ממר יצא מתוק
מסע בין שני בתים וגעגוע
social
facebook whatsup email tweeter
דני אדמסו //
25.9.12
מסע בין שני בתים וגעגוע
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

ממר יצא מתוק

לפי אחד ההסברים, חודש חשוון נקרא "מרחשוון" משום שהוא נעדר חגים יהודיים. אולם לדעת דני אדמסו, חג הסיגד, שנחגג בחשוון, מעמיד הסבר זה בספק וגם נותן סיבה טובה לוותר על הקידומת ולחזור לשם הקצר ונטול המרירות

עד שנת תשס"ח, עת התקבל הסיגד כחג רשמי במדינת ישראל, היה החודש העברי חשוון - שמוכר גם כמרחשוון - מובחן משאר החודשים כחודש שאין בו אף חג יהודי (לפחות לא עד שנת תשס''ח).  השאלה מדוע זכה חשוון לכינוי זכתה לתשובות ולהסברים שונים ומגוונים, שכולם יכולים להתקיים זה לצד זה. לפי אחת הגרסאות, הסיבה לתחילית "מר" היא היותו של חשוון חסר אפילו חג יהודי אחד. בנוסף יש הסבורים שמשמעות אחרת חבויה בשם החודש, שאותו צריך לקרוא לשיטתם "מרחש-וון": "מרחש" מהמילה התרחשות ו"וון" שפירשו "מים" בפרסית. מקורו של השם, לפי פירוש זה, הוא בכך שחשוון הוא החודש שבו יורדים גשמי החורף.

 

לצד שני הסברים אלו קיימים הסברים נוספים של תלמידי חכמים רבים, ובכל זאת הדעה השלטת הינה שמרחשוון נקרא כך כיוון שבחודש זה אין חג יהודי כלשהו. אבל לקהילת יהודי אתיופיה, שלא הייתה מחוברת ליהדות המערב עד לא מזמן ובמשך 2500 שנה, יש אולי חידוש ואף תרומה להכרעה בדיון. עד כה, הניתוק של הקהילה משאר ישראל במשך אלפי שנים לא אפשר את השתתפותם בפולמוסים מסוג הזה, כמו בדיונים רבים בנושאי הלכה והקשורים בעיקר להתפתחויות של התלמוד ומה שמכונה התורה "שבעל-פה".

 סיגד ר
חלק מפולמוס. חג הסיגד (פלאש90)

במקרה הנדון, דווקא הניתוק הוא שמאפשר לביתא ישראל להציע חידושים רבים עבור תפוצות ישראל האחרות. לפי יהודי אתיופיה, בחודש חשוון היה ועדיין ישנו חג יהודי חשוב: חג הסיגד, שהחל מכ"ז בסיוון התשס"ח (30 ביוני 2008) הוכר בחוק כחג יהודי לאומי ורשמי ככל החגים. הדיון על שמו של החודש אמנם אינו נושא הלכתי של דיני נפשות, אבל תרומתו לפולמוס יהודי הלכתי היא בהחלט חידוש מעניין. מדובר בתרומה משמעותית מבחינת השיח היהודי הדתי, שיח שבמשך שנים של ניתוק בין קבוצה זו לשאר תפוצות ישראל לא התקיים. " דווקא הניתוק הוא שמאפשר לביתא ישראל להציע חידושים רבים עבור תפוצות ישראל האחרות. לפי יהודי אתיופיה, בחודש חשוון היה ועדיין ישנו חג יהודי חשוב: חג הסיגד "

 

לדידי, עצם קיומו של חג כמו הסיגד, שמקורותיו עוד מתקופת עזרא ונחמיה, מצביע על כיוון הכרעה בפולמוס שהתקיים עד כה ועדיין מתנהל. שכן אם אכן נכונה הטענה שהתוספת "מר" בשמו של החודש נובעת מכך שאין בו חג יהודי. הרי שעכשיו - עם היוודע דבר קיומו של חג הסיגד לשאר ישראל ובטח לאחר קביעתו בחוק כחג לאומי - יש צורך להסיר תוספת זו. מכאן ואילך, נכון וראוי לקרוא לחודש בשמו. חודש חשוון.  

 

היותו של החג מן המקורות (עזרא ונחמיה) מלמדת בין היתר שיהדות התפוצות האחרות לא ציינה את חג הסיגד לא מכיוון שלא רצתה בכך, אלא משום שהסיגד נשתכח ממנה ונשמר רק על ידי יהודי אתיופיה - כפי שמועדים אחרים נשתכחו מ"ביתא ישראל" ונשמרו על ידי תפוצות אחרות. עוד ניתן ללמוד מחג הסיגד ואופיו על עובדת היפרדותה המוקדמת של קהילת ביתא ישראל (בימי בית שני) והשתמרותה באופן יוצא דופן עד להגעת בניה ארצה לפני כשלושה עשורים. היום, עם היוודע קיומו של חג הסיגד, נכון לא רק לתקן את "מרירות" החודש אלא גם לחגוג את החג. 

 

למרות שהחג כבר מופיע בחוק, ומשרד התרבות והספורט מחויב במסגרתו לבצע פעולות חינוכיות בנושא, מעטים בישראל מכירים את מהותו ומקורו ומעטים יותר אלו הרואים בו חג שלהם. לכן, אולי כאן המקום להסביר ולציין את מקורות החג כפי שהוא נחוג באתיופיה.

 

חג הסיגד נחוג בכל שנה בכ"ט בחשוון, חמישים ימים לאחר יום הכיפורים. ביום זה באתיופיה, "ביתא ישראל" נהגו לעלות להר הגבוה בסביבת הכפר ובסמוך לבית התפילה, לצום ולשאת תפילה עבור חידוש הברית, בעבור עם ישראל וחזרתו מהגלות לארצו - כאילו היה זה המשך ישיר ל"שיבת ציון" שעבורה, כמו גם עבור בניית בית המקדש, פעלו רבות עזרא ונחמיה.


בקרב יהדות אתיופיה נקבע מועדו של החג ארבעים ותשעה יום לאחר יום הכיפורים, כשביום החמישים חל הסיגד. העובדה שהמרווח של חמישים יום בין יום הכיפורים לחג הסיגד תואם במדויק את מרווח חמישים הימים שבין חג הפסח לחג השבועות אינו מקרי. לפי התורה, חג השבועות (סנה מארר), חג הקציר, נחוג חמישים ימים אחרי חג הפסח. באתיופיה, מועד זה הוא מועד הזריעה (מבחינת עונת השנה). על מנת לקיים את מצוות הביכורים קבעו יהודי אתיופיה חג שבועות שני (הידר מארר), שבעה שבועות לאחר יום הכיפורים ותקופת הקציר באתיופיה. מכאן, לחג הסגד גם זיקה ישירה ליום הכיפורים לסוכות ולשבועות גם יחד.

לחילוניים שבינינו, חג הסגד הוא חג דתי אורתודוקסי שאדם חילוני יכול לחוש ריחוק כלפיו,  בעיקר עקב אופיו הדתי. אבל מסיבה זו בדיוק, מאז קביעתו של החג בחוק מתקיימים על הפלטפורמה של החג פעילויות חברתיות ותרבותיות בנושא יהדות אתיופיה במשך כמעט כל חודש חשוון.  כך לא רק החג נחוג, אלא כל החודש הפך לחגיגה תרבותית שעניינה קהילת "ביתא ישראל" על תרבותה ומסורותיה, מכל הזוויות. לפעילויות אילו שותפים חשובים רבים: החל מבית הנשיא, עבור במשרדי התרבות והחינוך וכלה ב"עמך ישראל" צמאי תרבות, הרואים גם בתרבות יהודי אתיופיה חלק מהתרבות והזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי.

 

הכותב הוא פעיל חברתי וראש תחום קליטה בקרן לידידות 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus