עשרים וארבעה חלונות\ נוגה גרינברג

סדרת התצלומים האנלוגיים של נגה גרינברג (נולדה 1985) מציגה סצנות אינטימיות ורכות בתוך תקופה מורכבת וקשה. גרינברג מתעדת את שגרת המלחמה בעורף, שהפך לפרקים לזירה פעילה, אך ברוב הזמן המשיך לקיים חיים. התצלומים, המתרחשים בעיקר במרחב המשפחתי, יוצרים תחביר של רגעים יומיומיים: אזעקה, כביסה, "הותר לפרסום", ארוחות ערב, בכי, לישון.

בעוד התותחים רועמים, ילדות ממשיכות לחגוג ימי הולדת; חולצות לבנות נתלות לייבוש בשמש כמו דגל לבן אזרחי; האור הניגר ממשיך להאיר ולהמתיק את העיניים; ובובת גיבור־על המונחת באגביות על לוח המחוונים מזכירה את התקווה הילדותית לפתרון הוליוודי שבו הטוב מוכרח לנצח. מנגד, הדמויות האנושיות בצילומיה של גרינברג מופיעות חתוכות, חלקיות, כמעט אגביות. גם הנוף העובר בעדשתה נענה לאותו תחביר: הטבע יפה – אך אינו שקט; הדרך פנויה – אך אינה נפקחת לאורך.