מונולוג מהקישקע

הילדות בקרית טבעון: ילד השדה עד היום

נולדתי בקרית טבעון, ולמרות העובדה שאני תל אביבי כבר 15 שנה, תמיד יש מי שעדיין רואה אותי בעיר בתור "ילד השדה". ברברה סטרייסנד אמרה בזמנו "אתה יכול להוציא את הילדה מברוקלין, אבל אתה לא יכול להוציא את ברוקלין מהילדה", ואני בהחלט מרגיש ככה. מעבר לתיאטרון, אני עורך גם ערבי זמר עברי, ובהחלט קושר את הזמר העברי למקום שבו נולדתי. אני מאוד מחובר לכותבים כמו רחל שפירא או יורם טהרלב, שגדלו בקיבוצים, כך שכאשר הגבעטרון שרו על העמק, הבנתי תמיד היטב על איזה עמק הם שרו. זה עיצב אותי מהרבה בחינות, בעיקר מהבחינה האמנותית. יש לי חיבור גם - או בעצם, בעיקר - לדברים שאינם אורבניים.

 

חוה אלברשטיין: זה הימם אותי לגמרי
 

האהבה למוזיקה של חוה אלברשטיין היא ירושה מאימא שלי, זיכרונה לברכה. היו לה המון תקליטים של חוה, והיום הם ברשותי. בפעם הראשונה ראיתי את חוה באולם המופעים של קיבוץ יפעת, וכל עניין הביצוע, ההגשה, החומרים והטקסטים הימם אותי לגמרי. זו היתה התקופה שבה יצא הלהיט "לונדון", והמוזיקה של חוה היתה "חשמלית" יחסית. אי אפשר להגיד שהיא נתנה בראש, אבל זו היתה תקופה פחות אקוסטית שלה.

 

בתקופה הזאת החל ממש מסע מחקר. ראיתי עשרות רבות של הופעות שלה, והיא השפיעה עליי גם ברמה האמנותית בהמשך - מה לשיר, אילו חומרים לבצע, מה זה בכלל להיות זמר. היתה לי הנאה גדולה מרוב החומרים שהיא יצרה במהלך השנים, וב-2005 אפילו העליתי מופע שהתבסס על שירים שהיא כתבה. למופע קראתי "מילים ולחן: חוה אלברשטיין". חוה ידעה על המופע והוזמנה אליו, אבל לא התאפשר לה להגיע אליו.

 

לקראת המופע גם הייתי אצלה בבית. אפשר לומר שאנחנו די מיודדים. מצד שני, אפשר גם לומר שהיא מאוד סלקטיבית בשיתופי הפעולה שלה.

 

היידיש: לעגו לה, ועכשיו חל תיקון
 

התחנה הזאת, היידיש, מתקשרת לקודמותיה. אימי היתה בת יחידה לסבתא שלי, שעודנה בחיים, ולפעמים הן היו מדברות ביידיש; החיבור לשפה באה גם מחוה, מין אם רוחנית-מוזיקלית, שב-15 השנים האחרונות הקליטה שלושה אלבומי יידיש מקוריים.

 

בתשע השנים האחרונות אני משחק ביידישפיל, אבל העיסוק שלי חרג משם. למעשה, בתיאטרון השתתפתי בחמש הופעות מן המניין, אבל בה בעת הופעתי עם היידיש בפריז, באמסטרדם, בפולין ועוד. השפה הפכה לחלק מרכזי באמנות שלי, וזה די קרה מעצמו.

 

אם היית שואל אותי לפני עשר שנים אם אתחבר לשפה הזאת באמנות שלי, קרוב לוודאי שהייתי צוחק. אבל בפועל, זה קרה מעוד שיר ועוד שיר, וגם מחשיפה לחומר ספרותי ביידיש. היום השפה היא חלק מרכזי מהזהות שלי, לא רק האמנותית. היידיש חיברה אותי לשורשים אישיים והיסטוריים וחשפה אותי לחומרים היסטוריים שלצערי אינם חלק מה-DNA של הזהות הישראלית.

 

מדברים הרבה על הקיפוח המזרחי, אבל צריכים לזכור שהיידיש היא שפה שהפנו לה עורף ולעגו לה לאורך השנים. רק בשנים האחרונות חל תיקון, בעיקר דרך האמנות - חוה אלברשטיין, היידישפיל ואמנים אחרים. גם אני שמח להיות חלק מהדבר הזה.

 
יוני אילת, "נשמה צוענית"

 

אלבום הבכורה: רציתי ליצור חוליה חדשה

אלבום הבכורה שלי, "צייגיינער נשומה", יצא ב-2010. לא רציתי להקליט בו קלאסיקות יידישאיות שכולם כבר הקליטו. רציתי ליצור חוליה חדשה בשרשרת היידיש והשתמשתי במנגינות צועניות עממיות. אלה הופיעו ברובן באלבום "נשמה צוענית" של ירדנה ארזי. אני מאוד גאה באלבום הזה. השפה המוזיקלית שלו בועטת ומעודכנת.

 

באופן מפתיע, האלבום התקבל היטב, בהתחשב שהוא ביידיש. הוא הופץ דרך פונוקול ונמכר טוב באופן יחסי. נוסף על כך, הוא לווה בספיישלים ובאירוחים בטלוויזיה וברדיו.

 

מלכתחילה לא היתה לי יומרה לכבוש את הפלייליסט; רק רציתי שתהיה התייחסות, כמו לכל שפה אחרת. כי בדרך כלל, כשמזכירים יידיש - או שמגחכים עליה או שאומרים שהיא מזכירה את השואה. רציתי להראות שזו תרבות חיה, נושמת, מסקרנת. זה גם העניק לי ייחודויות מבחינת הקריירה.

 

מונולוגים מהקישקע: לתבוע את עלבונה של היידיש
 

תחנה חשובה מאוד, בתחום התיאטרון, היא "מונולוגים מהקישקע" - הפקה שערכתי וביימתי לתיאטרון יידישפיל. היא רצה בהצלחה על הבמות, וכבר יש פי שניים תאריכים מכפי שתוכנן לכתחילה.

 

ההצגה, באופן די מעניין, מבוססת על ספר בישול. זה החל כשקיבלתי ליום ההולדת את ספר הבישול 'שמאלץ', שכתב השף וחוקר הפולקלור שמיל הולנד. מלבד המתכונים, יש בספר כל מיני קטעים סאטיריים, שלמעשה הפכו להצגה שלמה העוסקת באוכל מזרח-אירופי. " מדברים הרבה על הקיפוח המזרחי, אבל צריכים לזכור שהיידיש היא שפה שהפנו לה עורף ולעגו לה לאורך השנים. רק בשנים האחרונות חל תיקון, בעיקר דרך האמנות - חוה אלברשטיין, היידישפיל ואמנים אחרים. גם אני שמח להיות חלק מהדבר הזה "

 

הטקסטים בהצגה הם בעברית, והשירים ביידיש. כאן המטרה היתה לקרב אנשים לשפה, ולא לתת אותה רק לאנשים שמובן מאליו שיתעניינו בה. זה באמת מצליח, כי המון צעירים מגיעים להצגה, וגם צוות השחקנים, הכוריאוגרפית, המוזיקאי, התפאורן - כולם צעירים. זה מרגיש כמו הצגה שמזריקה סם חיים ליידיש. אנשים שמבקרים בהצגה יוצאים מופתעים - 'היינו בהצגה ביידישפיל, והיא מגניבה!'. היא מתאימה גם למבוגרים שמתענגים על נוסטלגיה, אבל יש בה גם טוויסט של בני הדור השלישי, שמסתכלים על התופעה קצת מבחוץ.

 

אין לי אשליה שהיידיש תהיה שפה מדוברת, כי בסופו של דבר, התינוקות שנולדים ליידיש מגיעים מהמגזר החרדי, ואין להם שום עניין בתרבות היידיש הכללית. אבל העיסוק הנוכחי בשפה רק מראה את הכוח של האמנות ומוכיח שהיא מצליחה להישאר בתודעה. כל זה נועד לתבוע את עלבונה - בעטו בה, זלזלו בה, והיום אנחנו מתהדרים ביופיה של היידיש.

Model.Data.ShopItem : 0 6