צילום: מרים אלסטר, פלאש90)

על העיוורון: לא רק יונתן רזאל עוצם עיניים

social
facebook whatsup email tweeter
תמר מאיר //
6.12.17
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"מרים דתיים רבים נעשים נערצים. באחד מן הדיונים השבוע בעקבות פרשת רזאל, עלתה הצעה שבאירוע של השנה הבאה יופיעו זמרות בפני הנשים. בתגובה נאמר שניסיון כזה כבר נעשה, אבל 'זה לא היה זה', וההתלהבות לא היתה זהה"
הפולמוס סביב כיסוי העיניים של יונתן רזאל חושף את הסטנדרטים הכפולים של שני הצדדים: בעוד חילונים מזדעזעים מרזאל, נפתחים באקדמיה מסלולי לימודים בהפרדה מגדרית למטרות רווח. בעוד דתיים מזדעזעים מנשים רוקדות, הם עיוורים להשפעת הופעת גברים על נשים המעריצות אותם

בימים האחרונים סוערת התקשורת סביב כיסוי העיניים של יונתן רזאל בזמן הופעה לבנות אולפנה בבנייני האומה. לא הייתי במופע, ואין לי עניין להיכנס למניעיו של רזאל או לשאלה אם זו היתה בדיחה, עניין רציני או שמא בדיחה רצינית. אני מבקשת לשים לב לעיוורון שיוצר שיח כפול פנים וכפול סטנדרטים על שאלות של הפרדה, הדרה וצניעות, מן הצד החילוני ומן הצד הדתי כאחד.


מן הצד החילוני נשמעות קריאות גינוי מכל עבר הרואות במעשה מופע של חוסר שוויון, הדרה, החפצה ושאר מילים שנעשו נפוצות עד מאוד בשיח הישראלי. לא יעלה על הדעת להכיל בחירה של גבר דתי לא לראות נשים רוקדות. במדינת ישראל של שנת 2017, אי-אפשר לתת לגיטימציה לדרישה כזו, שכל כולה פגיעה בנשים.


אלא שמתברר שבישראל של שנת 2017, אנשי אקדמיה מכובדים, האמונים על שוויון, על דמוקרטיה ועל זכויות אדם, מקבלים בלא הנד עפעף את דרישתם של גברים דתיים (חרדים) לא ללמוד עם נשים וגם לא לשמוע הרצאה של אישה. לא שרה או רוקדת בפניהם, חלילה; מדברת. מרצה. הדרישה הזאת מתקבלת בהבנה במסגרת תפיסה של רב-תרבותיות, ובעיקר בתחושת כורח דחוף, מתוך הבנה שהשכלת החרדים הכרחית כיום לכלכלה הישראלית.

 

אולי יעניין אותך גם אין קנאי כקנאי מומר: יונתן רזאל והקיצוניות של חוזרים בתשובה אריאל הורוביץ // 05.12.17 יונתן רזאל חזר בתשובה בצעירותו. אריאל הורוביץ סבור שהפרט הביוגרפי הזה יכול להסביר מדוע הוא הדביק סרט שחור כדי להימנע מלראות בהופעתו נשים רוקדות


והכסף מעוור. נראה שכאשר מדובר בכסף, שאלות של שוויון, הדרה וערכי הדמוקרטיה נדחקות הצידה, והפגיעה בשוויון התעסוקתי של מרצות שקופה ובלתי-נראית (קיימת פגיעה גם בלומדות החרדיות, אבל היא מורכבת יותר, ולא אתייחס אליה כרגע). הזכות של גברים ללמוד ולהתפרנס גוברת על הזכות של נשים ללמד ולהתפרנס. לכאורה, ניתן היה למצוא פתרונות שייצרו איזון אחר וחדש. אלא שבאופן מדהים, אף לא אחד מהמוסדות הרלוונטיים, ואף לא המועצה להשכלה גבוהה, טרחו להציב תנאים ולחפש פתרונות כאלו כתנאי לפתיחתו של מסלול נפרד. הרי פשוט כל כך וכלכלי יותר לתת לכולם אותו מרצה. גבר.


בתמונת מראה ממש, החברה הדתית עוצמת אף היא את עיניה ומתנהגת בכפל פנים. הופעה של אישה לפני גבר לא תעלה על הדעת. החשש מראיית נשים מפליג למחוזות של העלמת תמונות נשים מהעיתונות החרדית, ולעתים גם העלמת שמן וחתימה בראשי תיבות בלבד. השיח מתנהל כולו מזווית המבט של הצורך הגברי ושל התגובה הגברית למראה נשים. כשהתמונה מתהפכת – השיח משתנה לחלוטין. זמרים בעולם הגדול נהיים לא פעם לאלילי בנות המושכים אחריהם קהל של מעריצות נלהבות. התופעה הזאת, גם אם פניה אחרות מעט, אינה פוסחת על העולם הדתי, וזמרים דתיים רבים נעשים נערצים. באחד מן הדיונים השבוע בעקבות פרשת רזאל, עלתה הצעה שבאירוע של השנה הבאה יופיעו זמרות בפני הנשים. בתגובה נאמר שניסיון כזה כבר נעשה, אבל 'זה לא היה זה', וההתלהבות לא היתה זהה.

 

 


העולם הדתי, המודע כל כך להשפעה של הופעה נשית על גבר (ואיני מתכחשת לה), עיוור לחלוטין להשפעה ההפוכה. הופעתם ושירתם של גברים לפני נשים נתפסת כמציאות מובנת מאליה, שלא ניתן לוותר עליה. אם נוצרת סיטואציה מורכבת של ריקודים והתלהבות אל מול הופעת הזמר, יעצום הזמר את עיניו, ולא יעלה על הדעת חלילה לרדת מן הבמה. גם כאן השיקול הכלכלי מכריע. ואילו הנזק לנשים – שקוף. מארגני האירוע הפיקו שבעה אירועים השבוע. כמה פשוט וכלכלי יותר ליצור לכולם תוכן זהה – מאה אחוז גברים. הזמרות דתיות שוב לא יקבלו הזדמנות. והזמרים הגברים? הם אינם מוותרים בקלות על 50 אחוז מהקהל שלהם, ובאופן סימבולי כל כך, מעדיפים לעצום עיניים – ובלבד שלא לראות את השפעתם על הקהל הנשי.

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus