מסירות נפש עד הסוף

בשבוע שעבר חזרתי ארצה מהכינוס העולמי השנתי של שליחי חב"ד, שהתקיים בניו יורק. יחד עם אחיי לעבודת הקודש שהגיעו מכל רחבי הגלובוס עליתי לציונו של הרבי מלובביץ', האיש שחתום על המפעל היהודי האדיר הזה. כששליחי חב"ד עולים לציונו של הרבי, הם משאירים שם סיכום המתעד את פעילותם בשנה שחלפה. מונחים שם אלפי דפים שמתארים פעולות חסד, סעודות שבת וחג המוניות, פעולות חינוכיות עם אלפי יהודים המתמודדים עם התבוללות, ומעשים טובים אחרים הנובעים מהיותם שגרירי יהדות – לעתים היחידים – בעשרות מדינות. איש מאיתנו לא חשב שנשלח אל הרבי גם את תמונתו של מוישי בן השנתיים, תינוק מתוק הממרר בבכי בזרועות האומנת שלו, שניות אחרי שחולץ מבית חב"ד ונפרד מהוריו לנצח. 

בית חב"ד במומביי בימים שלווים יותר

כשמדברים על אורח חייהם של שליחי חב"ד משתמשים לא אחת בביטוי "מסירות נפש". הכוונה היא להתמסרות הטוטלית שלהם למען המטרה, 24 שעות ביממה, גם עבור יהודים שמעולם לא פגשו קודם לכן. אבל אף אחד לא חשב כי יבוא יום והמלים "מסירות נפש" יקבלו את הפרשנות הפשוטה שלהן בהקשר של שליחי חב"ד. יש אנשים שכל חייהם מוקדשים לעשיית מצוות. מעטים זוכים שגם מותם ישמש מנוף להידוק הקשר בין אנשי העם הנבחר לבין אלוקיו. כאלה היו הרב גבריאל ורבקי הולצברג הי"ד, ושאר בני הערובה בבית חב"ד במומביי.

בית חב"ד במומביי. שני מימין הרב גבריאל הולצברג הי"ד

מאות אלפי יהודים בכל רחבי העולם נשאו בימים האחרונים תפילה לאלוקים וביקשו להזכיר לו כי הבטיח ש"שלוחי מצוה אינם ניזוקים". ביום חמישי, בעיצומו של העניין, אירחתי בכפר חב"ד עשרות אנשי תקשורת ישראלים שרצו להתרשם מהאווירה במרכז חב"ד בישראל. ראינו ילדים בני חמש, תלמידי גן זאטוטים, אומרים פרקי תהילים לשלומם של החטופים. כולנו, גם הציניקנים שבעיתונאים, יצאנו עם עיניים לחות.

"כל העולם בתמונה אחת" כינוס שלוחי חב"ד בשבוע שעבר בניו יורק. צילום: י. בלנקו

קשה לעמוד בניסיון הזה. לשדר לאנשים שהכל בסדר, שהאמונה באלוקים לא נפגמה ולו במעט, להמשיך לחייך לאלפי מטיילים שמתדפקים על דלתות בתי חב"ד אחרים, לענות למאות הודעות SMS מנחמות, לערוך סעודת שבת עם האשה והילדים שעה אחרי שהגיעו החדשות הנוראיות ולשיר "שלום עליכם מלאכי השלום" בלי להיחנק מהגוש שתקוע לך בגרון, לחשוב איך מתכננים את ההלוויות של זוג השליחים ולדאוג שכמו חייהם ומותם גם הן יהיו חלק מהמסע הבלתי נגמר לקידוש שמו של הקב"ה בעולם, לשלוח תמונות של פעילות בית חב"ד במומביי למערכות התקשורת  כדי שכולם יראו את הפנים המחייכות של הרב והרבנית, להסתכל על התמונה הגדולה של הרבי, האיש שגרם להם לצאת מרצונם הטוב לשליחות הזו, להשתדל לא להתפרק, להכניס פנימה צעקה גדולה של "למה?", ולנסות למצוא מעט ניחומים בעיניו של מי שאיבד שניים מטובי חסידיו.

שלוחי חב"ד בציון הרבי מלובביץ'. צילום: מאיר דהן

ובכל זאת, אני יכול להבטיח לכם נאמנה כי גם היום, אם תתקשרו לאחד מ-4,000  מוקדי חב"ד ברחבי תבל ותבקשו להגיע להדלקת נרות, לתפילה או לסעודת שבת, תיענו בחיוך מזמין שישמח לקראתכם עד מאוד – כי הבטחנו לרבי שכך נפעל עד שיבוא המשיח.

מוישי הולצברג

מוני אנדר הוא סגן דובר חב"ד