צילום - הדס פרוש (פלאש 90)
העולם לא שותק
social
facebook whatsup email tweeter
שירה קדרי //
20.1.13
העולם לא שותק
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

לגלות את השואה

האמנית הדרוזית בותנייה חלבי ידעה מעט מאוד על השואה, עד שכתבה אחת בעיתון הובילה אותה לתהליך יצירה עמוק סביב הנושא. המסע האמנותי הפרטי שלה הפך לכלי חינוכי שדרכו נחשפים ילדים ובני נוער מהקהילה הדרוזית ללימודי השואה: "הילדים שואלים אותי על התמונות שלי ואני מס

טלאי צהוב על מעיל של ילדה, אדום עז ברקע; אסירי מחנות בצעדת המוות, קילוח דק של דם מלווה את צעדיהם; משיכות מכחול עזות, דמויות בגוני אפור על רקע עצים ירוקים מלאי חיים. בחמש השנים האחרונות סובבים חייה של האמנית הדרוזית בותיינה חלבי סביב השואה. היא נפגשת עם ניצולים, קוראת ספרים, רואה סרטים, ובעיקר - מציירת עשרות ציורים שהדמויות שבמרכזם הן יהודים במחנות הריכוז ובגטאות. "קראתי בעיתון על השואה. הסיפורים והתמונות נגעו בי ודחפו אותי ליצור סביב הנושא", היא מספרת.bottiקשר קבוע עם ניצולי שואה. חלבי

 

הנושא הלא שגרתי עורר תגובות רבות בקהילה הדרוזית ומחוצה לה. "בדליית אל כרמל מכירים אותי כציירת וכמורה לאמנות בבתי הספר, לא ידעו שאני מתעסקת בשואה", היא אומרת, "בפעם הראשונה שהצגתי את העבודות שלי אנשים הגיבו בתדהמה, לא האמינו שאמנית דרוזית נוגעת בתחום הרגיש הזה". העיסוק בשואה זכה לתגובות חיוביות מצד הקהילה שלה, אך היא נאלצת להתמודד מפעם לפעם עם מי שמבקר אותה על הבחירה יוצאת הדופן. "כשרק התחלתי לצייר על השואה היה כתב מ'אל ג'זירה' שרצה לראיין אותי לכתבה על הפעילות האמנותית שלי בבתי הספר. ברגע שהוא שמע שאני מציירת על השואה, הוא התחיל לתקוף אותי, לומר לי שהשואה היא המצאה של היהודים. סירבתי להתראיין. הכחשת השואה היא אחד הדברים שהכי מכאיבים לי".

 

המסע האמנותי הפרטי של חלבי הפך עד מהרה לכלי חינוכי רב עוצמה שדרכו נחשפים ילדים ובני נוער מהקהילה הדרוזית ללימודי השואה. "התלמידים הדרוזים לומדים על השואה ברפרוף, בצורה מאוד יבשה", היא אומרת, "הלימוד הוא 'על הדרך', ונראה שבעיני המורים מדובר בעוד תקופה היסטורית שצריך לסמן עליה וי ולהמשיך הלאה. לומדים כמה עובדות בסיסיות וזהו זה". לתערוכות שלה, שהוצגו במרכז התרבות ביישוב מגוריה, ביד ושם ובמוזיאון בית טרזין שבקיבוץ גבעת חיים, מגיעים מאות תלמידים, דרוזים ויהודים. "הציורים עוזרים לי לפתוח בשיחה עם הילדים. הם פתח לדיון על השואה ועל האחריות שלנו לזכור אותה ולספר עליה לדורות הבאים".

 

בשונה ממנה, ילדיה של חלבי מכירים את הנושא מקרוב. "הילדים שואלים אותי על התמונות שלי ואני מספרת להם. בשבילי זו הזדמנות ללמד אותם שצריך לכבד את האחר, את השונה. אסור לשפוט אדם לפי הדת שלו, ובעיקר אסור לשנוא אף אחד". " היה כתב מ'אל ג'זירה' שרצה לראיין אותי לכתבה על הפעילות האמנותית שלי בבתי הספר. ברגע שהוא שמע שאני מציירת על השואה, הוא התחיל לתקוף אותי, לומר לי שהשואה היא המצאה של היהודים. סירבתי להתראיין. הכחשת השואה היא אחד הדברים שהכי מכאיבים לי "

 

משלימה פערים

האזרח הישראלי-יהודי נחשף לסיפורים מהשואה מילדותו. השואה היא חלק מהזיכרון הקולקטיבי של בוגרי מערכת החינוך, ודומה שיש לה נוכחות חיה, כמעט מובנת מאליה, בחיינו. חלבי נחשפה לסיפורים מתקופת השואה רק בשנות ה-30 של חייה, ונדמה שדווקא הגיל המבוגר שבו החלה לעסוק בנושא הוא זה שדחף אותה ללמוד עליו עוד ועוד, להשלים את פערי הידע שנוצרו אצלה לפי הרגשתה. "אני שומעת סיפורים של ניצולים ונמצאת בקשר קבוע עם כמה ניצולי שואה מפתח תקווה". היא מספרת שהיא קוראת ספרים רבים בנושא ומחפשת תמונות מהתקופה. בחלק מהיצירות שלה היא משלבת דמויות שהועתקו מתוך תצלומים היסטוריים.bot3"לא האמינו שאמנית דרוזית נוגעת בתחום הרגיש הזה". עבודה של בותנייה חלפי

 

מאז שהחלה ליצור בנושא גילתה חלבי שבעיר הולדתה חיו דרוזים שלחמו בנאצים כחיילים בצבא הבריטי ונפלו בשבי הגרמני. אך למרות שהיא נחשפת למאות סיפורים שמשמשים מקור השראה ליצירתה, חלבי בוחרת לספר סיפור אחד, על ניצולת השואה גרדה קליין, שנסעה עמה למשלחת זיכרון ברומניה. "ביום השואה הבינלאומי בשנה שעברה היינו יחד בטקס זיכרון בבית הקברות היהודי בבוקרשט. הקור היה מקפיא עצמות, אבל גרדה עמדה לידי, לבושה רק במעיל, ולא רעדה. שאלתי אותה איך יכול להיות שלא קר לה, והיא סיפרה שבזמן השואה, בעיצומו של החורף, הנאצים אילצו אותה לעמוד בחוץ, יחפה, במשך יום שלם. מאז היא לא סובלת מקור, ומעיל נתפס בעיניה ממש כפינוק. התרגשתי מהסיפור, ובעיקר התביישתי. הבנתי שלא משנה כמה אחקור ואתעניין, לעולם לא אוכל להבין מה באמת עבר על הניצולים".

  

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus