תינקסטוק
א יידישע ג'ק ספארו: הכירו את שודדי הקאריביים היהודים
social
facebook whatsup email tweeter
אבישי חורי //
10.1.18
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
בבית העלמין בקינגסטון, על מצבה ישנה ושחוקה, תחת הכיתוב העברי "צדיק ישר והגון", התנוסס הסמל המפורסם של שודדי הים באשר הם שודדי ים: גולגולת ומתחתיה שתי עצמות מוצלבות
מלחי: "הפיראטים האלו הרגישו שהם נלחמים את המלחמה של עם ישראל. מבחינתם הם עשו נקמה בגויים שהרגו לנו אלפים בתקופת האינקוויזיציה, וזה עניין שיש לו צידוקים הלכתיים כאלו ואחרים. זה לא היה מובן מאליו, אבל לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים"
"הרב בירנבוים מצא על הבימה של בית הכנסת המיוחד שיש שם, בתוך המגירה, ממצא מדהים – חרב באורך מטר ורבע. חרב ענקית! באיזה עוד בית כנסת בעולם היית מוצא דבר כזה? רק בבית כנסת שהסתובבו בו שודדי ים"
אי-שם באיים הקאריביים של המאה ה-17, בין ג'ונגלים טרופיים ועצי קוקוס, שכן זן מפתיע של יהודים-פיראטים. הם פעלו במטרה לנקום בשליטי המקום הספרדים על הגירוש שאירע כמה עשרות שנים קודם לכן. נתי מלחי התחקה אחר מעלליהם בג'מייקה ויבוא לספר עליהם בבית אבי חי

הגיבורים במיתולוגיה היהודית סבלו תמיד ממחסור חמור במגניבוּת. האמת? באופן כללי, ניתן לומר שהם בעיקר סבלו. ואם כבר היה אקשן, לרוב הוא נכפה עליהם בגלל אויב אכזר שאילץ אותם לנטוש את ספסלי בית המדרש ולחגור חרב. נכון, פה ושם צץ איזה בר כוכבא עם סכין בין השיניים, אבל איפה הוא ואיפה דמויות כמו נפוליאון או ז'אן דארק.

 

ואולם, אי-שם באיים הקריביים של המאה ה-17, בין ג'ונגלים טרופיים, עצי קוקוס וחופי טורקיז, מתברר שצמח זן אחר של יהודים: יהודים-פיראטים, שודדי ים לכל דבר ועניין: קפטן הוּק עם טלית ותפילין; ג'ק ספארו שאינו נוגע בבייקון. "בהתחלה זה נשמע לי כמו פנטזיה, אבל לא צריך הרבה כדי לשכנע אותי לצאת למסע דוקומנטרי בקריביים", צוחק נתי מלחי, איש טלוויזיה ויוצר הסדרה "יהודי עולמי", שמתחקה אחר מעלליו של העם היהודי בפינות נידחות על פני הגלובוס.

 

אחרי שגמאו את אלפי הקילומטרים שבין נתב"ג למפרצי ג'מייקה, היה צוות הצילום של מלחי כבר קרוב לייאוש: השמועות בקהילה היהודית הקטנה שנותרה שם, שלפיהן אבות-אבותיהם חלטרו כבוזזים ימיים, לא הניבו שום אישוש קונקרטי. "ואז הגענו לבית עלמין עתיק ונטוש באזור קינגסטון הבירה", נזכר מלחי, שב-17 בינואר יבוא לספר עליהם גם בבית אבי חי, "הרי אומרים שמי שמחפש עגבניות צריך ללכת לשוק, ומי שמחפש יהודים צריך לחפש בשני מקומות – בבתי כנסת ובבתי עלמין. בית העלמין הזה היה בתוך שדה קירח, סבוך ולא-מטופל, מוקף במשכנות עוני ובפחונים, וילדים השתמשו בו כמגרש משחקים וקיפצו שם מאבן לאבן. דרך שבילים-לא-שבילים הגענו לכמה מצבות וסימני מצבות, שרובן הושחתו עם השנים. היו שם כמה כתובות בעברית - זה היה בית עלמין יהודי - אבל הכול היה די שגרתי. אני, בתור במאי ומפיק שחייב לחזור עם תוצאה לארץ, רצתי קדימה. ואז זה היכה בי בפנים".

 

 

מצבה עם סמלי הפיראטים
מצבה עם סמלי פיראטים בקינגסטון

 

 

כי שם, על מצבה ישנה ושחוקה, תחת הכיתוב העברי 'צדיק ישר והגון', התנוסס הסמל המפורסם של שודדי הים באשר הם שודדי ים: גולגולת ומתחתיה שתי עצמות מוצלבות. וליד הצדיק הזה נקבר חבר שלו, ולידו עוד חבר, משהו כמו שמונה מצבות עם החריטה הזאת", משחזר מלחי, "כל חריטה נראתה קצת אחרת, אותנטיות מאוד ולא מקצועיות, אבל כולן השתייכו לאותה ליגה. זה היה מבחינתי לפגוש את הפיראט פנים אל פנים; זהו רגע שבו אתה מבין עד כמה אגדות יכולות להיות אמיתיות ומציאותיות, אם רק חוקרים אותן טוב מספיק".

 

הפיראטים היהודים היו חמים על נקמה בספרדים

 

אז איך זה עובד? איך יכול התואר "צדיק ישר והגון" להסתדר עם דמותם של פיראטים – חבר'ה שלא בדיוק ידועים במוסריות הנאצלת שלהם?

 

סיפורם של הפיראטים היהודים מתחיל בתקופה שבה שלטו הבריטים בג'מייקה ובאיים הקריביים. באותן שנים ניהלה אנגליה מלחמה עקובה מדם מול האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית, שכבשו לעצמן נתחים של עושר ומסחר בנתיבים הימיים שהחלו להיפתח. כדי לייעל את מלחמתם בספרדים, חשבו הבריטים על רעיון יצירתי: לנצל את הטינה שרחשו היהודים לספרדים בעקבות גירוש ספרד ולהיעזר בהם כדי לתקוף אוניות ספרדיות ששטו באזור.

 

"הספרדים בעצם עשו ליהודים ג'נוסייד (רצח עם), ויהודים שהיו בקריביים היו חמים על הקטע הזה של נקמה בספרדים", מסביר מלחי, "לא היה קשה לאנגלים לשכור את שירותיהם של היהודים. 'תתקפו את האוניות הספרדיות של שנואי נפשכם, ועל הדרך אתם יכולים לעשות גם כמה קילו זהב, אבל העיקר מבחינתנו הוא שהספרדים ייפגעו'. אז זה מה שהוביל את היהודים לעשות שוד ימי. הדבר הזה מתועד במחקרים ובספרים שנכתבו, ובייחוד בספר אחד שנקרא 'Jewish pirates of the caribbean'".

 

בתחילת הדרך היה מלחי סקפטי. השמועה על היהודים עם תחום העיסוק האקזוטי הגיעה אליו דרך הרב אליהו בירנבוים, גיבור הסדרה "יהודי עולמי", שחוקר את העקבות שהניח אחריו עם ישראל ברחבי העולם.

 

"בפרפראזה על המשפט של רבי נחמן מברסלב, 'לכל מקום שאליו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל', לרב בירנבוים יש מוטו יפה מאוד: 'בכל מקום שאליו אני הולך, אני הולך לעם ישראל'", מצטט מלחי, "פגשתי את מחקרו ואת דמותו של הרב הזה, ויצרתי סדרה דוקומנטרית שמצלמת ומתעדת את מסעותיו. אחרי הכנה ומחקר, אנחנו נוסעים יחד עם צוות גדול בעקבות קצות החוט שלנו ומנסים לפצח את החידה.

 

"לפני המסע הזה ישבתי עם הרב בירנבוים בירושלים, והוא שאל אותי אם אני מאמין באופן כללי בכל הסיפור הזה – בפנטזיה של שודדי הים. אמרתי לו: שמע, אנחנו מחפשים את הילדים שלנו בפורים לשודדי ים עם כובע וגולגולת וחרב, קראתי ספרים וראיתי סרטים. גם היום יש שודדי ים באזור סומליה והמפרץ הפרסי, שעוצרים אוניות גדולות מאוד ושודדים אותן. אז כן, אני מאמין. המשך המשפט המפתיע של הרב היה: 'באזור הקריביים פעלו שודדי ים יהודים ביי דפינשן, שומרי שבת, מצוות וכשרות'. לי זה נשמע כמו אגדה", מודה מלחי, "אבל הוא היה בג'מייקה והבין מהיהודים המקומיים שאבות אבותיהם היו כאלה. לדעתו, אמר, אם מישהו יעשה מחקר מעמיק יותר, יכול להיות שימצאו את אותם קברים עלומים ועדויות. אמרתי, טוב, הרב קצת נסחף עם הפנטזיות שלו, אבל בואו נוציא משלחת ונתחקה אחר הסיפור הזה".

 

 

פיראטים מרים אלסטר
מתחפשים לפיראטים בפורים (תצלום: מרים אלסטר)

 

 

המשלחת התמקמה בבירת ג'מייקה, ושם נחשפה לקהילה היהודית המקומית – קהילה קטנה ומצומצמת המורכבת ברובה מאנשי עסקים. אחד מראשיה הוא פרופ' וינסטון מנדז דייוידסון, יהודי שחום עור שהוא החזן הראשי של הקהילה וגם דיקן בית הספר לרפואה המקומי. אנשי הקהילה אוששו בביטחון גמור את המיתוס על הפיראטים חובבי היידישקייט. "הם ידעו לספר לי על אוניית פיראטים ששמה מלכת אסתר, ועל שני רבנים מפורסמים, הרב יעקב קוריאל והרב פלג'י, שהובילו את הקו הפיראטי באוניות המורכבות מצוות יהודי שומר שבת וכשרות", נזכר מלחי.

 

וחיפף כנראה בכמה מצוות בסיסיות אחרות, כמו "לא תגנוב" ו"לא תרצח".

"הפיראטים האלו הרגישו שהם נלחמים את המלחמה של עם ישראל", מבהיר מלחי, "מבחינתם, הם עשו נקמה בגויים שהרגו לנו אלפים בתקופת האינקוויזיציה, וזה עניין שיש לו צידוקים הלכתיים כאלו ואחרים. היו להם על זה דיונים - זה לא היה דבר פשוט ומובן מאליו - אבל לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים. אתה יכול למצוא את זה גם אחרי השואה; היו קבוצות שלמות שחיפשו את הנאצים לנקום בהם. גם היום אנחנו רודפים אחרי מחבלים שפגעו ביהודים כדי למצות איתם את הדין. אני מניח שזה דבר דומה, וההיסטוריה חוזרת על עצמה".

 

אף שלא מצאו צאצאים ישירים של אותם פיראטים, בבית הכנסת בקינגסטון גילה הצוות הוכחה חותכת, תרתי משמע, לאמיתות האגדה. "הרב בירנבוים מצא על הבימה של בית הכנסת המיוחד שיש שם, בתוך המגירה, ממצא מדהים – חרב באורך מטר ורבע. חרב ענקית!", מתפעם מלחי, "באיזה עוד בית כנסת בעולם היית מוצא דבר כזה? רק בבית כנסת שהסתובבו בו שודדי ים. לא מצאתי שם שופר, לא מצאתי טלית. מצאתי חרב. זה נשמע כמו תעלול מבוים, אבל אני אומר לך בכנות - הכול און קאמרה. זה הוביל לאיזו סצנה יפה מאוד, שאקרין באירוע בבית אבי חי".

 

קריאה נוספת: על פואטים פיראטיים - ראיון עם ד"ר גלעד מאירי

 

בית הכנסת ההיסטורי שנהפך לאינטרנט-קפה

 

לא רחוק מבירת ג'מייקה מתנשא 'פורט רויאל', מבצר עתיק ששימש את הבריטים להגנה על הנמל. ובתוך המבצר הזה, מספרים מדריכים מקומיים, פעל בית כנסת.

 

"אין הרבה מבצרים בעולם של אנגלים וכוחות אחרים שיש בהם בתי כנסת", מחדד מלחי, "כלומר, היתה שם איזו מחלקה או פלוגה של יהודים שומרי מצוות שהיו צריכים שירות כמו בית כנסת כשעגנו עם האוניות שלהם בפורט רויאל. הדבר הזה מראה על הזיקה היהודית בין האנגלים ששלטו ובין הפעילות של שודדי הים".

 

ואפרופו בתי כנסת, אלו שבקריביים מתייחדים לא רק בכך שניתן למצוא בהם חרבות או לקפוץ אליהם בין המשמרות במבצר. בתי הכנסת בקינגסטון ובסורינאם, למשל, התפרסמו ברחבי העולם כי על הרצפה שלהם פוזר חול. אחד מהם, זה של פרמאריבו, בירת סורינאם, הועבר לפני שנים ספורות על כל תכולתו למוזיאון ישראל בירושלים.

 

"סורינאם היתה קולוניה של הולנד, והמראה של בית הכנסת אופייני לקולוניות אירופיות באמריקה – בית הכנסת עשוי עץ צבוע לבן, והוא בעל גג משופע והרבה חלונות", מספרת טניה כהן-עוזיאל, ראש אגף שירותי האוצרות במוזיאון ישראל, "יש כל מיני הסברים לחול על הרצפה. הנפוץ שבהם הוא שיהדות סורינאם, כמו כל יהדות בגולה, מרגישה את עצמה בגלות, והיא דורכת על חול כפי שיהודים דרכו על חול ביציאת מצרים. החול מסמל מצד אחד את החופש של יציאת מצרים והשחרור מעבדות – הרי מדובר על אנשים שבאו מאירופה וסבלו מרדיפות. מצד שני, החול גם מזכיר להם שהם עדיין לא הגיעו לארץ הקודש, כך שהוא מסמל חופש ושחרור, אך זהו חופש זמני – עד שיגיעו לארץ ישראל".

 

אולי יעניין אותך גם בקרוב בבית אבי חי ראש לחודש - מארבע כנפות תבל חמישי,
20:00 / 18.1.18
קהילות יהודיות ברחבי העולם

התפילה האחרונה בבית הכנסת המקורי התקיימה ב-1992, לציון 500 שנה לגירוש ספרד. מאז הוא הפסיק להיות פעיל, ושש שנים אחר כך הועבר למוזיאון ישראל. "היינו בקשר עם הקהילה, שהעבירה תרומה לשימור בית הכנסת", מספרת כהן-עוזיאל, "הספסלים, ארון הקודש, ההיכל, הפמוטים והמנורות הועברו למוזיאון, בעוד שהארכיטקטורה נשארה בפרמאריבו. בפעם האחרונה ששמעתי, המבנה שימש לאינטרנט-קפה. כל התכולה הועברה למוזיאון, ואז היינו צריכים למצוא במוזיאון חלל מתאים. על החלל המתאים, על איך שמצאנו אותו ובאיזה קונטקסט אני אספר בערב בבית אבי חי", מבטיחה האוצרת.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus