להט החרב המתהפכת
עבור רעיה ברוקנטל (נולדה 1975), השנתיים האחרונות זימנו התנסות כמעט ראשונית בטכניקת ההדפס. מיד אחרי שבעה באוקטובר היא החלה תוכנית שהות אמן בסדנת ההדפס ירושלים, ומבין המכבשים יצרה סדרת עבודות הנדמות ככנפי מלאכים או כרובים העשויים סכינים. מה שנראה מרחוק ככובע נוצות אינדיאני מרהיב, מתגלה מקרוב כחלקי חיה מיתית "מלאך ההיסטריה" המהדהד את הפסוק המפורסם בספר בראשית: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (ג, כד). גרסה אחרת של סכינים מופיעה ברישום גזור העסוק בסכין מילה – כלי קודש המסמן את הזכרים היהודים כבני השבט.
ב"אוקולוס" (בלטינית: Oculus – "עין"), עבודות הדפס גדולה, מציגה ברוקנטל גרסה משלה לעיגול שעומד בראש הכיפה במבנים אדריכליים מפוארים: האוקולוס הוא פתח פתוח בתקרה אל השמיים, ומדמה עין אלוהית שמעלה מעצמה שאלות על השגחה ושמירה לאור המלחמה. ניתן לראות בעבודה זו גם מעגלי קוצים, פני ירח, מאובן שבור, אישון העין, או אוּרוֹבּוֹרוֹס – נחש הכורך את גופו לעיגול ונושך את זנבו, סמל למחזוריות אין־סופית, בין מלחמה לשלום.
לצידו מופיע רישום של זר קוצים, בסגנון המאפיין את עבודת העיפרון של ברוקנטל, שגם בטכניקת ההדפס החדשה, כמו ברישומיה, שומרת על האסתטיקה המונוכרומטית המזוהה איתה. העבודות, שאינן מתייחסות באופן מפורש אל המציאות, מאפשרות התבונניות שונות בעזרתם של דימויים מתוך תת־המודע היהודי הקולקטיבי. הקוצים השונים מזכירים את סיומו הבלתי נשכח של "מכאן ומכאן" – הסיפור המכונן שכתב יוסף חיים ברנר על אודות החלוצים בארץ ישראל בראשית המאה ה־20: "ההוָיה הָיתה הוית־קוצים. כל החשבון עוד לא נגמר".
רעיה ברוקנטל (נולדה בשנת 1975) היא אמנית בין־תחומית ומרצה לאמנות. בוגרת בהצטיינות של המחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל ירושלים וכלת פרס שר התרבות ליוצרים בתחומי האמנות הפלסטית (2021). חיה בירושלים ויוצרת בסדנאות האמנים בטדי.