חייל ללא שם\ אלקנה לוי

ראשיתם של ציורי השמן הריאליסטיים והפיגורטיביים של אלקנה לוי (נולד 1993) במחברת סקיצות שנשא עימו לאורך אין־ספור סבבי מילואים: מתחילת הלחימה, אז הוקפץ לגבול הצפון כמפקד תותח מתנייע בחיל התותחנים, ועד התפתחותם לציורי שמן גדולי־ממדים שנוצרו בסטודיו הירושלמי בהפוגות שבין הסבבים. העבודה האיטית בשמן היוותה תהליך של עיבוד נפשי מהמתח התמידי והזמן הדוחק בשדה הקרב.

לוי מצייר את עצמו כמי שנותר חייל גם כשהוא שב למרחב הבית ולחלל העבודה. בציור "תיבת נח" המדים עדיין על גופו בשעה שבתו הקטנה יושבת בחיקו; הוא אוחז צעצוע ביד אחת ומכחול ביד השנייה, ונדמה שמחשבותיו עודן נתונות למראות הקרב. בדיוקן נוסף, הנראה כמחווה לדיוקן העצמי ברוח הרנסנס, המדים מחליפים את גלימת הצייר, והנשק התלוי על הקיר בולט מול חסרונו של המכחול. אפילו ה"טבע הדומם" מגויס לתהליך העיבוד: מדים מקופלים בשקית מופיעים כתחליף לקערת פירות או לזר פרחים.

דיוקנאות חיילים עברו תמורות רבות בתולדות האמנות הישראלית: מאידיאליזציה מעוררת הערצה בראשית המדינה, דרך מחאה ופירוק האתוס בשנות השבעים והשמונים, ועד לעיבודי קיטש פוסט־מודרניים בשנות האלפיים. דיוקנאותיו של לוי מצליחים ללכוד את המתח העדין בין דמות הגיבור והאנטי־גיבור המתקיימות בהם זו לצד זו.