חסידים_מנדי הוכטמן

ועכשיו, כמה צלילים: על החסידות המוזיקלית שתרמה ניגונים חסידיים לכל יהודי אשכנז

תמר רותם //
23.3.16
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
מסורת יצירת הניגונים במודז'יץ מסתכמת, על פי ההערכות כיום, ביותר מ-4,000 לחנים. עם השנים אבדו רבים מהניגונים, שכן המסורת הזאת היא מעין תורה שבעל פה. תוויהם של הניגונים לרוב אינם רשומים והם מונחלים באמצעות השירה
החוקרת שרה פרידלנד בן ארזה: חסידות מודז'יץ לא נודעה בסיפורי מופתים על מנהיגיה הרוחניים או בחדשנותה ההגותית, אלא בפעילות המוזיקלית שבה. ניגוניה פשטו בכל מרחבי העולם היהודי האשכנזי
פרידלנד בן ארזה: "רק במודז'יץ קיימת התופעה של שושלת של אדמו"רים מלחינים. כל אחד מחמשת האדמו"רים לשושלת טאוב, שהנהיגו את החסידות לאורך כ-120 השנים האחרונות, היה מלחין פורה"
לא רבים יודעים זאת, אך את "מזמור לדוד", אחד הניגונים החסידיים היפים ביותר, הלחין האדמו"ר ישראל טאוב, מייסד חסידות מודז'יץ הקטנה – החסידות המוזיקלית שמרכזה כיום הוא בבני ברק והיא בעלת מורשת מוזיקלית ענפה. בימים אלה מתנהל פרויקט לשימור האוצרות הללו

"את מכירה את 'מזמור לדוד'"? שאל עו"ד דוד זעירא. שתיקה השתררה למשך כמה שניות שבהן אימצתי את זיכרוני – לשווא. אך אז, כשהוא מתחיל לשיר את הניגון, די בכמה תווים כדי לשלות אותו ממעמקי הזיכרון שלי.

 

"מזמור לדוד", שמתחיל במילים "מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (מזמור כ"ג בספר תהילים), הוא אחד הניגונים החסידיים היפים ביותר וגם המוכרים ביותר. מקורו מחסידות מודז'יץ. עו"ד זעירא חי את מסורת ניגוני מודז'יץ מאז היה נער. כתלמיד ישיבת היישוב החדש, נהג לפקוד בערבי שבתות עם חבריו את השטיבל של מודז'יץ שברחוב דיזנגוף בתל אביב. שם, בטישים, התאהב בניגונים החסידיים ובטמפרמנט המוזיקלי והאנושי של החצר הקטנה שקיבלה במאור פנים כל אחד.

 

לאורך השנים המשיך להיות מקורב לחסידות. לפני כמה שנים, כשהכיר בצורך בתיעוד מסורת הניגונים המפוארת של חסידות מודז'יץ, ייסד בשיתוף פעולה מלא עם אנשי החסידות האמונים על שימור הניגונים את המכון לשימור ניגוני מודז'יץ. בחודש שעבר, בכנס ירושלים של קבוצת בשבע, זכה המכון בפרס על פעילות האיסוף והשימור החשובה של מסורת הניגונים.

 

 

לניגון "מזמור לדוד":

 

 

 

 

 

 

 

חלק מהקנון

 

ההקלטה של "מזמור לדוד" ביוטיוב, בביצוע החזן בן ציון שנקר, גורמת לעיניים לדמוע. כמו הרבה שירים חסידיים ששמעתי בילדותי, הוא פורט על נימי הנוסטלגיה והנפש. הלחן שלו גרנדיוזי מצד אחד, ומרטיט לב מצד שני. אין זה פלא שהניגון זכה לעיבודים רבים ואפילו הצליח לתפוס את אוזנם של זמרים עבריים כמו אהוד בנאי וששי קשת, שהקליטו לו גרסאות משלהם.

 

לא רבים יודעים שאת מזמור לדוד הלחין מייסד חסידות מודז'יץ האדמו"ר רבי ישראל טאוב, ה"דברי ישראל". שנקר, הבעל מנגן הנודע של החסידות שחי בניו יורק, הקליט ניגוני מודז'יץ רבים ותרם להפצתו של מזמור לדוד (שבמקור שרים אותו בסעודה שלישית בשבת) ולהפיכתו לחלק מהקנון של ניגונים לתפילה בכלל קהילות ישראל.

 

 

האדמור טאוב_יעקב נעמי
רבי חיים שאול טאוב (צילום: יעקב נעמי)

 

חסידות מודזיץ', חסידות קטנה שמרכזה כיום בבני ברק ונודעת במטען המוזיקלי שהיא נושאת עמה ובמשמעות שהיא מייחסת לניגונים. "מזמור לדוד" הוא אכן היהלום שבכתר, אך הוא רק אחד מרבבות הניגונים המרכיבים את הרפרטואר השירי של החסידות, שהניגונים הארוכים והמורכבים בו זכו לכינוי "אופרות" וגם "פולקה", "מארשים" ו"ואלסים", על שום המוזיקה שנוגנה בארמונות מקומיים. ברבות השנים, נמנו רבים עם אוהדיה ומעריציה של המוזיקה, ובהם הרב שלמה קרליבך, שצד אחד במשפחתו היה מודז'יץ.

 

לדברי החוקרת שרה פרידלנד בן ארזה, "חסידות מודז'יץ לא נודעה בסיפורי מופתים על מנהיגיה הרוחניים או בחדשנותה ההגותית, אלא בפעילות המוזיקלית שבה, וניגוניה פשטו לכל רחבי העולם היהודי האשכנזי.

 

"בכל העולם היהודי ליוותה מוזיקה, בעיקר קולית, את עבודת ה'. אבל בעולם החסידי היא קיבלה מעמד מיוחד. בחסידות ידועים אדמו"רים מלחינים נוספים: המגיד ממעזריטש, בעל התניא, ר' נחמן מברסלב, ר' לוי יצחק מברדיטשב ועוד רבים. אבל רק במודז'יץ קיימת התופעה של שושלת של אדמו"רים מלחינים. כל אחד מחמשת האדמו"רים לשושלת טאוב, שהנהיגו את החסידות לאורך כ-120 השנים האחרונות, היה מלחין פורה. מדי שנה, בדרך כלל לקראת הימים הנוראים ובהזדמנויות נוספות, הם הלחינו לחנים חדשים. במודז'יץ היו גם כמה חסידים מוזיקאים מחוננים שלחניהם הניחו את רישומם על הקורפוס של מודז'יץ. הידוע ביותר היום הוא שנקר".

 

קריאה נוספת: קריאה נוספת: מה יש בו, בניגון, שמעורר את הנפש ופותח את הלב?

 

תורה שבעל פה

 

מסורת יצירת הניגונים במודז'יץ היא אפוא מסורת ענפה ומתמשכת ומסתכמת על פי ההערכות כיום ביותר מ-4,000 לחנים. עם השנים אבדו רבים מהניגונים, שכן המסורת הזאת היא מעין תורה שבעל פה; תוויהם של הניגונים לרוב אינם רשומים, והם מונחלים באמצעות השירה. אמנם היו כותבי תווים בחסידות (קובץ התווים הראשון של הניגונים הוא מ-1917), אך האוריינות המוזיקלית לא היתה מרכזית בחסידות. ומלבד זאת, השירה היתה מתרחשת לרוב בטישים בשבתות, בחגים ובמועדים – אם רשמו אותה, זה היה מהזיכרון. 

 

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בקרב חוקרי מוזיקה יהודית וחסידית באקדמיה ובספרייה הלאומית, שם יש מאגר הקלטות ענף הנשמר לצורך מחקר ותיעוד. ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום המוזיקלי, במיוחד שמירה והפצה על גבי קבצים, העניקה תנופה למגמת התיעוד שהיתה קיימת כבר ממילא. מה שמעניין הוא שמגמה זו, שהחלה באקדמיה, זכתה לשיתוף פעולה של החסידויות עצמן – המכירות אף הן בערך השימור.

 

לניגון "אנא ה'" הקליקו כאן:

 

 

 

העוסקים במלאכה לרוב עושים זאת מדחף של "להציל את מה שאפשר", כדברי יצחק קרימלובסקי, חסיד מודז'יץ המנצח על מלאכת השימור, העריכה והדיגיטציה במכון לשימור ניגוני מודז'יץ. נדמה שיש לנצח את הזמן החולף כדי להספיק לתעד את הניגונים שזוכרים נגנים ישישים. קרימלובסקי מזכיר בעצב את כל אותם ניגונים שלא השתמרו. "רוב החומר שקיים היום הועבר מדור לדור", הוא אומר, "מה שקרה זה שבדרך כלל הניגונים שיותר נתפסו והיו יותר פופולריים הם אלה שנשמרו, ואילו דברים בשולי הדרך נעלמו. יש אנשים שנפטרו ולקחו איתם לקבר הרבה ניגונים".

 

בשואה נספו כמה מוותיקי החסידות וכמה בעלי מנגנים ומלחינים, וכך נדמו גם הניגונים שבפיהם. אבל היו גם נסים – אוספי תווים של הניגונים ששרדו. כך למשל, מספר קרימלובסקי, שחסיד שכתב תווים בחצר רבי שאול ממודז'יץ, ל"אמרי שאול", שמע מפי הרבי 200 ניגונים והעלה אותם על הכתב. הוא עצמו נספה במחנות, אך הספר שרד. בשנות ה-90 שר וניגן את הניגונים הללו בן ציון שנקר.

קרימילובסקי בן 32 וגר במודיעין עילית. כילד פיתח שמיעה מוזיקלית ולמד אופרות בעל פה. בעקבות אחיו הגדול, החל לאסוף ממשפחות החסידות קלטות ועליהן הקלטות פרטיות של ניגוני מודז'יץ מהזדמנויות שונות. "נברתי בקלטות", הוא מספר, "עם הזמן רכשתי יותר ידע, שמעתי ניגונים מזקנים ולמדתי אותם בעזרת הזיכרון". לדבריו, הקושי הוא שרוב הניגונים הם בלי מילים, ולכן קשה להיזכר בהם". כיום המכון נותן לו פלטפורמה מקצועית להפוך את יצר האספנות שדבק בו לתיעוד.

 

כוחו של ניגון

 

המפעל הגדול של המכון הוא העתקת האוסף הגדול של שנקר. שנקר, שעבר את גיל 90 ועודנו צלול, הוא מקור בלתי נדלה של ידע מוזיקלי ואחר מתולדות החסידות. הוא למד מוזיקה ופיתוח קול בילדותו ויודע להלחין ולכתוב תווים. מילדות היה עד לאירועים בחסידות ותיעד בזיכרונו ניגונים אינספור. בעזרת קשריו הטובים של עו"ד זעירא עם האדמו"ר הנוכחי של מודזיץ', רבי חיים שאול טאוב, הוא קיבל את אישורו של שנקר להעתיק את האוסף שלו.

 

זה היה מבצע מורכב. עו"ד זעירא, קרימלובסקי וצוות מטעם המכון נסעו כמה פעמים לביתו של שנקר בפלטבוש, ישבו איתו, דובבו אותו ושמעו על עוד ועוד ניגונים שהוא זוכר ועל ההקשרים שלהם, ובעיקר – העבירו את הקלטות שלו לציוד מתקדם. "המעלה הגדולה של שנקר זה שהזיכרון מעולה. חלק גדול מהניגונים, כ-90 אחוז מהם, בלי מילים. יש ניגונים שחוברו לתפילות ימים נוראים. יש 60-70 ניגונים רק לקטע 'ארשת שפתינו'. הוא העלה הכול על קלטות ותיעד", אומר קרימלובסקי.

 

 
לניגון "טוב להודות" הקליקו כאן

 

קיומו של המכון פותח פתח לעוד ועוד אוצרות. "אנשים פתאום מוציאים מהבוידעם, מזמינים אותי לבוא לראות", הוא אומר, "לא במקרה ניתנה הכותרת מן האוצרות ל-28 התוכניות שהעלו באתר המכון על הניגונים".

 

 

זעירא
עו"ד זעירא

 

במכון קיים למשל תיעוד לניגון שמייחסים לו קדושה יתרה ושרים אותו בהזדמנויות רחוקות. שם הניגון הוא "אזכרה", וגם אותו הלחין האדמו"ר ישראל טאוב, מייסד החסידות. זהו פיוט הנאמר בתפילת ראש השנה ובתפילת נעילה של יום הכיפורים. לדברי בן ארזה, החסידים שאוהבים להפיץ את הניגונים וללמדם נרתעים מלהקליטו. לפי מסורת מודז'יץ, אמר ר' ישראל, מייסד חסידות מודז'יץ ומלחין הניגון, שיש להיזהר בשירת הניגון הזה ולהסתירו מאוזן חיצונית. לדבריה, עד היום הניגון מושר בחרדת קודש פעם בשנה, ביום פטירתו של ר' ישראל ממודז'יץ (י"ג בכסלו), בבית המדרש של מודז'יץ.

 

שירת הניגון נמשכת כחצי שעה, הוא מכיל 32 משפטים מוזיקליים או יותר ומודולציות בין מינור למז'ור, ובו השתפכות נפש דרמטית ותעצומות הבעה. על נסיבותיו מספר בן ארזה: "רבי ישראל סבל מסכרת, ושתי רגליו נקטעו בעקבות נמק שפשט בהן. ר' שאול ידידיה בנו מספר שעם הקיצו מן ההרדמה שביצעו בו בעת הניתוח, חיבר את הניגון. את הכאב שלו תיעל לכאב לאומי ודתי. הוא התבונן מן החלון וראה את ברלין הבנויה על תלה, ונזכר בירושלים, עיר האלוהים המושפלת עד שאול תחתיה. למילים אלו כתב את הלחן".

 

לסיפור גרסאות שונות, ובהן הגרסה שמספרים חסידים לפיה הרבי נשאר ער בניתוח והיה בתהליך של הלחנת היצירה - מעין טרנס שעזר לו לא לחוש בכאבים, אף שהיה בלי הרדמה. כוחו של ניגון.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו