רבי יוסף קארו_ויקיפדיה

"כולנו תלמידיו של ר' יוסף קארו"

social
facebook whatsup email tweeter
גתית גינת //
20.11.16
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"אלטשולר: בצפת של התקופה ההיא, כמו בקרב כל הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה העות'מאנית, הדרך הספרדית ניצחה. הספרדים היו דומיננטיים מבחינת הידע ומבחינה מספרית. עם זאת, לקארו היה חשוב מאוד להתקבל כפוסק גם בתפוצות אשכנז"
"קארו, בניגוד למנהיגים אחרים בצפת, אינו שוכח את חשיבותה הסמלית של ירושלים. זה בא לידי ביטוי כשיעקב בירב מנסה להקים בצפת סנהדרין ונכשל. בעיני קארו, זה משום שלא התייעץ עם חכמי ירושלים בתהליך ההקמה ובכך השפילם"
"קלמן: תפיסת ההלכה שלו שבאה לידי ביטוי בבית יוסף ובשולחן ערוך (ובשילוב של שניהם יחד) השפיעה באופן דרמטי על התפתחות ההלכה במאות השנים האחרונות גם על ידי מי שראה את עצמו מחויב לה וגם על ידי מתנגדי היהדות ההלכתית"
המקובלים שהגיעו לעיר הקטנה צפת במאה ה-16 מאירופה הקתולית, ובראשם מרן יוסף קארו, הפכו אותה בתוך דור לאחד המרכזים החשובים של העם היהודי, ואת עצמם – לזרם מחשבה משפיע. ביוגרפיה חדשה של קארו, מאת מור אלטשולר, מפענחת את כתיבתו המוצפנת ואת מעמדה החמקמק של צפת

500 שנה עברו על צפת בתור יישוב גלילי קטן, שולי. ואז, במאה ה-16, היא נהפכה למרכז כלכלי ותרבותי בארץ ישראל כולה ומשכה אליה רבים מגולי ספרד, פורטוגל וסיציליה. היו בה חוות חקלאיות ותעשיות צמר וזרמו בה סחורות שהגיעו מנמל צידון. אפילו בתי קפה היו בה.

 

ואולם, צפת של המאה ה-16 זכורה לא בגלל בתי הקפה שלה, אלא בשל נסיקתה הדתית והתרבותית. "תור הזהב של צפת נקרא כך", אומרת ד"ר מור אלטשולר, "ולא, נניח, 'תור הזהב של הקבלה', משום שזה רגע מכונן שבו מתחוללת בעיר אחת הרמוניזציה של כל מרכיבי היצירה היהודית: הלכה, קבלה, פיוט וספרות מוסר. מרן יוסף קארו הוא ביטוי מובהק להרמוניה: הוא איש הלכה גדול וגם מקובל בעל חזיונות שמימיים".

 

אל צפת הגיע ב-1524 איש ההלכה יעקב בירב, שיזם בה את הניסיון הכושל להקים סנהדרין. דור המקובלים הראשון הגיע לעיר כעשור אחר כך. יוסף קארו, מחבר "בית יוסף" ו"שולחן ערוך", הגיע לצפת ב-1536. יצחק לוריא, האר"י, המפורסם מבני הדור השני של המקובלים בעיר, הגיע לצפת ב-1569 ומת בה כשנתיים לאחר מכן. מלבדם היו תלמידיהם ושותפיהם המפורסמים: שלמה אלקבץ, שלמה מולכו, משה קורדוברו, חיים ויטאל. ביום שלישי הקרוב יתקיים בבית אבי חי ערב לרגל צאת ספרה של אלטשולר "חיי מרן יוסף קארו", המתפרסם בהוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב.

 

הקונפליקט האשכנזי-ספרדי הראשון

 

"ההחלטה לכתוב על ר' יוסף קארו הולכת שנים אחורה, לראשית ימי כתיבת הדוקטורט שלי", אומרת אלטשולר, "בהמלצתה של פרופ' רחל אליאור קראתי את איגרת שלמה אלקבץ, המתארת את תיקון ליל שבועות שערך אלקבץ עם 'החסיד' יוסף קארו, ונכבשתי. התפעלתי מיופייה ומתכניה הבלתי צפויים, מאווירת התעלומה והסוד. כבר אז התחלתי לפענח את הכתיבה המוצפנת של קארו ואלקבץ. חלפו 25 שנים עד שהצלחתי להגשים חלום ולכתוב את הביוגרפיה של קארו".

 

האם ההרמוניזציה הרוחנית בצפת התבטאה גם ביחסים הרמוניים בין הקהילות היהודיות בעיר? אלטשולר משיבה: "בצפת של התקופה ההיא, כמו בקרב כל הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה העות'מאנית, הדרך הספרדית ניצחה. הספרדים היו דומיננטיים מבחינת הידע ומבחינה מספרית. עם זאת, לקארו היה חשוב מאוד להתקבל כפוסק גם בתפוצות אשכנז.

 

"תפיסתו היתה לאומית ושאיפתו היתה לאחד את פסיקת ההלכה בשביל כל עם ישראל, אחרי מאות שנים של פלגנות ופיצול. פוסקים אשכנזים, ובראשם רמ"א (משה איסרליש), חלקו על שיטת הפסיקה של קארו, בטענה שהיא מעניקה עדיפות לפסיקה הספרדית, אולם הם לא חלקו על גדולתו ועל מעמדו".

 

Rabbi-Caro
דיוקן המיוחס לר' קארו (מתוך ויקיפדיה)

 

אם צפת חשובה כל כך, מה יחסם של מנהיגיה הדתיים של צפת לירושלים?

"באותה תקופה, הקהילה היהודית בצפת גדולה לאין ערוך מקהילת ירושלים. השלטון המוסלמי בירושלים קיצוני יותר ואינו נותן לקהילה יהודית להתפתח. לעומת ירושלים, הגליל אינו נתון למאבקי דת, והוא אף מייצר הזדמנויות כלכליות בשל קרבתו לעיר הנמל צידון שלחופי הים התיכון ולדרך המובילה מזרחה לדמשק.

 

"ואולם קארו, בניגוד למנהיגים אחרים בצפת, אינו שוכח את חשיבותה הסמלית של ירושלים. זה בא לידי ביטוי כשיעקב בירב מנסה להקים בצפת סנהדרין, שאמור היה להישען על המודל הרציונליסטי של הרמב"ם. הניסיון נכשל. בעיני קארו, הוא נכשל משום שבירב לא התייעץ עם חכמי ירושלים בתהליך ההקמה, ובכך השפילם. קארו הבין כי על אף עליונותה של צפת באותן שנים, היישוב בירושלים הוא בעל חשיבות סמלית בלתי רגילה".  

 

הכישלון הזה הוא גם הרגע שבו מתחילה לפרוח מיסטיקה בצפת.

"המיסטיקה והקבלה בצפת פורחות אחרי 1540, שבה היה אמור המשיח להגיע לפי חישובי קץ – ולא הגיע. זה היה אחרי כישלונו של יעקב בירב לייסד בצפת סנהדרין. קארו ואלקבץ מסיקים מהכישלון שלא נעשה מאמץ ראוי, בין השאר בשל הזלזול בחכמי ירושלים. על כן, הם מתחילים לפתח טקסים קבליים לתיקון השכינה, כנסת ישראל, בעזרת תפילה ולימוד 'ספר הזוהר'.

 

"בין המנהגים שהתפתחו בצפת היה מנהג ה'גירושין': המקובלים 'מתגרשים' מהבית ויוצאים לנדוד ברחבי הגליל, כחיקוי לנדודיה של השכינה בגלות. הם מסיימים את המסעות על קברו של רבי שמעון בר יוחאי, גיבור 'ספר הזוהר', ועל קברי חכמים נוספים בגליל, שעליהם הם מקיימים טקסי תיקון וקוראים את ספר הזהר. קארו ואלקבץ אפוא הם הדור הראשון לקבלה בצפת. הטקסים שכוננו מתפתחים לריטואלים קבועים שמתקיימים מדי שנה, וכך התפתחה לבסוף ה'הילולא' השנתית בכל ל"ג בעומר על קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון"

 

ספרי עוד על מסעות הגירושין.

"יש במסע היפוך מדהים: המסע מתחיל מהבית, מארץ החיים, ומגיע לקברים, לארץ המתים. אבל הקבר נהיה למקום החיים, שבו מתחיל התיקון. חלק מהתיקון הוא גם תחיית המתים, האפשרית בארץ ישראל בעידן הגאולה".

 

קריאה נוספת: על ר' יוסף קארו, הנחשב לאחד הפוסקים הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל בכל הדורות

 

כך פוספסה דמותו של ר' יוסף קארו

 

כמו אלטשולר, גם תרצה קלמן, דוקטורנטית במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון, מדגישה את החשיבות בהתייחסות לקארו כדמות עגולה, שיש קשר בין כל שדות פעילותה. המחקר של קלמן עוסק בעבודתו ההלכתית של קארו, בעיקר בספר "בית יוסף", שכתב במשך כ-30 שנה. מחקרה עוסק בעיקר במקורותיו של קארו ובאופן שבו הוא משתמש בהם – בתהליכי הכתיבה והעריכה של ספריו ההלכתיים ובתפיסת פסיקת ההלכה שלו.

 

"המחשבה על קארו כדמות חצויה שיש אצלה הפרדה חדה בין העולם ההלכתי לעולמות הקבליים והמיסטיים היא בהחלט פספוס של דמותו", אומרת קלמן, "במאמר שכתבתי בתקופה האחרונה אני מראה איך תמה שמופיעה ב'מגיד מישרים' באופן גלוי מופיעה באופן סמוי בתוך הטקסט ההלכתי, שאליו נהוג להתייחס כ'יבש' ולהתעלם מהפנים האישיות שלו. כדי לבצע מחקר כזה, יש צורך להעמיק בלימוד הטקסטים ההלכתיים שקארו מתבסס עליהם ובטקסט ההלכתי שהוא יוצר, וזה לא תמיד פשוט. אבל לימוד כזה מאפשר לזהות את המרכיבים העדינים שהם תרומה ישירה שלו לדיון.

 

צפת
צפת כיום. הדרך הספרדית ניצחה (צילום: ז'ק וייסגרס)

 

"חשוב להדגיש", מוסיפה קלמן, "שקארו בוחר במודע לא להשתמש בכל רוחב הידיעות שיש לו כשהוא עוסק בהלכה; לא כדי לייצר הפרדה, אלא כי הוא חושב שישנם כלים שונים שמתאימים ללימוד משנה כשלעצמה, או כחלק מהתהליך הרוחני שמוביל להתגלות המגיד, לעומת הכלים שהולמים את המטרה להבין את ההשלכות ההלכתיות של אותה משנה ממש. ההתייחסות המרובדת הזאת היא דבר שאפשר לעקוב אחריו בקריאה צמודה וזהירה, והאפשרות לשרטט אותה היא אחת ממטרות המחקר שלי".

 

עד כמה קארו רלוונטי לחילונים?

"במידה רבה כולנו תלמידים של ר' יוסף קארו. תפיסת ההלכה שלו שבאה לידי ביטוי בבית יוסף ובשולחן ערוך (ובשילוב של שניהם יחד) השפיעה באופן דרמטי על התפתחות ההלכה במאות השנים האחרונות גם בעיני מי שראה את עצמו מחויב לה וגם בעיני מתנגדי היהדות ההלכתית. אני מנסה להבין טוב יותר את מרכיבי התפיסה הזאת ואת היחס ביניהן ובין האופן שבו נקראו היצירות מיד לאחר פרסומן, וגם לאחר זמן; אופן שאינו זהה ליעדים של ר' יוסף קארו ביצירתן".

 

צפת היא הבית האולטימטיבי, הגואל, של קארו. ועם זאת, איך שנים של נדודים ממקום אחד למקום אחר עיצבו את מושג "הבית" שלו?

"אין ספק שצפת של אמצע המאה ה-16 היתה מקום מיוחד וחשוב: זאת הסיבה שקארו בחר להתיישב בה ולבלות בה עשרות שנים מחייו. היא היתה ייחודית לפני בואו, ונוכחותו בעיר העצימה את התהליכים שהפכו אותה לאבן שואבת.

 

"עם זאת, חשוב לזכור שקארו הגיע לצפת בסוף העשור החמישי לחייו, אחרי שכבר השקיע יותר מעשור בכתיבת 'בית יוסף' וכבר היה כתובת לשאלות הלכתיות. ההקשר הבלקני של עבודתו ויצירתו מתחיל להתברר רק עכשיו, כיוון שעולם התורה הבלקני כמעט לא נחקר עדיין".

 

"לגאול ולהיגאל" מול "לבנות ולהיבנות"

 

ד"ר מור אלטשולר, מצד אחד הבית הוא המקום שנגאלים בו, אבל מצד שני נראה כאילו זה יכול להיות בית אלסטי, בתנועה, בית רב-תרבותי.

"רב תרבותיות הוא מושג עכשווי", מדגישה אלטשולר, "לתנועה של קארו ואלקבץ יש כיוון, והכיוון הזה הוא ארץ ישראל. הם חשו שהעולם שהיה ביתם, ספרד הנוצרית, ירק אותם מתוכו. זה לא אומר שאינם מושפעים מסביבתם – מהעולם הנוצרי-קתולי שהשאירו מאחור, מהדרווישים הסופים בסלוניקי, מהסולטאן העות'מאני סולימן המפואר - אבל אין להם אידיאולוגיה רב-תרבותית. להפך. הם רוצים לחזור ולהיאחז בזהותם היהודית.

 

 

יוסף קארו(1)
עטיפת ספרה של אלטשולר

 

"זאת אכן הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה יהודים חוזרים באופן מאורגן לארץ ישראל. לא כיחידים, אלא בחבורות. לעומת המפגש השגרתי בין קהילות יהודיות במקומות אחרים באימפריה העות'מאנית, בצפת מתחולל בפעם הראשונה מפגש בין העדות, שהוא מפגש משיחי. הדמוגרף סרג'יו דה לה פרגולה, שעוסק בדמוגרפיה יהודית, טוען שההחלטה לאן לעזוב היא אידיאולוגית. על כן ההגעה לארץ ישראל היא 'עלייה' ולא 'הגירה'".

 

את מתארת דמיון בין החבורה של קארו ואלקבץ, שעלו במאה ה-16 "לגאול ולהיגאל", ובין החלוצים של העליות הראשונות. מה בכל זאת ההבדלים ביניהם?

"יש מתח בין 'לגאול ולהיגאל' של קארו ואלקבץ ובין 'לבנות ולהיבנות' של החלוצים הציונים. האחרונים דיברו במונחים חילוניים. הם שאפו לעצמאות כלכלית, לריבונות פוליטית, לכושר הגנה צבאי ולהכרה בינלאומית בזכותו של העם היהודי למדינה ריבונית בארץ ישראל.

 

"העולים המשיחיים מהמאה ה-16 ואילך חשבו במונחים של ריבונות הסנהדרין. הם אינם משליכים את יהבם על עניינים חומריים וארציים כמו כוח מגן צבאי ועצמאות כלכלית כי הם מאמינים שהמשיח יגיע, והצרכים הארציים יסתדרו מאליהם. הם גם לא שאפו להכרה בינלאומית בזכותם על ארץ ישראל, אלא לתמיכה של אלוהים: הם ראו את עצמם כמי שמוציאים לפועל תוכנית גאולה שמימית, שיסודה ברצונו של האל לגאול את עם ישראל ולהחזירו לארץ ישראל".

 

מעניין אפוא לחשוב על צפת כעל עיר שאחת הסיבות לנפילתה היא גדולתה. "העולם התורני גדל בצפת", אומרת אלטשולר, "נוצר אי-שיוויון בין היסוד היצרני ליסוד התורני. בזעיר אנפין, זאת ביקורת על הגישה המשיחית".

 

על סוף עידן קארו היא כותבת ב"ראשית דבר" בספרה: "רבנים אורתודוכסים היו מן הסתם מופתעים לגלות שהפוסק המקודש עליהם לא התכוון להקפיא את ההלכה במאה ה-16, אלא לחבר קודקס, שהעדות לנצחיותו היא דווקא פרשנותו המתחלפת על פני רוח הזמן. ירידת הדורות והיעדרם של פוסקים בעלי חזון עצמאי גרמו שההלכה קפאה אחרי קארו; לימודה אינו מוליד חידושים, והוא בבחינת 'ליקוט השיירים' מ'שולחן ערוך'".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי    

אולי יעניין אותך גם בקרוב בבית אבי חי תור הזהב של צפת: הלכה, קבלה ופיוט שלישי,
20:30 / 22.11.16
לרגל צאת הספר חיי מרן יוסף קארו מאת מור אלטשולר

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus