אני, יהודי מן הברית החדשה
אני, יהודי מן הברית החדשה
social
facebook whatsup email tweeter
עמיחי חסון //
28.4.14
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
על הקשרים יהודיים בשירתו של המשורר הפולני הגדול צ'סלב מילוש, חתן פרס נובל לספרות, לרגל הוצאת מבחר משיריו בתרגום לעברית

א. יום ראשון ורשאי

 

הצמרמורת פוגשת אותך כבר בפתח "אור יום", הספר החדש המכנס את כל התרגומים של דוד וינפלד לשירת צ'סלב מילוש. בשיר השלישי, "קַמְפּוֹ דֵּי-פְיוֹרִי", פותח מילוש בתיאור כיכר רומאית שבה מועלה על המוקד ג'ורדנו ברונו, מדען מתקופת הרנסנס, בידי האינקוויזיציה הכנסייתית. כעבור שני בתים, עובר המשורר לתאר את שרואות עיניו בוורשה הכבושה בזמן המרד בגטו, אפריל 1943, ערב חג הפסח והפסחא:

 

czeslaw_milosz_1998_by_kubik
צ'סלב מילוש, 98'. חסיד אומות עולם (צילום: ויקיפדיה)
זכַרתִי את קַמְפּוֹ דִי־פְיוֹרִי

בְּוַרְשָה ליַד הסחַרְחֶרֶת.

בְּעֶרֶב אבִיב שָלֵו,

לִצְלִילֵי המוסיקה העַליזָה.

אֶת מַטְחֵי היְרִי בַּגֶטו

עִמעֵם הלַחַן העָלִי

והִתְנַשׂאוּ זוּגות האוהָבִים

מַעְלָה אֶל שמַים שְלֵוִים.

לְעִתִים נָשָא הרוּחַ מן הבָּתִים הבּועֲרִים

עֲפיפונים שְחורים,

הֶחָגים בּסְחַרחֶרֶת

אֶת קִרְעֵיהֶם תַפְשׂוּ בִּמְעוּפָם.

רוּחַ זו מִבָּתים בּועֲרים,

צָחֲקוּ המונים עַלִיזים

בְּיום רִאשון וַרְשָאִי יפֵהפֶה.

 

הפילוסוף היהודי-גרמני תיאודור אדורנו אמר ש"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות"; מילוש כתב את השיר המצמרר הזה בזמן אמת. לפי עדותו, הוא ראה את הסחרחרה (קרוסלה) ואת הגטו העולה באש מבעד חלון הרכבת החשמלית, שנעצרה בפקק תנועה בשל מהומות המרד. בהמשך השיר מתאר מילוש את ההמון הוורשאי ממשיך לסחור, לבלות ולאהוב בזמן שתופת הטבח והגירוש למחנות ההשמדה מתרחשת לנגד עיניהם. הוא בא חשבון עם האדישות של העם הפולני מול גורל היהודים על אדמתם ומכריח את הקורא – כל קורא – לחשוב כיצד גם הוא, כמרבית בני האדם, עומד אדיש מול כאבו וסבלו של האחר.

 

ב. משורר, דיפלומט, סמל


אף על פי שמדובר באחד השירים המפורסמים והחשובים שכתב, "קַמְפּוֹ דֵּי-פְיוֹרִי" הוא רק פן אחד בשירתו של מילוש, שבאופן כללי, ממעט לעסוק בפוליטיקה בצורה ישירה ומתמקד בהרהורים אנושיים, פילוסופיים וקיומיים, אגב התמורות הביוגרפיות הרבות שעבר.

 

מילוֹש (2004-1911) נולד בעיירה כפרית בליטא, גדל ברחבי רוסיה בשל תפקידו הצבאי של אביו ולמד משפטים באוניברסיטת וילנה – מקצוע שבו לא עסק מעולם. הוא התגורר בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה והיה פעיל מרכזי בחיי התרבות המחתרתיים של ורשה. לימים אף הוכר (יחד עם אחיו אנדז'יי) כחסיד אומות העולם מטעם יד ושם.

 

לאחר המלחמה שירת מילוש כדיפלומט מטעם השלטון הקומוניסטי הפולני, ובשנת 1951 בחר "לערוק" למערב וביקש מקלט מדיני בצרפת. בעקבות זאת, הוחרמו ספריו בפולין והוא הוקע כבוגד ששמו אסור בפרסום. בתחילת שנות ה-60 היגר מילוש לארצות הברית (בהמשך קיבל גם אזרחות אמריקאית) ושימש במשך שנים פרופסור לשפות סלאביות באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה.

  659px-czeslaw_milosz_1986
מילוש, 86'. מלבד שירה, כתב גם פרוזה ומסות (צילום: ויקיפדיה)

מלבד שירה, כתב מילוש גם פרוזה ומסות ועסק בתרגום: בין היתר תרגם מעברית לפולנית חלקים מהתנ"ך (את ספרי תהלים, איוב וחמש מגילות), וכן תרגם מפולנית לאנגלית משוררים פולנים. בשנת 1980 זכה בפרס נובל לספרות, ושיריו של מילוש נהפכו לסמל תנועת סולידריות של לך ואלנסה (הפרס נתפס גם כהבעת תמיכה מערבית במאבק הפולני נגד השלטון הפרו-סובייטי). עם קריסת המשטר הקומוניסטי, שב מילוש לפולין ונפטר בגיל 93 בביתו שבקרקוב כגיבור תרבות לאומי.

 

ג. ריקודים חסידיים

"אור יום", שיוצא עכשיו בהוצאת "אבן חושן", כולל את ארבעת ספרי השירה של מילוש שיצאו עד היום בעברית, וכן שירים חדשים ושני פרקי "אחרית דבר" מאת המתרגם המזהיר והקבוע שלו לשפת הקודש, ד"ר דוד וינפלד (חשוב לציין שמסות ושירים אחרים של מילוש תורגמו לעברית גם בידי רפי וייכרט, יורם ברונובסקי ומירי פז).

 

בין מילוש לווינפלד (ילד פולין, 1937) נוצר קשר מיוחד, שכלל התכתבויות דחופות וביקורים משותפים בישראל ובפולין. וינפלד אף סייע לעבודת התרגום התנכ"ית של מילוש, במיוחד בספר תהילים. הוא סיפר שמילוש, כנוצרי מאמין, עסק בתהילים כסגולה לריפוי אשתו ובנו שחלו אז במחלות חשוכות מרפא. נוסף על התנ"ך, הושפע מילוש מתורת הנסתר היהודית (נוסח מחקרי הקבלה של גרשום שלום) ומפולקלור חסידי. כך, למשל, הוא לוקח סיפור חסידי ידוע ומרובה גרסאות (שיש המייחסים את חיבורו לבעל שם טוב) והופך אותו לשיר ששמו "משל חסידי":

 

מֵאֲרָצוֹת הַרְבֵּה, מִמְּחוֹזוֹת רְחוֹקִים, מִכְּפָרִים וּמִכְּרָכִים שׁוֹנִים

נִקְרֵאנוּ אֻשְׁפִּיזִין אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

וְהִפְלִיאוּ אוֹתָנוּ אֲגַמָּיו, בֻּסְתָּנָיו,

מַקְהֵלוֹת הַצִּפּוֹרִים וְהָעֵצִים לְמִינֵיהֶם.

אַגַּב שִׁיטוּט בַּחֲדָרִים חָזִינוּ בְּפִלְאֵי פְּלָאִים,

זָהָב וְכֶסֶף וּפְנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת.

יָמִים אַף שָׁבוּעוֹת יִקְצְרוּ מֵרְאוּתָם.

וּבְעֵת נָפוֹצוּ הָאוֹרְחִים בְּרַחֲבֵי הָאַרְמוֹן,

הִתְעַקַּשְׁתִּי אָנֹכִי וַאֲבַקֵּשׁ אֶת חֲדַר הַמֶּלֶךְ.

ויביאני לְפָנָיו. ובפתאום הַכֹּל

גַּז וְנֶעֱלַם. הוּא  לְבַדּוֹ, הַזּוֹהֵר,

בְּמַעֲשֵׂי הַלְּהָטִים, יָצַר אֶת הָאַשְׁלָיָה

 

היהודים, שהיו חלק מנופה של אירופה - וממילא חלק מנוף חייו של המשורר - נעלמו ב"מאה הרצחנית" (כפי שקרא לה מילוש בשיר המוקדש למשורר האמריקאי אלן גינסברג). מילוש מתגעגע אליהם; הוא מתאר את "הָרִקּוּד שֶׁל הַהַרְמוֹנְיָה הַפִּיּוּס/ הָיָה רִקּוּדָם שֶׁל חֲסִידִים מְאֻשָּׁרִים" (מתוך השיר "וזרח השמש ובא השמש") וממשיך להדהד את החשבון המוסרי והבין-דתי שפתח ב"קַמְפּוֹ דֵּי-פְיוֹרִי" בצורה ישירה ועקיפה.

 

בשיר "נוצרי מסכן מסתכל בגטו" הוא כותב על עצמו כנוצרי מאמין – בשפתו: "אני, יהודי מן הברית החדשה" – שצריך להתמודד עם תחושת האשמה על חלקו בזמן ההוא. בשיר אחר, "בן אירופה", הוא כותב: "כבד את הדעת שנרכשה, הו בן אירופה/ יורש הקתדרלות הגוטיות, כנסיות הברוק/ ובתי הכנסת מהם עלה בכי העם שהיה לעולָה". דימויי היהודים במלחמה חוזרים גם בשיר "תפילה": "דמיתי להללו מן המחנות שחברו שני ענפים של אורן/ לצלב ובלילה מלמלו אליהם על דרגש הצריף", ואילו בשיר "זה" הוא מדמה את שתיקתו "לרגע שבו יהודי מכותר רואה קסדות כבדות, קרבות, של קלגסים גרמנים".

 

ד. תמיד פולנים

מילוש התחבב מאוד על קהל קוראי השירה הישראלים, וכך גם שני משורים פולנים נוספים: זביגנייב הרברט וכלת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה. למרות ההבדלים ביניהם – שימבורסקה נגישה יותר, הרברט פסימי יותר ומתחכם יותר ושניהם רליגיוזיים פחות – כל השלושה מציעים שירה שיש בה מין המשותף: קול ייחודי שמצליח לעבור לעברית בזכות התרגומים הנהדרים של וינפלד ווייכרט.

 

מבקר השירה אלי הירש טען פעם כי החיבה היתרה של ישראלים לשירה הפולנית נובעת מ"חלל ריק שנפער בו, וליתר דיוק, תהום גדולה – תהום השירה היהודית שנכתבה במזרח אירופה לפני השואה, בעיקר ביידיש אך גם בעברית... את החלל הריק הזה ממלאת בשביל ישראלים רבים שירתם של הרברט, מילוש ושימבורסקה". והנה היום, שנים אחרי ימי ביאליק ואצ"ג, שהושפעו מהשירה הפולנית של זמנם, חוזרים משוררים עבריים להיות מושפעים מגדולי השירה הפולנית של זמננו. " תיאודור אדורנו אמר ש"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות"; מילוש כתב אותה בזמן אמת. לפי עדותו, הוא ראה את הסחרחרה (קרוסלה) ואת הגטו העולה באש מבעד חלון הרכבת החשמלית, שנעצרה בפקק תנועה בשל מהומות המרד "

 

למשל, המשורר יוסף עוזר, אדם חרדי באורחות חייו שמצא במילוש סוג של אב-שירה רוחני. עוזר התכתב איתו לא מעט, בשירים וכן בחיים. אחת התוצאות של ההתכתבות היה שיר ששלח מילוש לעוזר ב"מתנה": "בעיר חנה בה חיל מוצב", שמופיע גם ב"אור יום". באופן תקדימי, פורסם השיר לראשונה בעברית בתרגומו של וינפלד בכתב העת "משיב הרוח", קודם פרסמו בשפת המקור. מאז, מספר וינפלד, מוצא את עצמו כתב העת הישראלי הקטן מצוין בביבליוגרפיות פולניות ואמריקאית על מילוש כמקום הפרסום הראשון של אחד משירו האחרונים של המשורר הענק הזה.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus