"באים לקחת את המילים והמוזיקה לכל מיני חופים": המפגש היצירתי המרתק בין רוני סומק לינון מועלם
"באים לקחת את המילים והמוזיקה לכל מיני חופים": המפגש היצירתי המרתק בין רוני סומק לינון מועלם
social
facebook whatsup email tweeter
זהר אלמקייס //
10.3.15
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"סומק: היצירות מתנגשות אחת בשנייה, קרובות אחת לשנייה, מלטפות אחת את השנייה. התחושה היא שקורה משהו צפוי מאוד ועם זאת הכי מפתיע"
האחד נגן עוד וכלי הקשה ישראלי שגר בטורקיה, השני משורר ישראלי שזכה בפרס ראש הממשלה. יחד הם "מנקדים את השירה במוזיקה... במפגש המזכיר פגישה בין כדורי הביליארד על שולחן". רוני סומק וינון מועלם , יחד עם הזמרת עדן הולן, מתכוננים להופעה בשבוע הבא בבית אבי חי

המפגש בין מילים ומוזיקה לעולם אינו מובן מאליו. העסק מסתבך עוד יותר כשהמילים ניצבות מאחורי הכסות המחייבת של ״שירה״, וכבר היינו עדים בשנים האחרונות ללא מעט לחנים בלתי מדויקים לשירי משוררים, שעל אף יופיים פספסו משהו מהקסם הבלתי אפשרי של השירה כאשר היא כתובה ונקראת בדממה, אל תוך הלב.

 

אך נדמה שבמקרה לפנינו, של המשורר רוני סומק והמוזיקאי ינון מועלם, יש דווקא פוטנציאל למפגש שאינו משטיח את שתי היצירות הנפרדות – השירה והמוזיקה – אלא דווקא מעניק להן עוד ועוד עומקים, וכל מדיום חושף נקיקים נסתרים במשנהו, משחק איתו, משנה אותו ומשתנה עמו. ייתכן שתחושה זו נובעת מהעובדה שהמופע שיתקיים בבית אבי חי משלב את שני היוצרים בגופם, בקולם וביצירתם. מועלם לא רק הלחין את שיריו של סומק הנסתר, ולא רק מנגן על עוד וכלי הקשה, אלא שהשניים משתפים פעולה, מנגנים-קוראים-שרים יחד, זה לצד זה, והפעם - גם מארחים את הזמרת עדן הולן, שסיפור חייה ויצירתה מרתקים ושלובים זה בזה.

 

תופר כנפיים למילים

 

הן לסומק והן למועלם רקורד מוכח ומרתק של עשייה יצירתית, ובכל זאת, כמה מילים עליהם ברשותכם. רוני סומך נולד בבגדד; טעות דפוס שאירעה עת שפרסם שיר בנעוריו, הפכה אותו, מאז ועד היום, לסומק. על שירתו זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה, ושיריו תורגמו לשפות רבות והולחנו בידי מוזיקאים שונים.

 

ינון מועלם נולד גם הוא למשפחה עירקית וחי כיום בטורקיה, לשם עבר בעקבות אהבתו היצירתית – המוזיקה –  ואהבתו האישית. כבר כנגן כלי הקשה לטיניים ומזרחיים הביע מועלם עניין רב בלימוד המוזיקה הטורקית ונסע לשם כך לאיסטנבול להתמחות בעוד הטורקי. מסעו המוזיקלי כולל הופעות בפסטיבלים ברחבי העולם ובפרויקטים מוזיקליים רבי משתתפים מארצות שונות ואלבומי סולו.

 

היכן נפגשות היצירות שלכם – השירים, המילים והמוזיקה?

מועלם: "את רוני לא הכרתי אישית, רק את שיריו. עבדתי במשך כמה שנים בתחילת העשור כנספח תרבות של משרד החוץ באיסטנבול, וידיד שלי ארגן פסטיבל משוררים במרדין, עיר טורקית-כורדית קרובה לגבול עם סוריה. זו עיר מיוחדת מבחינה ארכיאולוגית ודתית, ולאורך הדורות חיו בה ערב רב של אנשים – יהודים, טורקים, כורדים וכו׳. כשביקשו שאמליץ על מישהו לפסטיבל, חשבתי על רוני. יצרנו שם מופע משותף שלכבודו הלחנתי את שירו של רוני 'אנטליה'".

 

סומק: "ינון הוא אחד המוזיקאים הנהדרים ביותר שאני מכיר. אני אוהב את הדרך שבה הוא תופר כנפיים למילים, ואני חושב שהוא אחד המוזיקאים הבודדים שיודעים לקרוא טקסט של שירה ולנקד אותו במוזיקה. הופענו יחד בירושלים ובתל אביב, ובאחרונה הופענו יחד באיסטנבול. יצא שם ספר שלי מתורגם לטורקית, 'הבלדה על עמק האלכוהול'. ינון הופיע בערב ההשקה של הספר באיסטנבול והלחין כמה משיריי. רצינו לחבר את שתי השפות, של המוזיקה ושל המילים, ולראות איך כל אחד, מהצד שלו, בונה את הגשר שבין מילה לתו ושבין מזרח למערב".

 

ינון, מה משך אותך דווקא לכלי כמו עוד, שאינו נפוץ במתנ"ס הממוצע בישראל?

מועלם: "אבא שלי עירקי, והוא שמע את המוזיקה הזאת בבית. למעשה, התחלתי לנגן בכלי הקשה לטיניים ובאורגן כשהייתי ילד, ואחרי שנים רבות, חזרתי והוספתי גם את כלי ההקשה המזרחיים, בגלל הרקע המשפחתי והנטייה הטבעית שלי. אחר כך התחלתי להלחין, ובאחרונה גם לשיר, להשתמש בקול שלי; אני לא יכול להסביר למה, זה פשוט עוד רובד במוזיקה מבחינתי, משהו שהרגשתי שיש לי צורך בו ויכולת לעשות אותו.

 

"אני לא יוצר רק מוזיקה מזרחית, אלא גם קשור לג'אז, אבל אני מעריך שההשפעות המזרחיות באו מהבית. על פניו, מה שהביא אותי לטורקיה זו המוזיקה – באתי לטייל פה לכמה ימים ולקנות כלי הקשה. אבל אם מסתכלים על רובד מיסטי, מטאפיזי או רוחני, אז זה בטח שלא רק המוזיקה. היה ויש לי חיבור חזק עם המקום, התרבות והשפה שאפשר אולי לשייך אותו לחיים אחרים, אם אתה מאמין בדברים האלה.

 

"לא התכוונתי לגור פה תקופה ארוכה, אבל זה קרה, ולמדתי את השפה והמנהגים והתאהבתי באישה טורקייה והתחתנתי איתה, וזה לא לא-טבעי בשבילי שנשארתי במרחב הזה. ניסינו לחיות בארץ, וזה לא הסתדר, אז אני פה בטוב וברע. יש ימים שאני מבואס ובודד ומתגעגע לארץ ולא מרוצה מהממשל פה, כמו שאחרים אולי חשים בארץ כמובן, אבל זו הדרך והבחירה שלי".

 

סומק: "החומרים שלנו הם חומרים של שני אנשים שנולדו בבתים, נקרא לזה מזרחיים, אבל אני אומר מזרח מהכיוון של המוזיקה ולא של המחאה. את כל אחד מאיתנו החיים לקחו וחשפו גם לסוגים אחרים של מוזיקה, וכל אחד מאיתנו במו ידיו מנסה לבנות את הגשר הפרטי שלו בין אותה הוויה מזרחית שבה הוא גדל ובין החשיפה לעולם האחר הזה.

 

"במקרה שלי, אני גר בישראל, שהיא מדינה רב תרבותית. ינון גר באיסטנבול, שהיא עיר שיש בה גם מזרח וגם מערב בצורה מאד מודגשת, ואין ספק שהריחות האלה, הריחות השונים, משפיעים. כל אחד מאיתנו מבשל אותם בדרכו שלו, אבל את הסירים קנינו באותה החנות".

 

ובמפגש המזרחי-מערבי הזה היתה משמעות דווקא להופעה ההיא בכורדיסטן הטורקית ולמה שהמרחב הזה מחוץ לישראל אפשר לכם?

מועלם: "זה שאני בטורקיה מאפשר לי לחוות דברים שונים מאשר בארץ. קודם כול, המוזיקה הטורקית והדברים שנחשפתי אליהם כאן הם דברים שלא יכולתי להיחשף אליהם בארץ. פה יותר קל איכשהו לפגוש באופן טבעי מוזיקאים ואנשים ואזרחים מארצות שהן אויבות לנו, כמו סוריה או איראן. זו תמיד הרגשה מיוחדת לבוא להופיע בפסטיבל עם אמנים מהארצות האלו".

סומק: "זו היתה חוויה משמעותית, להיות בפסטיבל שבו המשוררים הם עירקים, סורים, איראנים או ממדינות המפרץ. בערב המרכזי של הפסטיבל ינון ניגן בעוד ובכלי הקשה, ואני קראתי את שיריי בעברית ופרופסור מחמד שהיד קרא אותם בטורקית ובכורדית. שם הייתי הכי קרוב לעירק. באחד הטיולים שעשינו באזור, פתאום הפלאפון אמר לי 'וולקאם טו סוריה', ואני נבהלתי. זה מקומות שהם ממש ארם נהריים, המקומות של סנחריב ודרוויש. ופתאום שם מועלם ואני קוראים שירים ומנגנים. זה היה הזוי לגמרי".

 

השפעות של אלבר קאמי

 

אני שומעת מכם חוויה רחבה כל כך, רב תרבותית כל כך, ולא סתם - שנוגעת בתרבויות שאנחנו בקושי נחשפים אליהן כאן באופן מעמיק ויומיומי ועכשווי. זה מעניין, כי נדמה כאילו הגבולות בימינו הולכים ונחקקים בסלע, והנה אתם מפרקים אותם, או מתעלים מעליהם, בצורה שנראית טבעית מאוד.

סומק: "לכן זה מעניין. המכונה היומיומית פה היא מאוד צפויה ומכירה את עצמה; תמיד יש גיטרות-בס-תופים ומגננים. מול זה אנחנו אומרים 'רגע, אנחנו רוצים להביא לפה משהו מעט שונה, שמערב חומרים שכולם מכירים אבל לא כל כך רואים על במה'. זה הדבר שאותי מעניין במפגש הזה: יש לנו אפשרות לעשות דברים שהם שונים לחלוטין ממה שאנשים מכירים. ולמפגש הזה עדן הולן, זמרת ומוזיקאית מעולה, מצטרפת ומוסיפה את הצבע שלה, של מישהי שלוקחת את המוזיקה הרבה מעבר לטריטוריה של קווי אורך ורוחב ישראליים.

 

"זאת מישהי שיכולה לשיר את אותו שיר גם ביפו וגם ביבשת רחוקה כלשהי. השורשים שלה הם אלג׳ירים, וזה מרתק. כתבתי פעם שיר ששמו 'אלג׳יר', כי רציתי להתחקות אחרי שורשיו של הסופר הגדול אלבר קאמי. אני מרגיש שבמוזיקה שלה, בלי שאמרתי לה, יש התכתבות עם קאמי. וינון הוא בן של שופט שכתב ספר על מוזיקה ערבית. ואני יליד בגדד שכותב שירים גם על אום כולת'ום וגם על מרילין מונרו. כל הערבובים האלה הם סוג של רצון להגיד: 'הנה אנחנו באים לקחת את המילים והמוזיקה לכל מיני חופים. אנחנו יודעים איך ההפלגה מתחילה, אבל רק כשנגיע לסופה, נדע איפה היינו".

 

המרחב הייחודי הזה בא לידי ביטוי גם בשירו של סומק "אנטליה": "הייתי פעם באנטליה וכתבתי עליה שיר, אבל הוא לא כל כך על אנטליה, כמו שהוא על מישהו שבא למקום מאוד תיירותי והוא מגלה בו שרידים של מקום שהיה פעם אימפריה. זה בעצם על מישהו שמצלם תמונת נוף ושם אותה באלבום הפנימי שלו. ינון, בלחן שלו, לקח את השיר לסוג מסוים של געגוע גדול מאוד, כמעט מיסטי. המוזיקה של ינון גם שמחה - למשל, 'השפן הקטן' בלחן טורקי - אבל זה אותו ינון שיכול לקחת טקסט מסוים ולהפוך אותו ליצירה, באופן מורכב ואולי גם מסובך".

 

מלבד המרחב התרבותי, איפה היצירות שלכם נפגשות? המפגש בין מילים ולחן הוא תמיד מורכב ומסוכסך. האם אתם מרגישים שהשירים השונים שלכם מתנגשים זה עם זה, משלימים זה את זה?

מועלם: "יש הרבה משותף וגם הרבה רחוק. רוני הוא משורר, הוא כותב שירים מהיום יום, מהחיים שלנו. הוא אמן מילים ואמן במשחקי מילים, בלהעביר ולתאר בשירה את מה שהוא חושב ומרגיש. אני גם קשור למילים – אני מלחין אבל גם כותב שירים. המוסיקה שלי עד היום היתה אינסטרומנטלית יותר. לאחרונה היא נעשית יותר ויותר ווקאלית, בין אם זה בשירים שלי או בשירים שאחרים כתבו ואני מלחין.

 

מרדין 087
מועלם (משמאל) וסומק. מילה נגד צליל, ולהפך

 

"בשבילי ההלחנה של שירים שכתבו אחרים היא קודם כל אתגר, כי לא כל השירים הם ברי הלחנה. להלחין זה בשבילי לא משהו אוטומטי, אני צריך להתחבר אל השירים. את השירים של רוני אני אוהב, והתחברנו בצורה שאי אפשר להסביר. עבורי רוני הוא בן אדם שמדבר איתך בגובה העיניים והוא יוצר מוכשר שמתמיד ולא מפסיק ליצור, גם כשקשה. במופע, מלבד שיריו של רוני המולחנים, נבצע גם חומרים שלי ושל עדן, ואפילו גרסה לשירה של המשוררת לאה אברהם (רקדנית, לשעבר ב״ענבל״ וב״בת שבע״ ומוסיקאית, ילידת תימן), ׳נווה מדבר׳, אותו רוני יקריא. ננסה ליצור פינג פונג, לכדרר מילים ומוסיקה אחד עם השני".

 

סומק: "המפגש בינינו הוא כמו כדורים על שולחן ביליארד. היצירות מתנגשות אחת בשנייה, קרובות אחת לשנייה, מלטפות אחת את השנייה. התחושה היא שקורה משהו צפוי מאוד ועם זאת הכי מפתיע. זה צפוי כי הטנגו בין מילים למוסיקה נרקד כבר הרבה זמן. המילה טוענת שהיא שווה אלף צלילים והצליל טוען שהוא שווה אלף מילים, כך או כך זה מתחבר וצפוי. מה שמפתיע זה שבכל הופעה אנחנו מגלים פתאום תחנת גבול שלא היינו בה קודם, נקודה בה אנחנו מסתכלים אחד על השני ואומרים, איזה יופי, איך מה שהוא שכתב באיסטנבול כל כך מתאים לדברים שעשיתי, מבלי שידעתי שאני עושה אותם באופן שיתאים ליצירה שלו".

 

הולן, הזמרת שתצטרף למופע המיוחד הזה, משתלבת בתמונה התרבותית העשירה שמועלם וסומק מציירים. היא בתו של מתופף ומלחין הג'אז הנודע רוני הולן, ילידת פריז ובת לאם אלג'יראית. היא מופיעה ברחבי העולם עם חומרים בצרפתית, אך גם בעברית ובאנגלית. לפסיפס השפות הזה הצטרפו גם הפורטוגזית – אותה למדה מתוך המוזיקה – והקריאולית, אותה היא דוברת מתוך העניין התרבותי והמוזיקלי העמוק שלה באיי האוקיינוס ההודי.

 

בשנים האחרונות אף יזמה פרויקט מוזיקלי באי הראוניון שעליו הרצתה במסגרת השלוחה הצרפתית של אתר TED והופיעה בפסטיבל ג׳אז במדגסקר. האופן בו הג׳אז כז׳אנר מוזיקלי מצטרף לחומרים של מועלם וסומק הוא טבעי לחלוטין עבורה: "מניסיוני, שיתופי פעולה הם הדבר הכי מבורך וחזק שיש. ג'אז בשבילי הוא חופש וזה אחד הדברים היפים בו. אנחנו צוברים ניסיון וידע שנים בשביל שנוכל לעלות לבמה ולאלתר, להתבטא בחופשיות הגדולה ביותר. השילובים המוזיקליים שכוללים ג'אז הם מלאי קסם עבורי.

 

"נולדתי לבית מוסיקלי ואני מגיל אפס נושמת ג'אז. אבל בגלל שנולדתי בפריז ואמי אלג'יראית, גם מוסיקה צפון-אפריקאית באה לי לגמרי מהבטן. אני מגלה אותה כעת, כמו את המוסיקה הטורקית, אחרי שנים רבות של השקעה בג'אז קלאסי יותר. זה מוליד שילובים של הג'אז עם מוסיקה אפריקאית וברזילאית, עם נגני קאנון ועוד כמו ינון או עם פסנתרנים כמו מוריס אל מדיוני. המפגש עם ינון ועם רוני מרתק אותי ומאתגר אותי ואני מוצאת בו קסם. בסופו של דבר המוסיקה גם של ינון וגם שלי היא מוסיקה עם הרבה נשמה ועומק, בין אם מדובר בג'אז או בעולם מוסיקלי מדברי. אנחנו דוברים את אותה שפה, השפה של הרגש, וזה ניכר במוסיקה שלנו. גם רוני מחפש במילים שלו דקויות והעמקה, כולנו אנשים רגישים שהפכו למשפחה אחת גדולה".

אולי יעניין אותך גם בקרוב בבית אבי חי ינון מועלם ורוני סומק בין המוזיקה למילים חמישי,
20:30 / 19.3.15
המשורר רוני סומק והמוזיקאי ינון מועלם נעים על הקו המטושטש שבו המוזיקה נוגעת במילים .

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus