גבולות הכוח
הגיבור שלי
social
facebook whatsup email tweeter
רות קנר //
1.12.12
הגיבור שלי
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

גבולות הכוח

קאיטוש המכשף היה ילד אמיץ ופרוע, שלמד להשתמש ביכולות שניתנו לו כדי לשפר את העולם שבו הוא חי. רות קנר על גיבור שהעז לשאול שאלות על טוב ורע

yotamkesam
הגיבור שלי הוא קאיטוש המכשף, גיבור ספרו של גדול המחנכים וסופרי הילדים יאנוש קורצ'ק. קאיטוש, שבילדותי נקרא יותם הקסם, הוא ילד חסר מנוח, אמיץ, פרוע, עם ראש מלא רעיונות, שבכוח הרצון טיפח כוחות כישוף שאפשרו לו להגשים את כל משאלותיו ולהתנסות בהרפתקאות מופלאות. אבל הניסויים בעוצמות החדשות שגילה גם סיבכו אותו במעשים מסוכנים כשהוא לא ידע לשים גבולות לכוחותיו המופלאים. דווקא ההרס הרב שגרם בגלל הדמיון העשיר שלו, שאינו יודע מעצורים, דווקא סקרנותו שאינה יודעת שובע, לימדו אותו משהו על אחריות, על גבולות הכוח, על אנושיות. 
 

בעיניי, קאיטוש הוא גיבור, כי בשאלות שבהן הוא דן במחשבותיו, במאווייו ובכשפיו, הוא מעז לצאת נגד הסדרים המקובעים של החברה שבה הוא חי ולשאול שאלות מקוריות על דרכיו של העולם, על מהות הטוב והרע, וגם להגיע לתובנות נהדרות לגבי היחס לזולת: "...לא יפה ולא אנושי לצחוק מדמעותיו של הזולת... באמת, כמה שטויות עושים האנשים מחוסר מחשבה" (הטקסט מצוטט כאן הוא בתרגומו של אורי אורלב).

גם על בעלי חיים ועל צמחים למד קאיטוש לחמול, אחרי שהפך את עצמו בקסמיו לכלב ולעץ.  "נזכר איך פעם יידה אבן בכלב, וילד בשם סטפן אמר לו 'מה אתה חושב, כלב זה לא בן אדם?'. סטפן התכוון לומר שכלב מרגיש כמו בן אדם... ומה עשה קאיטוש? סיפר לכולם בחצר ובבית הספר וצחקו על סטפן והציקו לו... כמה חוסר מחשבה וגס רוח יכול להיות האדם, כאשר אינו מהרהר במעשיו, כאשר חש שאיננו צודק אך מסרב להודות בכך". וכשהפך את עצמו לעץ, וילדים באו להשחית אותו, הרגיש את כאבו של העץ וחשב: "האם הוא עצמו לא נהג בדיוק כך? לא עלה בדעתו שלעץ אין רגליים לברוח, אין ידיים להתגונן, לא שיניים, לא קרניים או ציפורניים. כל פחדן יכול לו, לעץ. חסר מגן. חסר מגן".

קאיטוש לומד בהדרגה להגשים את סקרנותו ואת הכמיהה ללמוד את רזי היקום. הוא מתגבר בתעוזה ובנחישות על מכשולים ועל מעצורים, אבל בעיקר - לומד לא להשתכר מעוצמת יכולותיו הפלאיות ולהשתמש בכוחותיו כדי להרבות טוב בעולם. כילדה, הזדהיתי הזדהות מוחלטת עם קאיטוש, ילד אמיתי, אנושי ולא מיופייף, וגם כיום הוא בעיניי דמות מופת. מודל. אני מתייחסת למודל הזה כשאני חושבת על המדינה שבה אני חיה: האם היא יודעת את גבולות כוחה? האם היא למדה לא לעשות לאחרים את מה שעשו לבניה? האם היא יודעת חמלה מהי?

קאיטוש נוכח מאוד בעבודתי בתיאטרון. מופע הסיפורים לילדים "הדרך לשמה", שהעליתי באחרונה בשיתוף עם שלמה אריאל ועם קבוצת התיאטרון שלי, מבוסס על משחקי הדמיון של ילדים, שבהם כל ילד הוא מין קאיטוש כזה – ממריא בכוחות הדמיון אל מחוזות של פלא. יאנוש קורצ'ק, האדם המופלא, כינה את הספר הזה "ספר קשה". ב-1933, שנת עליית הנאצים לשלטון, הוא הקדיש אותו "לנערים חסרי המנוחה, אלה שקשה להם להשתנות", והוסיף מילים מופלאות:

"צריך לרצות חזק ובהתמדה,                                                                  

צריך לחשל את כוח הרצון, צריך להביא תועלת.   

תמוהים הם החיים, דומים לחזיון מוזר.

למי שיש כוח רצון ותשוקה חזקה לשרת את הזולת             

חייו יהפכו לחלום מופלא,     

גם אם הדרך אל המטרה היתה סבוכה ורצופת סתירות.        

אולי עוד אכתוב פעם סיום".
 

קורצ'ק כתב את הסיום במעשה גבורה שובר לב, כשקשר את גורלו בגורל תלמידיו והלך עמם יחד אל המוות, שנחרץ בידי אנשים שבניגוד לקאיטוש, נהיו שיכורי כוח ואיבדו את צלמם האנושי.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus