אסא כשר פלאש 90

סערת הקוד האתי: מה אסא כשר עלול לאפשר?

social
facebook whatsup email tweeter
אריאל הורוביץ //
13.6.17
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"שר החינוך שהזמין את הקוד, ופעילי "אם תרצו" שקידמו אותו, אינם מעוניינים במרצה כזה או אחר שמשמיע אמירות שמאלניות: הם מעוניינים לחדור לעומק השיח האקדמי ולהסיר ממנו כל היבט ביקורתי, כל חשיבה אחרת"
"החוויה של הלימודים באוניברסיטה היא, לא פעם, טרנספורמטיבית: היא חושפת את הסטודנט, בכל דיסציפלינה שהיא, לגופים חדשים של ידע, שלעתים מחוללים בו תפנית רעיונית ואידיאולוגית"
לא אמירה פוליטית כזו או אחרת היא שמפריעה לשר החינוך, אלא העובדה שפקולטות למדעי הרוח והחברה מתעקשות להמשיך וללמד הוגים ביקורתיים שמציעים לסטודנטים כלים לרפלקסיה עצמית ולהתבוננות על מקומם כבני אדם וכאזרחים

הסערה סביב הקוד האתי שחיבר פרופ' אסא כשר בשביל האקדמיה הישראלית, בהזמנת שר החינוך נפתלי בנט, הציתה מחדש את הלהבות בין ימין ושמאל בישראל. מצד ימין חגגה תנועת "אם תרצו" – שנציגיה נפגשו עם כשר לצורך כתיבת הקוד האתי – על מה שבעיניה נתפס כעשיית צדק לאחר שנים ארוכות של הטיה פוליטית בקמפוסים; מן העבר השני, אקדמאים בכירים זעקו כנגד מה שהם רואים כסתימת פיות, כניסיון להצר את צעדיהם ולהגביל את חופש הביטוי שלהם.

 

ההתייחסות לקוד האתי החדש נעוצה בהבנת מושג המפתח "פוליטיקה". הקוד נוצר כדי להתמודד עם אמירות של מרצים בכיתות הלימוד, עם רוח של פוליטיזציה שמנשבת בקמפוסים ובסילבוסים. כאן, בעיניי, הבעייתיות בקוד האתי של כשר. פעילות פוליטית, על פי כשר, היא "כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה במפלגה, המיוצגת בכנסת או הפעילה בציבור, או שיש בה התנגדות ישירה למפלגה כזו, באופן מפורש"; פעילות פוליטית היא גם תמיכה בחבר כנסת או במקורביו, או התנגדות להם; ולבסוף, פעילות פוליטית, האסורה על פי כשר באוניברסיטאות, היא "כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת או בשיח הציבורי". כשר קובע כי עמדות או התבטאויות שעונות על הקריטריונים הללו – אין מקומן בכיתת הלימוד.

 

הבעיה במסמך טמונה בקריטריון השלישי והאחרון. זאת משום שמדעי הרוח והחברה – המוקדים העיקריים שבהם "עלול" להתפתח שיח פוליטי בכיתה – הם במהותם לימודים פוליטיים: הם נוגעים לסוגיות הנוכחות בשיח הציבורי, ויתר על כן, אופן ההוראה שלהם משתנה על פי עמדותיו של המרצה, על פי סגנונו ועל פי אמונותיו. אמירה פוליטית איננה תמיד שקופה וחד-משמעית כמו תמיכה במפלגה מסוימת או בחבר כנסת או הסתייגות מהם. נראה שכשר מבין זאת, ולכן ניסח את הקריטריון השלישי הזה, שהוא נקודת התורפה של הקוד.

 

פוליטיוּת א-פוליטית

 

האם כשר מעוניין לעקר את הממד הפוליטי ממדעי הרוח והחברה? ומה יהיה טיבם של התחומים הללו משעה שניטל מהם העוקץ הפוליטי? ניקח לדוגמה תחום כמו לימודי מגדר. העיסוק האקדמי בשאלות מגדריות אינו מסתכם במסירת מידע א-פוליטי כביכול על הפערים בין גברים ונשים בכל מה שקשור לשכר ולמעמד, על הפערים בהיקף הייצוג של נשים במדיה, על חוסר השוויון בין גברים ונשים בבתי הדין הרבניים וכו'. למעשה, עצם הבחירה ללמד את המידע הזה היא בחירה פוליטית; וההכרעה לכלול את הנתונים הללו בתוכנית הלימודים נעשית מתוך רצון לחשוף את הסטודנטים למציאות שאינם מכירים ולעורר בהם מחשבות על המציאות הזאת. כיצד מציע הקוד האתי של אסא כשר ללמד מגדר באוניברסיטאות?

 

 

Graffito_in_University_of_Lyon_classroom_during_student_revolt_of_1968
גרפיטי באוניברסיטה צרפתית במהלך מהומות 68' (צילום: ויקיפדיה)

 

 

השאלה הזאת נכונה לא רק ללימודי מגדר, אלא לקשת רחבה של תחומים פוליטיים – במובן הרחב של המילה "פוליטיקה", ולא במובן המצומצם שכשר משרטט. החוויה של הלימודים באוניברסיטה היא, לא פעם, טרנספורמטיבית: היא חושפת את הסטודנט, בכל דיסציפלינה שהיא, לגופים חדשים של ידע, ואלה לעתים מחוללים בו תפנית רעיונית ואידיאולוגית.

 

כך כאשר לומדים על יחסי נשים וגברים; כך כאשר לומדים על הגמוניות מערביות אל מול קבוצות לא-מערביות; כך כאשר לומדים על הבניית הלאומיות ועל כינונן של מדינות לאום. מרצה מסוים יכול ללמד את כל התחומים הללו מבלי להוציא מפיו אמירה אחת שתומכת במפלגה או בחבר כנסת, אך הוא לא יכול ללמד אותם מבלי לקחת בחשבון את הממד הפוליטי שלהם. הפוליטיות הזאת איננה, כאמור, קריאה לאקטיביזם, אלא רצון לפתח בתלמידים חשיבה ביקורתית, שתביא להתבוננות חדשה על כל התחומים הללו – ומכאן והלאה, יסיק כל תלמיד את מסקנותיו.

 

קריאה נוספת: האם פרופ' כשר היה שבע רצון ממהלך מבצע "צוק איתן"?

 

הלאה הרפלקסיה

 

המסמך של כשר, כאמור, אינו מתיימר להגביל את תוכניות הלימודים הללו. במסקנותיו הוא מגביל את המונח "פוליטי" להתבטאויות מפורשות בעד או נגד מפלגה, בעד או נגד רעיון. וכאן הפרדוקס: שר החינוך שהזמין את הקוד, ופעילי "אם תרצו" שקידמו אותו, אינם מעוניינים במרצה כזה או אחר שמשמיע אמירות שמאלניות: הם מעוניינים לחדור לעומק השיח האקדמי ולהסיר ממנו כל היבט ביקורתי, כל חשיבה אחרת.

 

 

בנט_יונתן זינדל(1)נפתלי בנט. מה הוא באמת רוצה (צילום: יונתן זינדל)


 

אך הקוד האתי של כשר אינו מספק את הסחורה הזאת: הוא מציע הגדרה רזה של המונח "פוליטיקה" ויוצר קוד אתי שהחלתו מוגבלת (אך לא הפיקוח וההגבלות שבו, שכן כשר מציע שיוקם "מנגנון קבוע שתפקידו הייחודי יהיה הטמעה ובקרה של השמירה על החופש האקדמי ... ועל הזהירות מפני מראית עין של הזדהות פוליטית"). הקוד האתי האקדמי לא עומד במשימה שפעילי הימין מייחלים לה; הוא יצליח, לכל היותר, לגרום למרצים להיזהר כשהם מביעים עמדה בכיתה. אך שינוי העומק שהימין מבקש – השפעה רחבה על תוכני הלימוד במדעי הרוח והחברה – אינו מקבל גיבוי במסמך הזה.  

 

אין ספק שמרצה שעומד מול סטודנטים חייב להיזהר בכבוד תלמידיו, לאפשר שיח פתוח ומכבד; לתת מקום לדעות שונות בכיתה, להימנע מאפליה כלפי תלמידים מכל סיבה שהיא. בשביל כל אלה, אין צורך בקוד אתי. ואולם, אם בעקבות השיח על המסמך של כשר, יוותרו המרצים על הפוטנציאל הטרנספורמטיבי הטמון בחומרי הלימוד – על היכולת שלהם להשפיע בצורה רחבה על המציאות, להביא לשינוי חברתי – הרי שהם מועלים בתפקידם.

 

אלו שמבקשים לקדם קוד אתי ולהצר את צעדי האקדמיה מעוניינים באקדמיה שמתפקדת רק כמדיום של מסירת מידע, ומדיום כזה, כאמור, הוא עקר בכל מה שקשור למדעי הרוח והחברה. הם אלו שיהפכו את מדעי הרוח והחברה ללא-רלוונטיים – עוד יותר מכפי שהם היום בעיני רבים - ולכלי שמותאם לצרכיו של השלטון, שמוותר על שליחותו הציבורית ומעמיד אזרחים צייתנים ולא-ביקורתיים. לא אמירה פוליטית כזו או אחרת היא שמפריעה לשר החינוך, אלא העובדה שפקולטות למדעי הרוח והחברה מתעקשות להמשיך וללמד הוגים ביקורתיים שמציעים לסטודנטים כלים לרפלקסיה עצמית ולהתבוננות על מקומם כבני אדם, כאזרחים, כחברים בקהילה האנושית.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus