להציף את הכאב

בימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה הופיע ערן צור בחנות דיסקים בקניון חיפאי כדי לקדם את אלבומו "חותך בחתך הזהב" (2006). כשהגיע לאחד משירי המחאה הבוטים באלבום, "על קו העימות", שכתבה ענבל פרלמוטר ז"ל, מוזיקאית בועטת במיוחד, ניגש אליו גבר מבוגר ושאל בטון מאיים: "מה, אתה מלכלך על המנהיג של המדינה?". "כמעט חטפתי מכות", משחזר צור את הרגעים ההם, "אבל בסופו של דבר הצלחתי לתמרן את עצמי החוצה מהעימות איתו, כי אני בהחלט לא מחפש עימותים פיזיים בהקשרים כאלה".

"כמעט חטפתי מכות". ערן צור

איך אתה מתמודד עם תגובות כאלה כלפי שירת המחאה שלך?
"לא תמיד התגובות פשוטות, לא תמיד הן חיוביות. אני כבר רגיל שיש תגובות נזעמות ושיש תגובות הפוכות. זה חלק מהמשחק".

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

הערב ישתתף צור, יחד עם אמנים אחרים, במפגש השני בסדרת המפגשים "שיר כאב: שירת מחאה בישראל", שבה מתארחים משוררים, זמרים וכותבים שזעקת המחאה עולה מיצירתם. הסדרה נוגעת בשאלות מסקרנות: האם יש מחאה בשירה הישראלית? אל מי היא פונה? מתי היא מתעוררת לחיים? המפגש השני, "מיליוני אנשים לבד", יעסוק בעיר - מרכז חייו של האדם המודרני, אך גם מקום של ניכור, שבו רבים מוצאים את עצמם לבד בתוך ההמון. במפגש ישוחחו המשתתפים - ערן צור, המשורר ואיש ההיי-טק ערן הדס והמשוררת סיגל בן יאיר - על בדידות וניכור עירוני ביצירתם של משוררים, סופרים ומוזיקאים.

ערן צור סבור שבכל אמנות המקיימת דיאלוג עם הקהל, ומוזיקה בפרט, יש מקום לדו-שיח על דברים כואבים. בעיניו, בהחלט יש צורך ביותר שירת מחאה ישראלית, "אבל ברור שזה מתקיים כל הזמן ברמה מסוימת. זה משתנה בהתאם לתקופות השונות במוזיקה הישראלית ותלוי ביכולת ההכלה של הקהל באותה תקופה".

לא חששת שימתגו אותך כזמר מחאה?
"לא חששתי משום דבר. אם אתה הולך עם אמת פנימית, זה מופנה ממילא כלפי קבוצה די קטנה - אבל היא רוצה לשמוע. אליה מעניין אותי לדבר. מי שבין כה לא רוצה לשמוע, אטום לזה. נכון שיש בזה מידה של לשכנע את המשוכנעים, אבל זה בסדר מבחינתי".

לאילו שירי מחאה אתה מחובר במיוחד?
"בהיסטוריה הישראלית יש מקרה אחד מעניין, שיר שאסרו לשידור בזמנו - 'הבלדה לחובש' של יהורם גאון - שכביכול פגע במורל. אני חושב שזה שיר טוב. השיר הכי בולט שלי בהקשר הזה הוא 'על קו העימות', כי הוא מדבר ישירות על הסכסוך. כשאותו איש מבוגר רצה לפתוח באלימות בקניון בחיפה, זה לא היה סתם. מדובר באמת בשיר מחאה חריף".

מחפשים שירים עם אמירה
שלומי בן עטר, שעורך את הסדרה עם עמיר סגל, מספר שהרעיון לקיים אותה עלה מתוך דיון מעמיק בין שניהם. "הוא משורר ומתעסק בשירה, ואני חובב מוזיקה גדול", מסביר בן עטר. "בדיונים שלנו העליתי את הטענה שאין שירת מחאה בישראל, ושברוב השירים אין אמירה אמיתית. הלכנו ובדקנו, והגענו למסקנה שדווקא יש המון שירי מחאה. לא כולם מבטאים מחאה ישירה, וגם לא בהכרח פוליטית: מחאה יכולה להיות גם חברתית, או לנבוע מתוך סערה אישית.

"ספר שמאוד השפיע עלינו הוא 'היום השני' של פרופ' ניסים קלדרון, שמנסה לקחת את הזמר היוצר ולמצב אותו כדמות פואטית, כמישהו שנמצא על גבול השירה. בהקשר הזה החיבור בין השירה הכתובה לבין השירה המולחנת נראה לנו מתאים. חשבנו שבעזרת הכלי הזה אפשר יהיה לפתח מודעות רחבה ולתת ביטוי לזמרים בעלי אמירה שמשקיעים בטקסטים - אבל הטקסטים האלה לא באים לידי ביטוי כי האוזן כרויה יותר למוזיקה".

מה ההיקף של שירת המחאה בישראל?
"גדול, אם כי לא כולה מובהקת. לא כולם שרים כמו קוואמי, שזורק את האמת בפרצוף. יש דרכים שונות להביע מחאה, אבל באופן כללי יש עדנה לגישה המחאתית. עד אמצע שנות ה-90 זה בא לידי ביטוי בעיקר ברוק, ואילו כיום זה קורה ברוק הרך - ערן צור, חמי רודנר, רפי פרסקי, שלום חנוך, קוואמי, עמיר לב וברי סחרוף עם 'הולך איתך תמיד' - פרפראזה על הסיפור המקראי של שמשון הגיבור, שמתאר אדם שחזר ממלחמה טראומטית במיוחד. מבחינה חברתית אנשים דווקא מחפשים כיום שירים עם אמירה. בשירה הכתובה יש ממש מגמה כזו, וסיגל בן יאיר היא סמל של הגל הזה".

לדרוך על הזרת הכואבת
המשוררת סיגל בן יאיר מספרת שספרה "לא מעודן" (הוצאת הליקון) מכיל שירי מחאה, אבל לא במובן הסטנדרטי, אלא מחאה אישית לגבי חוויותיה בעולם העבודה, בתחום הגירושים ובמרחב האורבני המנוכר.

"לשירת המחאה יש שורשים עמוקים מאוד בישראל", אומרת בן יאיר. "במקביל יש הרבה קולות רעננים - יהודית שחר, קבוצות כמו 'גרילה תרבות' ועוד. אני לא שייכת לשום קבוצה, אלא שרה את שירִי הבודד. אם אני בוחנת את עצמי ביחס למשוררים אחרים, אני תופשת אותנו כקולות שונים מאוד. שונים אבל דומים".

מה ההבדל בין שירת מחאה במוזיקה לעומת השירה?
"הרבה אנשים יכולים להתחבר למוזיקה, ולכן זמר כמו עמיר לב יכול לפנות לקהל רחב. שירה, לעומת זאת, פונה לקהל מצומצם. אני מנסה בכתיבתי לפנות דווקא לקהל גדול שחווה חוויות גדולות, ולדבר בשפה יום-יומית. הכתיבה בשירים האלה היא לאו דווקא פואטית. כדי  להעביר את תחושת הניכור אני משתמשת בשפה של טפסים - דברים שגורמים לניכור ולתחושת זרות. ככה זה כשאתה חי בעולם המודרני וצריך להתמודד עם הקיום שלך ולמצוא את הקול שלך.

האם יש שירת מחאה אמיתית בישראל? שלמה ארצי מפגין תמיכה בשחרורו של גלעד שליט (פלאש90)

"בשנים האחרונות עולה צעקה גדולה כלפי כל מיני דברים שמתרחשים במדינה, במיוחד מצד דור מסוים שחווה התפכחות. אנחנו יודעים מה קורה כאן, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה פוליטית. השירים שלי נוגעים פחות בסכסוך הערבי-ישראלי ויותר בנקודות חברתיות, במצבים שאנשים נקלעים אליהם, בסטריאוטיפים, במעמד האישה. משוררים תמיד זעקו את כאבם. אצלי זה באמת מאוד ספציפי למצבי האישי, ונוגע כמובן גם למצב הכללי".

ההבדלים בין שירת מחאה כתובה לשירה מולחנת מתבטאים, על פי בן יאיר, בעיקר בשפה פואטית שונה. "שירים מולחנים נכתבים באופן אחר, אני מניחה, אף על פי שיש גם אמנים שהלחינו שירה כתובה, כמו כנסיית השכל או ערן צור", היא אומרת. "לפעמים זה קורה גם עם טקסטים שאתה בכלל לא מאמין שאפשר להלחין. אני חושבת שחלק מעשיית האמנות היא לדרוך על הזרת הכואבת, או לבעוט את הזרת באיזו פינה. זו מלאכתה של האמנות - אם בשירה, אם בכתיבה ואם באמנות פלסטית. לפעמים יש לנו נטייה ידועה לשחות בתוך שיממון, בתוך הרגל יום-יומי, ואנחנו נאטמים בגלל המסיביות של התקשורת מסביבנו. במקום הזה תפקידה של האמנות היא להרים לנו את הראש, להזכיר מה קורה, להראות איפה אנחנו נמצאים, לקרב אותנו למקומות אמיתיים. אנשים כמעט לא יכולים לחיות בלי אמנות, ולכן היא צריכה להעניק אמירה משמעותית, להסיר את האטימות משגרת העבודה, הטלוויזיה, 'האח הגדול' וכל השאר".

מי מהמוזיקאים הישראלים כותב שירה של ממש בעיניך?
"עמיר לב, רן אלמליח מכנסיית השכל, אורן ברזילי, ברי סחרוף, ג'וני שועלי, רמי פורטיס, רם אוריון ואחרים. הם מושפעים משירה, וגם אני כמשוררת מושפעת ממוזיקה, כולל ממקצבים וממשקלים. בעיניי גם בשירה צריך להיות משקל, לאו דווקא במובן של חריזה. למשל, אתה קורא את השירים של דוד אבידן ונתן זך, ורואה שיש להם משקל. חלק משיריהם הולחנו, ולא בכדי".

 כתב: דודו כהן

 יש לכם מה להגיד על זה? תגיבו

המפגש השני בסדרה "שיר כאב: שירת מחאה בישראל" ייערך ב-22.3 בשעה 21:00

Model.Data.ShopItem : 0 6