ר' שלום שבזי, בן המאה ה-17 בתימן, הוא יהודי משורר שלם. תואר זה ניתן למתי מעט, וכוונתו לומר שמדובר בתלמיד חכם מן השורה הראשונה, פרשן תורה מקובל שאישיותו אפופת סוד והוד שהעדה ותודעתה מחוברת אליו ויונקת ממנו, והוא מרכיב מהותי בזהותה, בחייה, בתקוותה ובצרותיה.
מדובר על משורר שיצירתו היא המשכה הטבעי של שירת הים, תהילים ריה"ל ואבן גבירול, ואנחנו רשאים להוסיף גם את ביאליק. מנקודת מבט יהודית שנותנת מקום מרכזי לתורה, מדובר בקטגוריה ייחודית. אף שהוא, כמו אחרים, עוסק בשירה, הרי שתהיה זו טעות להניח אותו בקבוצת המשוררים או המשוררות בלי לזכור הבדלים עמוקים אלו. אין זה פלא אפוא שהמופע הבא עלינו לטובה של אנסמבל יאמאן, שבו מתארח ידידנו שלמה בר, מקדיש נתח מכובד למשורר עצום זה. עם כל האזהרה לצמצם את דמותו ואת שירתו של האיש, הרי כמה הערות מבוא, לחימום.
העברית
שבזי עושה בעברית כבתוך שלו. השירה שלו כוללת שירים צלולים בפשטותם ובישירות שלהם: "אהבת הדסה על לבבי נקשרה, ואני בתוך גולה פעמי צוללים". חשבתם פעם על היופי של הביטוי "פעמי צוללים"? היכן שאני דורך, כף הרגל שלי שוקעת, ואני לא מצליח להתקדם. דרך מעניינת לומר מתוסכל, יעני frustrated. עם זאת, למי שמבקש את האתגר בפיצוח חידתי של שיר, יש לו הרבה מה להציע. הנה קוראים יקרים, נסו את זה למשל:
שְׁלוֹמִי לְצִיר תְּעוּדָה,
לְקֻשְׁיוֹת וְסוֹד מְפָרֵק.
וְגִבּוֹר כְּמוֹ יְהוּדָה,
יְפַטֵּג לְתוֹר וְדָיֵק.
וְחַרְבּוֹ כְּאֵשׁ לְמוּדָה,
חֲלוּצֵי צָבָא תְּשׁוֹקֵק.
יש בשיר זה חיבור ייחודי, מעמיק ללב העברית, קשר אינטימי מקורי. קבוצה של חמישה אקדמאים, ובהם עבדכם הנאמן, העבירו לילה ארוך בניסיון לפצח אותו, ערב האזכרה של שושנה מועלם ז"ל. התוצאה, כמובן, השתלמה.
ר' שלום שבזי מודע ושותף לפריצת עולם הקבלה מצפת, לשבתאות המתרחשת בימיו. תגובתו: צימאון גאולה, כאב הגלות והרדיפות שסבלו בני דורו בתימן. מקומו המרכזי ללא מתחרים בקרב משוררי תימן והשפעתו הרבה עליהם תרמה ללא כל ספק לנכונות המיידית של עדה זו לעלות ארצה מיד עם הקריאה לכך.
שבזי בישראל
על האהבה העזה שלו לארץ ישראל גמלה לו המסורת. זו יודעת לספר שר' שלום שבזי עלה ארצה בכל יום שישי כדי לחגוג את השבת, כלומר, היתה לו קפיצת הדרך.
ואולם, רוחו שורה על עלייתם לארץ של בני עדתו התימנים, שבלבבותיהם שכן, וכך השתתף שבזי בעיצוב הפסקול של ישראל ובעיצוב התרבות המקומית. בין הזמרים המובילים מן העדה שביצעו משיריו וחשפו אותם לקהל הישראלי הרחב נמצא את שושנה דמארי, יגאל בשן ועופרה חזה. " חשבתם פעם על היופי של הביטוי "פעמי צוללים"? היכן שאני דורך, כף הרגל שלי שוקעת, ואני לא מצליח להתקדם? דרך מעניינת לומר מתוסכל, יעני frustrated "
אבל יש גם היסטוריה אחרת שאני נושא כישראלי. שירת שבזי הגיעה גם לריקודי העם: הנה השיר "שר הממונה שער גינת אגוז פתח נא". בקלילות, בלווי המילים של המרקיד "צעדה תימנית שלוש סגור", רקדו חבריי לכיתה (לא אני) לצלילי שירים אלו.
בהדרגה התגלה שזה רציני יותר. עופרה חזה תיקח את "אם ננעלו" מסדנת תיאטרון שכונת התקוה לפסגות בינלאומיות שהזמר הישראלי לא הכיר; ומהפכת הפיוט יוצאת לדרך, ויותר זמרים מלב העדה מוצאים את דרכם למרכז הבמה, ובהם ידידי האהוב, ה' ישמרהו ויחיהו, אהרון עמרם. ההסכם הסודי ביני ובינו, אחרי שגיליתי מאוחר את החן המיוחד של הלחן הזה, הוא לשמוע את השיר הזה בכל מקום שרק אפשר.
וזה לא עצר כאן. הנה דיואן הלב, בשילוב שורשי עם מוזיקה אתנית, מביאים עיבוד מדהים של שיר זה, שיש בו ממדים הרואיים דרמטיים. כאן מערה הלחן את המילים לתוך ההוויה הישראלית. מדובר בשיר של ידיד לחברותא שלו שעזב את העולם, והוא מצווה על השר הממונה על שערי גן עדן שימהר לפתוח לידידו. הנה שיר שאין דומה לו בהוויה הישראלית.
וזה לא עוצר כאן. פטירתו של הרב עובדיה יוסף מוצאת אותי בבית הכנסת של ר' יוסף קארו, ואני מדמיין את זה שר את שירת שבזי. המעבר של שירת שבזי מן הדילוגים של ריקודי העם ללב ההתרחשות הישראלית מראה שהוא משתרש כאן היטב.
שבזי בעולם
דרך עופרה חזה, דיואן הלב והיום אנסמבל יאמאן, מגיעה שירת שבזי לכל העולם. הצצה ליוטיוב עשויה לסייע להבין במה מדובר, וכן הופעות בתל אביב ובירושלים, למי שירצו להעמיק. תחנה נוספת במסע של המשורר הגדול הזה משבז בתימן של המאה ה-17 עד לפראג, ארצות הברית והעולם של המאה ה-21.
לרשימת המופעים המלאה שתוצג בסדרה
