על כורחך, סרט תיעודי, מתוך הסרט

"על כורחך": סרט על האופן שבו הקהילה הדתית מתמודדת עם התאבדויות

social
facebook whatsup email tweeter
אריאל הורוביץ //
15.6.15
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"בשאלה הלכתית טמונה דילמה שמשורטטת בחדות בסרט: האם שיח על התאבדויות מעודד את התופעה או שמא הוא מסייע להיאבק בה? האם העלאת המודעות למעשים של התאבדויות מגבירה את ההתאבדויות או מזכירה למחנכים ולהורים שהאפשרות הזו קיימת, ממשית?"
סרטו התיעודי מעורר העניין של אסף בנית עוסק במשפחה ששניים מבניה התאבדו, אך במקום להתחקות אחר הסיבות להחלטתם, הוא משרטט את יחסה של המשפחה והקהילה למעשה הכה חמור מבחינה הלכתית

"על כורחך", סרטו של אסף בנית, מביא את סיפורה של משפחת אלכסנדר מקיבוץ מעלה גלבוע, ששניים מבניה התאבדו. אחד מהם, עמית, התאבד במהלך שירותו הצבאי, והשני, יותם, התאבד בזמן לימודיו בישיבת ההסדר. הסרט, שנעשה ברגישות ובאיפוק, אינו מתחקה אחר הסיבות להתאבדות ואינו מנסה לפצח את המעשה של שני הבנים שהתאבדו בפער של 14 שנה זה מזה. יותר משהוא סרט על התאבדותם של שני הבנים, "על כורחך" הוא סרט על המשפחה שלהם ועל האופן שבו קהילה דתית מתמודדת עם התאבדויות.

 

באופן בסיסי, ההלכה היהודית מתייחסת בחומרה למעשה ההתאבדות: הוא נתפס כרצח, ואי לכך, ההלכה מטילה סנקציות על המתאבד ועל משפחתו. הידועה שבהן היא ההלכה שלפיה יש לקבור את המתאבד מחוץ לגדר של בית הקברות, ובכך להוקיע ברבים את מעשהו ולהרתיע מפני ההתאבדויות הבאות. עם זאת, ברוב מקרי ההתאבדות נעשה ניסיון הלכתי להגדיר את המעשה כ"תאונה" או לטעון שאין מדובר בהתאבדות, וכך לקבור את המתאבד בתוך בית הקברות ולמנוע עוגמת נפש ממשפחתו.

 

אך בשאלה הלכתית זו טמונה דילמה שמשורטטת בחדות בסרט: האם שיח על התאבדויות מעודד את התופעה או שמא הוא מסייע להיאבק בה? האם העלאת המודעות למעשים של התאבדויות מגבירה את ההתאבדויות או מזכירה למחנכים ולהורים שהאפשרות הזאת קיימת, ממשית, ועליהם לשים לב אליה?

 

קריאה נוספת: האם התאבדות בדרך להיעשות חוקית? ומה עמדת ההלכה לאור ההתפתחויות?

 

"בשביל מה יש אלוהים?"

 

הדילמה המרתקת הזאת נפרשת לכל אורכו ולכל רוחבו של הסרט. עוד מוצגת החלטתם האמיצה של ההורים גיל ואסתר לעורר את המודעות לנושא ההתאבדויות בקהילה הדתית, בעקבות ההתאבדויות של בניהם. בתחילת הסרט מופיעה שיחה של ההורים עם רב הקיבוץ שבו הם מתגוררים, ובה הם פונים אליו בבקשה להנציח את שמות בניהם על פרוכת בבית הכנסת. "לקהילה קשה לקבל את זה", עונה הרב, "אנחנו מנסים להילחם בתופעה". ההורים מבינים את עמדתו של הרב, אך מתקשים לקבל אותה. להם התשובה ברורה: יש לדבר על זה, לא להדחיק או לטשטש. להישיר מבט למציאות, לאמת; בין השאר, משום שזאת הדרך למנוע את האסון הבא.

 

באחת הסצנות הראשונות בסרט מספרים ההורים על ההחלטה שלא לכנות את האירועים בשם "תאונת נשק", אלא בשם המפורש: "התאבדות". במהלך השבעה, הם מספרים, הגיעה לביתם העובדת הסוציאלית של הקיבוץ וייעצה להם לא למהר ולכנות את המקרה "התאבדות", אלא לחכות לממצאי התחקיר הצבאי, ובינתיים להסתפק בשם "תאונה". האם מסרבת. היא לא רוצה לקרוא למה שקרה "תאונה", היות שמאחורי גבה כולם יתלחששו שמדובר בהתאבדות.

 

אל מול הכרעתם החד משמעית של ההורים, הסרט עוקב גם אחרי הדילמה של בנם בנימין, שמתחבט בשאלה האם ללכת לשירות צבאי קרבי. בנימין מחליט לכתוב הספד לאזכרה השנתית של אחיו, ובו הוא מבקש לבוא איתם חשבון. הוא מטיח באחיו שהם רוצחים ומקווה שאיש לא ילך בדרכם. כשהוא מקריא את ההספד להוריו, הם כואבים אותו, אך בה בעת שמחים על כך שבנם, שבדרך כלל אינו מסגיר רגשות, נפתח. "אני חושב שיחס שלילי ומזלזל למתאבד אולי יעזור", הוא אומר להם. הוא אף מציין שהוא גדל בסביבה שרק היללה ופיארה את אחיו שהתאבדו, ולא מתחה ביקורת על המעשה שלהם.

 

על כורחך
שני צדדים להחלטה לדבר גלויות על התאבדות (צילום מתוך הסרט)

 

זהו אפוא צדה השני של ההחלטה לשים את הדברים על השולחן ולדבר בגלוי על ההתאבדות: היא מעמידה את ההורים בסיטואציה לא פשוטה שבה האח רוצה להוקיע את שני אחיו ולמחות בפומבי נגד מעשיהם, כדי להרתיע. הנה סגירת המעגל: האח הצעיר מצטרף לעמדתו של רב הקיבוץ מתחילת הסרט.

 

סרטו של בנית מציג לא רק את הדילמה מול הקהילה הדתית, אלא גם את דמותם המרשימה של ההורים גיל ואסתר, שמתמודדים עם שאלות של אמונה באלוהים וספקות אחרי מות שני בניהם. האם אסתר מספרת שהיא מתקשה להתפלל אחרי מה שקרה לה, ואילו האב מציג אמונה דתית רציונליסטית יותר, "קרה", בלשונה של האם, שנאחזת באמונה ואיננה מחפשת את השכר והגמול מהאל.

 

"אני לא יכול להבין את אלוהים", אומר האב, "אני לא עובד את אלוהים כדי שיהיה פחות טוב או פחות רע". והאם שואלת: "למה? אי אפשר היה קצת לשמור עליהם? בשביל מה יש אלוהים אם לא בשביל זה?". השאלות הללו מרחפות בחלל ואינן מרפות מהצופה. לצד הבימוי העדין והרגיש, הן הופכות את "על כורחך" לסרט מעורר עניין, שמתרחק מצעקנות ומרגשנות. תחת זאת, הוא דבק במעין אבל פשוט, שיש בו גם שאלות ותהיות וחללים שלא התמלאו.

 

קריאה נוספת: סרט תיעודי נוסף מוצלח על הציבור הדתי לאומי

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus