלום"), ולטלפון נייד הם קוראים "שויפר". לא בכדי יש בסוף הספר מילון ליידיש.  

היצירתיות השייבונית הגיעה לשיאה ברומן האחרון שלו, שמתרחש בכזריה, האימפריה היהודית הענקית שהתקיימה לפני כ-1,000 שנה בלב אירופה. כששאלו את שייבון על מה הוא עובד, הוא ענה שהוא כותב רומן על כזריה ושהוא מתכוון לקרוא לו "יהודים עם חרבות". כולם חשבו שזו בדיחה, ולכן שונה השם ל"אבירי הדרך".
הספר מספר על זליגמן, אשכנזי מרגנסבורג, ועמרם, לוחם יהודי שחור ענק מאזור אתיופיה, שני גברים למודי מלחמה, זוג הרפתקנים שנודדים בדרכים סביב כזריה, ונקלעים למאבק על הכתרת נסיך יהודי כוזרי חוקי במקום מי שתפס במרמה את כס השלטון. הספר, שפורסם בהמשכים ב"ניו יורק טיימס", מסתיים בסקירה ארוכה על העובדות ההיסטוריות אודות כזריה.

אחד מל"ו צדיקים מוכר לימונדה
דרה הורן, ד"ר לספרות עברית וליידיש המלמדת גם את ההיסטוריה של ישראל, היא עוד אחת מהסופרות הבולטות בגל היהודי. ספרה הראשון,  In the Image("בצלם"), זכה בפרסים ספרותיים ונבחר על ידי עיתונים חשובים בארה"ב כאחד הרומנים הטובים ביותר של 2002.

הרעיון לספרה הבא, "בגלגול הזה", (The World to Come, "העולם הבא" בתרגום חופשי) התעורר אצל הורן בעקבות ידיעה שקראה בעיתון על גניבת ציור של מארק שאגאל מהמוזיאון היהודי במנהטן. הורן החלה בתחקיר וגילתה שבבריה"מ של שנות ה-20 פעלו כמה בתי יתומים שקלטו ילדים, ניצולי הפוגרומים שבהם נטבחו אלפי יהודים, וכי הצייר שאגאל חי זמן מה במושבת יתומים כזו ליד מוסקבה ולימד בה ציור. שם גם חיו ולימדו סופרי יידיש רבים, ובהם סופר ששם העט שלו היה "דער נסתר". שאגאל עזב את בריה"מ למערב, בעוד חבריו נותרו ברוסיה והוצאו להורג בראשית שנות ה-50.

הורן מתארת בספרה שתי עלילות: מצד אחד, סיפורו של בנג'מין זיסקינד, גיבור הספר שגונב את הציור של שאגאל, ומצד שני סיפור חייו של "דער נסתר", עד מותו בכלא. דמותו של זיסקינד נושאת את המאפיינים המוכרים של יהודי אמריקאי בספרות:  לוזר, חנון, נוירוטי, גרוש שלא מסוגל לארגן את חייו. בהתקף אומץ נדיר גונב זיסקינד את הציור בשעת קוקטייל פנויים פנויות במוזיאון, מפני שהיה בטוח שהציור היה תלוי בבית הוריו. הורן מתארת עולם יהודי עשיר ורחב, שמלמד לא רק את הקורא האמריקני על חיים יהודיים, אלא יכול ללמד ולהעשיר גם כל קורא ישראלי על עצמו כיהודי. 

לנציגות הנשית מצטרפת ניקול קראוס, שהיתה בת 28 כשה"לוס אנג'לס טיימס" בחר בספרה הראשון, "אדם נכנס לחדר", לספר השנה. ספרה המוכר במיוחד הוא "תולדות האהבה", שבמרכזו עומדת נערה יהודייה בת 14 החיה בניו יורק, בת לאב ישראלי ולאם בריטית. אחיה הצעיר נמשך ליהדותו, חושב שהוא אחד מל"ו צדיקים ומוכר לימונדה כדי לטוס לירושלים. הספר ספוג בישראליות אבל גם בחיים יהודיים בכל העולם - מבריה"מ עד דרום אמריקה.

קראוס הקדישה את הספר ל"ג'ונתן, חיי". ג'ונתן הוא בעלה, ג'ונתן ספרן פויר, יהודי וסופר בפני עצמו, שכתב בין היתר את "הכל מואר" על מסע שורשים באוקראינה, שעובד לסרט בכיכובו של אלייז'ה ווד. זהו סיפור על צעיר יהודי אמריקאי שנוסע לאוקראינה כדי לחפש את האשה שהצילה את סבתו. הוא נעזר בחברת טיולים אוקראינית שכוללת נהג שטוען כי הוא עיוור ואת נכדו שמדבר אנגלית מצחיקה - משובשת וגבוהה גם יחד.

ספריו הבאים של ספר פויר התרחקו מהיהדות, אך זכו להצלחה עצומה: "קרוב להפליא ורועש להחריד" מ-2005 תיאר את חייו של ילד ניו -יורקי לאחר מותו של אביו בפיגוע במרכז הסחר העולמי ב-2001. ב"לאכול בעלי חיים" מ-2009 מגולל ספרן פויר את מסעו בין חוות לגידול בעלי חיים ומשחטות, ומנסה לשכנע את הקוראים ליהפך לצמחונים כמוהו. הוא גם כתב מאמר על שאלת השחיטה הכשרה, שבו הצהיר שזאת אחת הסיבות לכך שהוא גאה ביהדותו מילדות, אבל קורא ליתר התחשבות בבעלי החיים בזמן התהליך.  

מאמר בעיתון האמריקאי היוקרתי "ונטי פייר" הכתיר את עליית הסופרים היהודים הצעירים האלה בכותרת "זריחת היידישיסט החדש". הכותרת רומזת - במודע או במקרה - שהסופרים הצעירים האלה יונקים הרבה מספרות היידיש, לא רק משלום עליכם אלא גם מיצחק בשביס זינגר, וכל זאת בהיותם מעורים מאוד גם בספרות האמריקאית והעולמית העכשווית, ואולי גם בספרות העברית.

הזדהות נפשית עם יהדות ואמריקאיות (c-c-by- Marion Doss)

הם מרגישים הזדהות נפשית הן עם היהדות שלהם והן עם האמריקאיות שלהם, ובמידה מסוימת מבטאים בטבעיות גם את הקשר שלהם לישראל. הם לא יוצרים רק רבי מכר, כלומר מצליחים מבחינה מסחרית ללא קשר לאיכות. הם בעלי כישרון ספרותי אמיתי שמעניק להם מעמד של מובילים תרבותיים. זה מפתיע ושובר מוסכמות, כי בעוד אנחנו בישראל בטוחים שהספרות שלנו היא זו המבטאת את עולמו של היהודי החדש, הופיעו מעבר לאוקיאנוס צעירים שהספרים שהם כותבים מציבים אותם, בסגנון הבטוח בעצמו והעדכני שבו הם מטפלים בנושאים מיושנים לכאורה, כמורי דרך לכולנו.   

כתב: מאיר עוזיאל

לדיון ותגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

Model.Data.ShopItem : 0 6