אביתר בנאי

גרסה 02: האם יש כזה דבר "יצירה ירושלמית"?

social
facebook whatsup email tweeter
אלעד בר-נוי //
22.5.16
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"גלעד מאירי: ירושלים קיימת אלפי שנים, היא הרבה מעבר ליום ירושלים כמו שהוא נחוג בעשרות השנים האחרונות, עם אתוס שמבוסס בעיקר על מלחמת ששת הימים. מדובר בסיפור הרבה יותר גדול"
"נילי קופלר: כשעברתי לתל אביב, הרגשתי שהמוטו שלה הוא 'למה לא?'; זו התשובה להכול. 'יש מופע אקרוג'אם בחירייה בשלוש לפנות בוקר? יאללה, למה לא'. בירושלים המוטו הוא יותר 'בשביל מה?'"
"מאירי: רבים מהחוגים הספרותיים בעיר קרסו או עזבו; גם גופים גדולים כמו למשל הוצאת כתר. נראה לי שפרנסי העיר עדיין לא קלטו את המשמעות של ירושלים במונחים ספרותיים ביחס לעולם היהודי. עדיין לא הקימו פה בית ספרותי גדול"
לקראת פסטיבל Made in ג'רוזלם, שוחחנו עם כמה מן המשתתפים כדי לנסות לברר מה הייחוד של יצירה ירושלמית ואם יש דבר כזה בכלל. התשובה חמקמקה, אבל מה שבטוח הוא שהרבה יותר קל לנסח אותה על דרך הניגוד לתל אביב

האם יש דבר כזה תרבות ירושלמית? מה עושה יצירה לירושלמית? עד לפני כמה עשרות שנים ירושלים נחשבה למרכז התרבותי החשוב של ישראל. היום היא מתוארת לעתים קרובות כאחות הקטנה והאוונגרדית של תל אביב. ירושלמים רבים שמים דגש על הייחוד של ירושלים, האחרוּת המובנית שלה, ה"ווייב הירושלמי" ואפילו הניחוח המיוחד שיש לעיר, אבל קשה מאוד לעמוד על המשמעות של יצירה בעלת אופי ירושלמי.

 

פסטיבל MADE IN" ג'רוזלם", שיתקיים בבית אבי חי בין 7 ביוני עד 9 ביוני, יציע תשובות שונות לשאלה מהי יצירה ירושלמית וינסה להציג נקודות מבט חדשות על העיר – אם הדבר אפשרי בכלל. הפסטיבל, שמתקיים כמה ימים אחרי יום ירושלים, מבקש להציע אלטרנטיבה תרבותית לחגיגות יום ירושלים, שקיבלו בשנים האחרונות צביון פוליטי שנוי במחלוקת.

 

"בעולם הלא-דתי יום ירושלים הוא לא יום חג, בעיקר מפני שהוא נתפס בתור יום פוליטי", אומר המשורר עמיחי חסון, המנהל האמנותי של הפסטיבל (שגם כותב לעתים באתר זה), "אנחנו לא מנסים להתחרות ביום הממלכתי והרשמי, וגם לא לברוח מהפוליטיות של ירושלים. אנחנו מציעים להסתכל על העיר מזווית אחרת. בפסטיבל התוכן הוא המלך – זו במה ליוצרים ירושלמים, ליצירה ירושלמית. כמו מין יום ירושלים אלטרנטיבי".

 

הפסטיבל, המתקיים השנה בפעם השנייה, יכלול אירועים בתחום המוזיקה, הספרות והשירה, הקולנוע, הספוקן וורד, הסטנד-אפ, האמנות, הצגות הילדים ואפילו הדיגיטל. "כל המופעים נוצרו במיוחד לפסטיבל", אומר חסון, "למשל, הצגת הילדים 'האריה הגנוב – תעלומה ירושלמית', שנכתבה במיוחד לפסטיבל, בשיתוף פעולה עם יוצרים ירושלמים. אפילו בהופעה של אביתר בנאי יהיו שירים וקטעים מיוחדים שקשורים לירושלים, שנכתבו במיוחד להופעה בפסטיבל".

 

 

מייד האריה

במיוחד לפסטיבל. "האריה הגנוב" (צילום: דנה בר סימן טוב)

 

 

קריאה נוספת: על "אגדות הלבנה" – הצגת הילדים שמשגעת את הירושלמים  

 

עמק המשוררים

 

אחד מהגופים התרבותיים הערניים והמעניינים שפועלים היום בירושלים הוא מקום לשירה, קבוצה ספרותית שהוקמה ב-2002. בפסטיבל יתקיים המופע המיוחד "ננו-ירושלים", ערב מחווה לכתב העת "ננופואטיקה" לספרות מינימליסטית וקצרה במיוחד, שהקימו חברי מקום לשירה. באירוע – אחד היחידים בפסטיבל שהכניסה אליו היא בלי תשלום – ישתתפו בין השאר המשוררים רוני סומק, אפרת מישורי, אלכס בן-ארי ונועה שקרג'י.

 

גלעד מאירי הירושלמי, ממייסדי "מקום לשירה" וממשתתפי הערב, מסביר כי רק עצם הפעילות התרבותית בירושלים בימים אלה היא פריצת דרך. "ביחס לאינטנסיביות ולעומס המשוררים של תל אביב, ירושלים הרבה פחות צפופה ואינטנסיבית", הוא מסביר,"עמק רפאים זה הרחוב שתמצא בו את מרבית אנשי הספרות בשעות כאלה ואחרות, נעים בין שניים-שלושה בתי קפה. אחת הסיבות שהתמקמנו כאן היא כדי לחזק את המרחב הזה ולהפוך אותו לספרותי, אבל קשה לדבר על סצנה ספרותית כשמדובר על ירושלים; חסר כאן איזה סוהו, איזה רובע ספרותי, והדבר הזה מאפשר, ואולי אפילו דורש ממקום לשירה לעבוד קשה יותר, לבחון אפשרויות, לפעול אחרת. 

 

מייד גלעד מאיר
גלעד מאירי. לחזק את המרחב

 

 

"ככה הקמנו למשל את בית הספר לאמנויות המילה, שהוא פרויקט פורץ דרך, לא רק במונחים מקומיים: מוסד שכולו מוקדש לכתיבה יוצרת ממגוון תחומים, בהיקף לימודים אינטנסיבי כמו באוניברסיטה. גם הרעיון ליצור את 'ננופואטיקה' נוצר מתוך היצר האקספרימנטלי, שמנסה מצד אחד לדבר את רוח התקופה, ומצד שני - לבחון ולנסות במות חדשות".

 

"מבחינת יצירה ירושלמית או רוח ירושלמית, אפשר להסתכל ולראות שהרבה מהמשוררים עסוקים בהיבט הדתי והיהודי. זה דבר שנוכח מאוד אצל בני דור מסוים, בעיקר ילידי שנות ה-50, אבל ככל שתתקרב לילידי שנות ה-80, תמצא הרבה פחות משוררים. רבים מהחוגים הספרותיים בעיר קרסו או עזבו. מדובר לא רק בעזיבה של יוצרים, אלא גם של גופים גדולים ממש, כמו למשל הוצאת כתר. נראה לי שפרנסי העיר עדיין לא קלטו את המשמעות של ירושלים במונחים ספרותיים ביחס לעולם היהודי. עדיין לא הקימו פה בית ספרותי גדול, אולי זה יום אחד יקרה".

 

בשיר "לשחרר את ירושלים" אתה כותב, "לשחרר את ירושלים במתיחות קלות/ לשחרר את ירושלים בתפילות אזרחיות/ לשחרר את ירושלים מיום ירושלים". אתה מרגיש שבעשייה שלכם יש שחרור מסוים של ירושלים?

"אני מאוד מקווה שכן. כשאתה בונה בית שמנסה לגדל דורות של יוצרים, משוררים ומורים, אז אתה חייב להשתחרר; לאפשר גם לַאחר, אחר מבחינה ספרותית ואנושית, את הבמה והגדילה. אנחנו תמיד מחפשים את הפרינג' ביצירה ואת מי שצריך את הבמה. זה אחד הביטויים של השחרור שאני מדבר עליו. אמנם לא מתייחסים אלינו כאל פריפריה, אבל בתפיסה שלנו אנחנו לחלוטין פריפריה".

 

אתה מתייחס גם ליום ירושלים. מה דעתך על הרעיון של יום ירושלים אלטרנטיבי?

"אני חושב שזה רעיון מצוין. ירושלים קיימת אלפי שנים; היא הרבה מעבר ליום ירושלים כמו שהוא נחוג בעשרות השנים האחרונות, עם האתוס שמבוסס בעיקר על מלחמת ששת הימים. הסיפור הירושלמי לא התחיל במלחמת ששת הימים, מדובר בסיפור הרבה יותר גדול. אני שמח שאנחנו לוקחים חלק בסיפור הזה ומביאים לכולם את מה שירושלים באמת מביאה לחברה. ירושלים של תרבות וירושלים של שירה, שירה מעולה".

 

קריאה נוספת: ומעניין לעניין - האם יש דבר כזה "אמנות יהודית"?

 

עיר שמושתתת על חוסר נחת

 

גם אמנית הספוקן-וורד נילי קופלר (אלן פותלס), ירושלמית במקור, מתייחסת אל המורכבות של העיר ואל הקשיים שלה כאל מקור השראה ליצירה. "כמות קטעי הספוקן-וורד שנכתבו על ירושלים גדולה באופן קיצוני. אני יכולה לשלוף לך לפחות שישה שמות של משוררים שבחרו את ירושלים כמושא הכתיבה שלהם".

 

 

מייד מיכל פטאל
קופלר: "עיר של חוסר נחת" (צילום: פלאש90, מיכל פטאל)

 

 

איך את מסבירה את זה?

"זאת עיר עם 'קטע', אין מה לעשות", אומרת קופלר, "זאת עיר הכי שפויה והכי פסיכית שיש, והכי רגילה והכי מיוחדת, הכי של ניגודים, הכי של קלישאות, הכול נכון ולא נכון שם. היא מלאה במיתוסים, באגדות, בציפיות ובתקוות של אנשים שחשבו שהיא באמת מזהב, והגיעו וגילו שזה ממש לא נכון. ירושלים מושתתת על איזשהו חוסר נחת; החל משאלות פוליטיות כמו 'זה שלנו או לא שלנו?', ועד מזג האוויר, שנע בין חום נוראי ביום לקור קיצוני בלילה. זו עיר של חוסר נחת, והרי אמנות משגשגת בחוסר נחת".

 

קופלר תנחה את המופע "ירושלמילים", שיציג את התוצרים משתי סדנאות לימוד וכתיבת ספוקן-וורד שהעבירה בבית אבי חי יחד עם שי גיליס. אחת הסדנאות נקראה "סודות ושקרים", והשנייה נקראה "אין אדם שאין לו מקום", שמות כלליים למדי מצד אחד, וממוקדים בעיסוק הטקסטואלי מצד שני.

 

"שי הביא לסדנא הרבה טקסטים מארון הספרים היהודי, וגם אחרים", מספרת קופלר, "בתחילת כל שיעור, היה חלק של לימוד מתוך הטקסטים האלה, ואז חלק של כתיבה וביצוע של קטעים שהמשתתפים כתבו בבית, על פי נושא שקבענו לשיעור מראש. לקראת המופע אספנו משתתפים משתי הסדנאות ויצאנו לדרך. לחלקם כבר היה קטע על ירושלים, וחלקם כותבים אותו עכשיו".

 

"ירושלים היא האחר המיידי. היא משמשת השראה אם היא רוצה ואם לא. האירועים, האנשים, "הווייב הירושלמי". גם אם היא לא הנושא הישיר של כל קטע, היא בהחלט ההשראה לכולם. יש קטעים שמדברים עליה, ויש קטעים שיש להם ניחוח ירושלמי מובהק".

 

את יכולה לנסות לאפיין את אותו "וייב ירושלמי" מפורסם?

"כשעברתי לתל אביב, הרגשתי שהמוטו שלה הוא 'למה לא?'. זו התשובה להכול. 'יש מופע אקרוג'אם בחירייה בשלוש לפנות בוקר? יאללה, למה לא'. בירושלים המוטו היא יותר 'בשביל מה?'. 'בשביל מה לצאת עכשיו בקור הזה?'. ועדיין, יש כאן פריחה תרבותית מטורפת, בין השאר בסצנת הספוקן וורד. יכול לקרות מצב שבאותו ערב יהיו ארבעה אירועים שלא קשורים זה לזה.

 

"כך שלמרות ה'בשביל מה' הזה, הירושלמים יוצאים, יש להם איזה כבוד. הקהל הירושלמי מאוד מעריך את המילים כשהן נכתבות. הוא מעריך שירה טובה. אי אפשר לעבוד עליו בגימיקים ובשטויות. זה קהל לא פשוט, אבל עם לב פתוח. מה שכן, קטעים פרובוקטיביים מאוד לא יתקבלו באהדה, אלא אם כן הם ייעטפו בהמון קומיוּת. לא רק קהל דתי, גם קהל ירושלמי חילוני פחות יסתדר עם פרובוקציות".

 

"ריסטארט" מדי יום

 

שי-לי ג'משיד, חצי מן הצמד המוזיקלי הירושלמי "האחיות ג'משיד", מתייחסת למרחב היצירה הירושלמי כאל מרחב קהילתי ומפרגן. "בעיניי, יש בסצנה של האמנים בירושלים עניין של להרים אחד את השני", אומרת שי-לי. "אם אמן אחד מגלה מקום מגניב שאפשר להופיע בו, או שהוא יודע על משהו מעניין שיכול לעזור, הוא מיד יספר לשאר המוזיקאים. זה מרגיש שיש ביצירה כאן משהו קהילתי. זו עיר מאוד גדולה אבל גם קצת כפר".

 

עבור האחיות עדן ושי-לי ג'משיד, ההופעה בפסטיבל מרגשת במיוחד, מכיוון שהיא למעשה הופעת ההשקה לאלבומן החדש שיוצא ממש בימים אלה, בזכות פרויקט הדסטארט מצליח. "זה ערב ממש מיוחד בשבילנו", מספרת ג'משיד. "כל ההופעות שעשינו עד היום היו רק של שתינו, אבל החלטנו להרחיב את הדבר הזה שנקרא 'האחיות ג'משיד', ולכבוד מופע ההשקה החלטנו לנסות לשחזר את החוויה המוזיקלית באלבום. אנחנו נעלה על הבמה יחד עם עוד תשעה נגנים, וגם נארח את דניאלה ספקטור. הזדמן לנו להופיע מול קהל גדול בכל מסגרות, פסטיבלים וכד', אבל אף פעם לא הופעה שלנו בסדר גודל כזה".

 

 

עדן ושי-לי גדלו בירושלים וגרות בה עד היום. הן רואות את היצירה שלהן כיצירה ירושלמית. על השאלה מהי יצירה ירושלמית עונה שי-לי: "נראה לי שיצירה ירושלמית היא כזו שמחפשת מאוד, שואלת מאוד, קצת בוחנת ומתעסקת בפנימיות של האדם, לאו דווקא בהקשר ה'רוחניקי' של העניין, פשוט מתוך המורכבות של לחיות פה. זו עיר שרואים בה בהמון דברים, והדברים האלה מעלים כל מיני שאלות ותהיות".

 

המורכבות הפוליטית בעיר משפיעה על היצירה?

"אני לא מרגישה את זה כל כך. זה לא משהו שמעסיק אותי ביצירה, לפחות לא באופן מוצהר. היצירה נוגעת במקומות רחבים ועמוקים יותר, מופשטים יותר. אנחנו הירושלמים כבר חיים בתוך המורכבות הזאת. אולי בגלל זה אנחנו מדלגים על השלב הזה, של לשאול שאלות על המצב באופן ישיר. כשאת גרה כאן, קורים המון דברים. החיים כאן סוערים, אבל יש בהם גם משהו שקט מאוד".

 

בשיר "ירושלים" אתן שרות "קורים יותר מדי דברים ביום אחד/ ובסופו, משהו חייב להישבר/ בפנים". על איזה שבר אתן מדברות?

"כתבתי את השיר הזה כשחזרתי מתל אביב לירושלים. השיר מתייחס בעיקר לקיץ כאן. בתל אביב כשחם בקיץ, אז כל היום חם מאוד, וזה נשאר ככה עד סוף היום – באותה נקודת רתיחה, אבל בירושלים יש בסוף היום איזה 'ריסטארט' כזה, החום נשבר ומתחיל להתקרר. השבר הזה הוא משהו מבורך, משהו שמחכים לו. רק ככה אפשר להתחדש ולהתחיל שוב כל יום. אז גם אם משהו נשבר, זה משהו חיובי. אולי בגלל זה המוזיקה שלנו היא קצת עצובה ושמחה".

 

על עניין האחרוּת של ירושלים אומרת שי-לי: "אני לא רואה את הדבר הזה, כי נולדתי וגדלתי פה. בשבילי זה פשוט מקום שהוא בית והוא אמת, אבל אני מרגישה שאני כל הזמן מחפשת, וכאן אני מוצאת את כל מה שאני מחפשת. זה מרחב שמאפשר לי לנשום וליצור. זה המקום שלי. הרבה פעמים עדן ואני מדברות על ירושלים כעל בן אדם, כעל מישהי שצריך לדאוג לה. לכן איפה שאפשר לתת לה עוד אהבה, אנחנו ניתן לה. לא קל לה, היא לפעמים קצת מסכנה, היא כמו ילדה קטנה".  

 

 

 

לשחרר את ירושלים/ גלעד מאירי

 

לְשַׁחְרֵר אֶת יְרוּשָׁלַיִם בִּמְתִיחוֹת קַלּוֹת

לְשַׁחְרֵר אֶת יְרוּשָׁלַיִם בִּתְפִלּוֹת אֶזְרָחִיּוֹת

לְשַׁחְרֵר אֶת יְרוּשָׁלַיִם מִיּוֹם יְרוּשָׁלַיִם

לְשַׁחְרֵר אֶת חוֹמוֹתֶיהָ בְּסַדְנוֹת צְחוֹק

לְשַׁחְרֵר אֶת מִגְדָּלֶיהָ עַל יְדֵי עִסּוּי בָּרַקּוֹת

לְשַׁחְרֵר אֶת שִׁכּוּנֶיהָ בַּאֲחוּזֵי בְּנִיָּה

לְשַׁחְרֵר אֶת הַר הַבַּיִת בְּהַרְפָּיָה

לְשַׁחְרֵר אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ מִמְּחַבְּלִים מִתְאַבְּדִים

לְשַׁחְרֵר אֶת מוּסְרָרָה מִפַּנְתֵּרִים שְׁחוֹרִים

לְשַׁחְרֵר אֶת בֵּית-הַכֶּרֶם מִפַּנְתֵּרִים וְרֻדִּים

לְשַׁחְרֵר אֶת רְחוֹב יָפוֹ בְּדִמְיוֹן מֻדְרָךְ עַל שֵׁינְקִין

לְשַׁחְרֵר אֶת רְחוֹב בַּר אִילָן בִּנְשִׁימוֹת יוֹגִי מְלֵאוֹת

לְשַׁחְרֵר אֶת יְרוּשָׁלַיִם מִמַּטִּיפִים

לְשַׁחְרֵר אֶת אַגָּנָהּ הַקָּדוֹשׁ בְּלִטּוּפִים

לְשַׁחְרֵר אֶת יְרֵכֶיהָ

לְשַׁחְרֵר אֶת שׁוֹמְרֶיהָ                                

אולי יעניין אותך גם MADE IN ג'רוזלם 14.04.16 פסטיבל יצירה ירושלמית 9-8-7 ביוני שירה | ספרות | אמנות | עיצוב | מוזיקה | תאטרון | קולנוע | ספוקן וורד | סטנד-אפ | רשת

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus