מה הטעם?
חולצים את הפקק
social
facebook whatsup email tweeter
שפרה קורנפלד //
9.3.14
חולצים את הפקק
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

מה הטעם?

שפרה קורנפלד מגישה מעשיה ביין חד פעמי, או: איך זה מרגיש לשתות את המשכורת החודשית?

לפני עשר שנים גרתי במושבה הגרמנית בירושלים. הייתי אז סטודנטית שנה שנייה בבצלאל וחלקתי את קומת עליית הגג של אחד הבתים היפים בדרך בית לחם עם עוד שניים – שותף ושותפה. ניהלנו חיים משפחתיים למדי שכללו ארוחות ערב גדולות ומלאות באוכל טוב, חברים ויין. הציר המרכזי של הארוחות היה סמי, השותף שעבד בחנות היין המיתולוגית "גאפן" בעמק רפאים (שנסגרה מאז). אהבתי מאוד לשבת אצלו על הבר בגאפן, להשתכר מטעימות של יין ולחוות מפגשים אקראיים עם הדמויות הצבעוניות בעיר. לסמי היתה גישה פשוטה בכל הנוגע ליין ולחיים: טעים? טוב. לא טעים? לא טוב. הוא לא אהב יין יקר, ובניגוד לחובבי יין אחרים, לא נהג לטרחן ולתאר את גווני השוקולד או את ארומת פירות היער של הענבים.

  _mg_4499 שפרה קורנפלד. 6,000 או 60, מה זה משנה (צילום: אברהם קורנפלד)
באחד מבוקרי שישי ישבתי אצל סמי על הבר בזמן שהוא התפנה לעזור לבחור צעיר שנכנס לקנות יין. הוא סיפר שהוא עומד להציע לחברה שלו נישואין הערב בבית של המשפחה שלה מול כולם והוא רוצה לכבוד זה את היין הכי טוב שיש. סמי יצא איתו לטייל במעלה קיר היינות ועצר מדי פעם להציע לו יין שאהוב עליו במיוחד. אבל הבחור לא נראה מעוניין בשום בקבוק שהיה לסמי להציע, הוא המשיך במנטרה העיקשת "תן לי את הכי טוב בחנות. אני רוצה את הכי טוב שיש".

 

בשלב הזה הבין סמי שמדובר במקרה אבוד. הוא ניגש למקרר בחדר האחורי וחזר משם עם בקבוק בלי תווית, הניח בידיו של האדון ואמר: "בבקשה, זה בקבוק מהאוסף הפרטי של בעל החנות. יש רק עוד 2,000 בקבוקים כאלה והוא עולה 6,000 שקל". "והוא טוב?", שאל הבחור, "אני לא יודע. זה אחד משני הבקבוקים היחידים שיש לנו ואף פעם לא טעמתי אותו". הבחור חכך בדעתו לרגע והכריז: "אקח אותו!". סמי משך בכתפיו והוביל אותו בחזרה לבר, כדי לארוז את הבקבוק ולחייב את כרטיס האשראי. " "סמי מאמי, למה אתה אף פעם לא קונה לי יין ב-6,000 שקל?", שאלתי אחרי שהבחור יצא, שמח וטוב לב. "זה מה שישמח אותך? אין בעיה", הוא שב לחדר האחורי וחזר משם עם בקבוק זהה לזה שמכר הרגע. הוא חלץ מול עיניי המשתאות את הפקק ומזג לשתי כוסות. לא יכולתי לנשום "

 

"סמי מאמי, למה אתה אף פעם לא קונה לי יין ב-6,000 שקל?", שאלתי אחרי שהבחור יצא, שמח וטוב לב. "זה מה שישמח אותך? אין בעיה", הוא שב לחדר האחורי וחזר משם עם בקבוק זהה לזה שמכר הרגע. הוא חלץ מול עיניי המשתאות את הפקק ומזג לשתי כוסות. לא יכולתי לנשום. "תגיד לי, השתגעת? זה כל המשכורת שלך!".


"פעם בחיים צריך לשתות כזה יין, לא?", הוא חייך ולגם מהכוס שלו. הצטרפתי אליו, מה עוד יכולתי לעשות? נהניתי מכל טיפה של הנוזל היקר מזהב ואפילו הודעתי לו נחרצות שהוא טועה, יין יקר הוא ללא ספק טוב יותר מכל היינות הפושטים שהוא מביא הביתה. אני מעריכה אותו עד היום על זה שהוא נתן לי ליהנות מהכוס עד הסוף לפני שחשף בפני את התרמית. הוא שלף בקבוק נוסף, זהה בצורתו ובצבעו לראשון, ובעודו נקרע מצחוק, מזג לי כוס שנייה של אותו היין, הפעם מבקבוק עם תווית שמעידה כי מחירו הוא 60 שקל בלבד.

 

הצטרפתי אליו לצחוק ורק כשהגעתי לקרקעית של הכוס השנייה, נזכרתי להזדעדע, "אתה מכרת לבחור המסכן את הבקבוק הזה ב-6,000 שקל?!". סמי מיהר לפתוח את הקופה ולשלוף משם פתקית ביטול עסקה על סך 6,000 שקל. "אז הוא בעצם לא שילם על הבקבוק הזה בכלל?", התפלאתי. "נכון", חייך סמי, "כי לא מכרתי לו יין, אלא אשליה, ואשליות אני מחלק חינם".

 
כל הפרטים על פסטיבל היין בבית אבי חי

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus