מתוך הסרט "אפילוג" (יח"צ)
נביא או מלך?
social
facebook whatsup email tweeter
גתית גינת //
25.6.18
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"ד"ר ברק-גורודצקי: בן גוריון קורא את ירמיהו אחרת ממנהיגי הרפורמים האמריקאים. הם ראו בו דמות רואת שחורות. לעומת זאת, הוא כותב על ירמיהו שהיה אולי המדינאי הגדול ביותר, ובלא ספק הנביא אמיץ הלב והטרגי ביותר בקרב כל נביאי הכתב"
"ד"ר ברק-גורודצקי: התובנה העיקרית שלי מהסרט היא שמנהיגים פוליטיים, בפרט בערוב ימיהם, רוצים לראות את עצמם כחלק ממהלך גדול יותר של ההיסטוריה, משהו שהוא גדול יותר מהם עצמם. כשהם סוקרים אחורה את חייהם ואת פועלם, המאבקים הפוליטיים נעשים חשובים פחות"
גם בן גוריון וגם הנהגת היהדות הרפורמית אהבו את הנביאים המקראיים, אבל הם הבינו אותם אחרת לחלוטין. אז איפה המחלוקת? ד"ר דוד ברק גורדצקי מספר על ההשקפות הסותרות, נקודות החיבור ועל התפיסה העצמית של בן גוריון

רגע מתוך הסרט התיעודי "בן גוריון: אפילוג": דוד בן גוריון יושב בצריפו במדבר. מאחוריו ארון עץ פשוט ובו ספרים וקלסרים. מלפניו שולחן כתיבה. ספרים מגובבים על השולחן. המבט נודד אל כוס פלסטיק פשוטה ובה קפה או תה. באותו הרגע לא מהלך ההיסטוריה ולא המציאות מאיימים על הכתוב בספרים המגובבים; הכוס מאיימת עליהם. "אתה חושב שישראל מיישמת את ייעודה להיות עם סגולה?", שואל המראיין. בן גוריון נשען על כיסאו, כוס הפלסטיק לפניו. "עדיין לא", הוא אומר, "זאת רק ההתחלה".

 

הוא אמנם לא חשש להתנבא, אבל האם בן גוריון תפס את עצמו כנביא? "לא", אומר ההיסטוריון ד"ר דוד ברק-גורודצקי, "זה ניכר גם בסרט. בשלב מסוים נשאלת שם השאלה 'האם אתה רואה את עצמך כנביא?'. בן גוריון משיב בשלילה, אבל גם בכעס. בן גוריון תפס את עצמו כמלך. הנביא מטיף, מייעץ, מבקר. המלך הוא זה שמקבל אחריות פוליטית".

 

אולי יעניין אותך גם בקרוב בבית אבי חי הרעיון הנבואי אצל בן-גוריון חמישי,
19:00 / 12.7.18
הקרנת הסרט "בן-גוריון: אפילוג"

 

ד"ר ברק-גורודצקי עשה קילומטרז' רציני בדרכי הנבואה. הוא היסטוריון של יהדות ארצות הברית, רב רפורמי במועצה האזורית רמת הנגב וחוקר במכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות. מחקריו עוסקים ביחס בין דת לפוליטיקה בציונות האמריקאית ובתנועה הרפורמית בארצות הברית ובישראל ובשאלת הדת ביחסי ישראל והתפוצות. את יחסו לנבואה של נשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית, הרב הרפורמי הסוער מאגנס, חקר לעומק, ובימים אלה רואה אור ספרו "ירמיהו בציון: דת ופוליטיקה בעולמו של יהודה לייב-מאגנס". 

 

גם העניין בבן גוריון התעורר בעקבות הנבואה. "כשראיתי את 'בן גוריון: אפילוג' שמתי לב עד כמה בן גוריון מרבה להתייחס לנבואה. החלטתי לחקור לעומק את היחס שלו אליה ולדת בכלל". ב-12 ביולי יוקרן בבית אבי חי הסרט הזה, שחושף ריאיון מצולם באנגלית, באורך מקורי של שש שעות, שקיים המזרחן פרופ' יצחק (קלינטון) ביילי עם בן גוריון באפריל 1968. אחרי הקרנת הסרט, ישוחחו ברק-גורודצקי ופרופ' ביילי על התפיסה הנבואית של בן גוריון ועל יחסו לנביאי ישראל.

 

ברק-גורודצקי מספר שהנביאים הן דמויות המקרא האהובות ביותר על בן גוריון. במובן מסוים אפשר לומר שהנביאים הם גם הדמויות האהובות ביותר על מנהיגי התנועה הרפורמית. הרפורמה הקלאסית טענה שהמוסר והצדק החברתי הם מהותה של היהדות, ולא האמונה, החוק או מנהגי הפולחן. זאת ברוח הפסוק מדברי הנביא מיכה (ו ח): 'הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב וּמָה ה׳ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ'. כך זכתה היהדות הרפורמית לכינוי 'יהדות נבואית'".

 

ועם זאת, בן גוריון והרפורמים תופסים את הנביא העברי באופן שונה מהותית. "בעיני בן גוריון, הנביאים פועלים בתוך עמם ובתוך הקשר פוליטי מוחשי ופרטיקולרי. הם דמויות מוסריות ובה בעת ריאל-פוליטיקאים", אומר ברק-גורודצקי, "בכך הוא שונה מהרפורמים האמריקאים, שתופסים את הנביאים כמנהיגים מוסריים ורוחניים בלבד. בן גוריון, למשל, קורא את ירמיהו אחרת ממנהיגי הרפורמים האמריקאים. הם ראו בו דמות רואת שחורות. לעומת זאת, הוא כותב על ירמיהו שהיה אולי המדינאי הגדול ביותר, ובלא ספק הנביא אמיץ הלב והטרגי ביותר בקרב כל נביאי הכתב. הוא רואה בירמיהו את מי שהכריז לראשונה על עקרון האחריות האישית. היום אני מעריך את התפיסה שלו יותר משאני מעריך את תפיסת הנביא של יהודה לייב מאגנס הרפורמי. בן גוריון הבין את הפשרות שכרוכות בריבונות".

 

 

 

למרות המחלוקות, בן גוריון מגלה סובלנות כלפי מאגנס, ובשנות המרד הגדול נפגש עם מנהיגים פלסטינים בתיווכו של מאגנס, שהתנגד לתוכנית החלוקה וקרא להקמת מדינה דו-לאומית.

 

"יש מחלוקת לגבי החשיבות שבן גוריון ייחס למפגשים האלה", מסביר ברק-גורודצקי, "היסטוריונים מסוימים אומרים שבן גוריון פשוט ניסה להכיר את הנפשות הפועלות ולהרוויח זמן. אחרים אומרים שהוא ביקש להשיג שלום. כך או כך, האפשרות הדו-לאומית מסקרנת אותו גם אינו מאמין בהיתכנותה. הסובלנות שהוא מגלה כלפי היוזמות של מאגנס חושפות כיצד הוא תופס את מאגנס ואיך הוא תופס את עצמו. בגלל העובדה שהוא תופס את עצמו כמלך ואת מאגנס כנביא, בן גוריון פחות ביקורתי מאחרים כלפי מאגנס. הוא רואה את מאגנס כנביא, כמי שמתריע בשער. לעומת זאת את עצמו, בן גוריון, הוא כאמור תופס כמלך. המלך הוא זה שיחליט".

 

בן גוריון מתחבר לבודהיזם

 

בן גוריון הושפע מדמויות לא-יהודיות רבות, כאלה שיכולות להיתפס כנביאים מודרניים, אך ברק-גורדצקי מסרב לראות בו אקלקטיקן רוחני. "יש לו תפיסת עולם מנוסחת, והיא מושפעת מהיהדות בצורה עמוקה. בשלב מסוים הוא התחבר לבודהיזם וטיפח קשר עם נשיא בורמה הבודהיסט או-נו והתבודד במנזר, אבל הוא לא נשאר בודהיסט. הבודהיזם קורא לבטל את ה'אני'. בן גוריון אומר שהשאלה היא לא ה'אני', אלא מה צריך לעשות איתו. זאת, בעיניי, תפיסה יהודית. אגב, גם אחרי שהוא נוטש את הבודהיזם, הוא ממשיך למדוט. כאמור, יש לו אמונה גדולה במדיטציה במובן היהודי של המילה: הקשבה עמוקה, ובמילותיו, מחשבה עמוקה". 

 

גתית אפילוג ברק גורודצקי
ד"ר דוד ברק גורודצק

 

מסוף שנות ה-50 התכנס בביתו של בן גוריון חוג ללימוד תנ"ך שקיבץ סביבו את בכירי חוקרי המקרא ומחשבת ישראל. לימים עבר החוג לבית הנשיא. בשנת 1970 עסק החוג בספר ירמיהו. בן גוריון נכח בחלק מהמפגשים, וביום הולדתו התקיים מפגש מיוחד בשדה שבו הוא נשא דברים שכותרתן "המלוכה והנבואה". ברק-גורודצקי מציין במחקרו שבראשית דבריו מתייחס בן גוריון לייחודו של משה כדמות ששילבה מנהיגות פוליטית ורוחנית, מלוכה ונבואה. בהמשך הוא מתייחס לנביאי הכתב, ולטענתו, נביאים אלה עסקו לא רק בהטפה נגד שחיתות חברתית ומוסרית ונגד נטייה אחרי אלים זרים, אלא היו גם הוגי דעות מומחים בתחום המדיני והממלכתי. הם היו בקיאים לא רק בנעשה בקרב עמם, אלא גם בנעשה בקרב העמים השכנים, ותפיסתם המדינית עלתה לעתים על זו של המלכים.

 

בן גוריון של "החוג לתנ"ך" ושל הסרט "אפילוג" הוא בן גוריון שונה מהפוליטיקאי וראש הממשלה. "התובנה העיקרית שלי מהסרט היא שמנהיגים פוליטיים, בפרט בערוב ימיהם, רוצים לראות את עצמם כחלק ממהלך גדול יותר של ההיסטוריה, משהו שהוא גדול יותר מהם עצמם. כשהם סוקרים אחורה את חייהם ואת פועלם, המאבקים הפוליטיים נעשים חשובים פחות, ואפשר לחפש ולראות קו, אידאולוגיה ורצף שעוברים ומחברים בין הדברים, עם תודעה היסטורית אמיתית ומידה מסוימת של ענווה. הם מסוגלים גם לנסח בבהירות את מקומם בהיסטוריה. בשיח התרבותי הנוכחי הפוליטיקה נהפכה לדבר מאוס. היא נתפסת כמי שמשרתת רק אינטרסים מידיים וצרים. אני מזהה אצל הישראלים כמיהה הולכת וגדלה למנהיגות אידיאליסטית. זאת גם כמיהה לחזון, לרעיון גדול יותר שמארגן את חיינו כאן".

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus