"אני לא מוותר על האינפנטיליות שלי"

חנן יובל, שהשנה יחצה את גיל 65 ועדיין שומר על "קסם נעורים אינפנטילי" כהגדרתו, חושב שהחברה המערבית לא מנצלת את המבוגרים כיאות. הוא משתדל להימנע מטון בכייני, אבל לא חושש להעביר ביקורת כשיש צורך. "כשאני הייתי ילד, המבוגרים היו משהו שאפשר ללמוד ממנו", אומר יובל. "הביטוי 'המבוגר האחראי' אמר הכל. חיקינו את המבוגרים, הם נראו לנו מורמים מאתנו. כשהייתי ילד, בן 65 נחשב לזקן. אני לא אומר את זה כהצדקה לעצמי, אבל עם כל האחריות - אני לא מרגיש ככה, ולא מוותר בשום אופן על האינפנטיליות שלי (צוחק). בזמנו, מי שהיה בוגר ממך - היה מעליך, משהו להיתלות בו.

בוגרי "כוכב נולד מזנקים מעמדה של טוראי לגנרל. טייב (יחצ) "אבל מאז העולם התהפך, וכיום שולטת 'עריצות הצעירות', כמו שאני קורא לזה. אני רואה את זה גם במקצועות טכניים שקשורים למקצוע שלי. אחד הילדים שלי, בן 38, הוא עורך וידיאו מהטובים בארץ. אבל בשנה-שנתיים האחרונות קורה שהוא מתחיל עבודה לערוץ 2, ופתאום הבימאי מביא ילד בן 23 שעושה את זה יותר קליפי ותזזיתי. באותו הקשר, 'כוכב נולד', למשל, מראה לנו היום מה זה לזנק מעמדה של טוראי עד לעמדה של גנרל, מבלי לעבור את כל השלבים בדרך. נכון שכישרון הוא דבר הכרחי, אבל צריכים לזכור שאין תחליף לדרך ולמסלול".

אם נהיה קשובים גם לדור המבוגר יותר, מה לדעתך זה יוכל לעשות לנו כחברה?
"אני חושב שזה יכניס אותנו ליחסים נכונים, לפרופורציות נכונות. הסיפוק המיידי הוא חלק מהמודרנה. פעם היינו הולכים לצלם עם פילם ומחכים לראות מה נהיה. בהמשך הפיתוח התבצע תוך שעה בלבד, והיום אתה רואה את התמונות מיידית על המסך. התהליך קצת חסר. פעם שאלו את רוני סומק 'איך אתה כותב שיר?'. הוא ענה 'אני לא יודע, אבל בוא ניקח את דורון ג'מצ'י, שאחרי 25 שנה של אימונים ומשחקים עולה לאיזו הטבעה. הוא לא מבין מה הוא עושה באותם רגעים, אבל אינטואיטיבית הוא עושה את מה שהוא עושה'. כלומר, התהליך מטביע בנו את היכולות. אם ננסה להרוויח מהניסיון של המבוגרים, זה לא יבוא על חשבון שום דבר. בדיוק להפך.

"אני לא רוצה להישמע נוסטלגי, אבל כשיש כבוד והערכה למבוגרים - גם החברה יותר תקנית ופחות Nextית. הייתי ביפן לפני כמה חודשים, ושם אתה רואה איך ילד מדבר למבוגר, ואיך מבוגר מדבר למבוגר ממנו. ראיתי שם חברה מסודרת, מנומסת, מדויקת, נקייה. היו רגעים שקינאתי בהם. זה משפיע במקרו וגם במיקרו. חשוב לי להדגיש: אני לא רוצה שיישמע כאילו אני מקטר, כי מצבי, תודה לאל, טוב מאוד".

מהם הדברים הטובים שאתה מרגיש שקרו לך עם השנים?
"אני חושב שהתמתנתי. בעבר הייתי עם קצוות מאוד מיידיים, והקצוות האלה הרגו אותי. בנוסף נהייתי פחות נאיבי. אני מאוד נאיבי בבסיסי. עם זאת, אני שמח שלא ירדתי בחצי טון מבחינה ווקאלית ב-30 השנים האחרונות, מה שלא מקובל בדרך כלל. אני דווקא מרגיש שאני הרבה יותר שולט יותר בקול שלי. איכשהו התחושה שלי היא שכל העשייה חלחלה פנימה.

"באופן פלא, ב-2009-2010 הגשתי את הדו"חות הכי גדולים למס הכנסה מאז ומתמיד, וזה לא שניצחתי ב'כוכב נולד' או שהיו לי להיטי ענק. הכל פשוט הצטבר. כל החיים דאגתי מה יהיה בחודש הבא, אבל בשנים האחרונות ה'מה יהיה' לא קיים. וככל שהוא קיים פחות, העסק יותר פעיל ויותר בטוח. למרות הכל, אנשים יכולים לחשוב עלי מה שהם רוצים. אם הם יחשבו עלי שאני בן 64 וחצי וזקן - אני אבוד".

וחושבים עליך כך לפעמים?
"למה לא? בוודאי".

זה מתסכל?
"כן. זה לא רק מתסכל אלא גם פוגע כלכלית. השבוע זה קרה לי. הופעה שהיתה סגורה כבר חודשיים מראש, ופתאום בוטלה ללא סיבה נראית לעין. עשיתי תחקיר קטן, וגיליתי שהם לקחו מישהו צעיר ב-25 שנים, שמספק להם את אותו תוכן פחות או יותר. אי אפשר להוכיח את זה, אבל ממני הם היו מקבלים יותר איכות, כי לניסיון אין תחליף".

אתה חש לפעמים קנאה מול הנעורים?
"קנאה - לא. מה שכן, אני מקנא במיומנות הטכנית של הצעירים, שאני קצת פיספסתי. מצד שני, יש דברים שחוויתי כצעיר, שלדעתי צעירים לא יחוו היום. חוויתי המון דברים בגלל העבודה שלי. הייתי בכל העולם, עשיתי דברים שהצעירים יכולים לקנא בי עליהם. אני גם מודה שהיום הרבה יותר קשה לפתוח בקריירה ולהיחשף. פעם היה הרבה יותר קל. לפני 30 שנה היית מופיע בערוץ 1, ויום אחרי זה מוכר תקליטים ומקבל הזמנות להופעות. היום אתה יכול להתראיין בכל העיתונים, בכל המקומונים, בכל אתרי האינטרנט, ואנשים ברחוב ישאלו אותך 'תגיד, לאן נעלמת?'".

יש לך חברי אמת צעירים? אתה מסתובב בחברת צעירים?
"בהחלט. לא בני 17, אבל בני 30 פלוס כמו כלום, וגם בני 20 פלוס. מעבר לכך, בגלל העבודה שלי במשך השנים, אני עובד עם אנשים צעירים ממני, בייחוד נגנים. אני לא מדבר אליהם כמבוגר אל צעירים. בדרך כלל אין פערים, אם כי לפעמים אני מרגיש פערים כשהם שואלים אותי שאלות קיטבג".

מה אתה חושב שיש בדור הצעיר שלא היה בדור שלך?
"הדור הצעיר אולי יותר מוכשר, והוא חשוף להרבה יותר אינפורמציה ממה שאנחנו היינו. אבל זו אינפורמציה שטחית. בוא ניקח את נושא המוזיקה - אני הייתי חשוף ל-360 מעלות בתחום. האזנתי לשלל תחנות וסגנונות:BBC  קפריסין, רדיו רמאללה, פרקי חזנות, שושנה דמארי, להקת הנח"ל ומוזיקה קלאסית. כשהתפתחתי מקצועית לקחתי את מה שבאמת עניין אותי. לעומת זאת, היום אנשים חשופים להמון דברים, אבל זה מאוד שטוח, ומה שטוב היום כבר לא יהיה טוב מחר. לכן בהרבה צעירים חסר עומק, ועומק הוא דבר חשוב מאוד".

לסיום, שתף אותנו בתובנה חשובה שצברת במהלך החיים.
"האמרה שמבוגרים נוהגים לומר, 'העיקר הבריאות' - אין שום דבר שמתקרב אליה. שום דבר לא חשוב יותר מזה. בריאות זה המשפחה, הילדים, הנכדים, החברים. צריכים להשקיע בהם, כי בסופו של דבר הם מייצבים את הבריאות הנפשית שלך. וכאמור, אין כמו הבריאות".

חנן יובל, יליד 1946, הוא זמר ופזמונאי ישראלי