שמות ד

למצרים נמאס בסוף מבני ישראל. לא בגלל מכת הבכורות כפי שמקובל לחשוב. היו אפילו כמה מצרים ששמחו להפטר מכמה בכורות בגיל ההתבגרות שכל תכליתם בחיים היה ונדליזם בגנים ציבוריים בלוקסור ובשתיה לשכרה בפאבים ברחבי צוען. בכלל, אחרי מכת החושך, היה במצרים כזה "בייבי-בום" שכל מה שעניין את המצרים היא הורדת מחירי המטרנה וטכניקות הרדמת תינוקות עם גזים. בני ישראל פשוט לא העסיקו  אותם בשיט.

לכן ממש לא עניין אותם אם בני ישראל שוחטים כבשים ואחר כך יוצאים ביד רמה. בכל מקרה אלו העבדים הכי גרועים שידעה מצריים התחתונה והם ממש, אבל ממש שמחו להפטר מהם. נו, אז הם עשו כאילו הם רודפים אחריהם כדי להיות בטוחים שהם באמת עוזבים, כי גם הם ידעו שבני ישראל עוד עלולים להתעקש ולרצות לחזור מצריימה. רק זה היה חסר להם.

בני ישראל לא ממש הבינו את זה ונכנסו ללחץ אטומי. הם התחילו לאיים על משה שזעק לאלוהים. משה דרש שבגלל התקף החרדה הקולקטיבי הזה, אלוהים יחרוג מתכניתו האלוהית, יתערב בטבע ויעשה נס. כדי לפתור את בעיית החרדה אלוהים בהתחלה הוריד להם ציפרלקס מהשמיים. אמנם בני ישראל בלעו בכמויות, אבל אז התברר שלוקח לפחות שבועיים עד שזה מתחיל לעבוד, היה צורך במשהו הרבה יותר דחוף.

עכשיו משה תבע במפגיע שאלוהים יקרע את ים סוף. אלובים סרב. קודם כל משום שבני ישראל ניצבו על שפת האגמים המרים ולא על שפת ים סוף. שנית, אלוהים טען שאין מצב שהוא מתחיל לשנות את סדרי הטבע בשביל כל אחד שיש לו טענות. לאן עוד נגיע? מחר יבקשו שאלוהים יבריא חולים, יארגן כמה גרושים או יעשה שבית"ר תנצח. משה איים על אלוהים שאם הוא לא יבקע את הים לשניים, משה יפיץ במסיבת עיתונאים שאלוהים הצליח להוציא את בני ישראל ממצרים אבל נקלע למשבר מזומנים תזרימי המונע ממנו להכניס אותם לכנען.

אלוהים כמובן נופל במניפולציה הזו של משה ומתחיל בהליכים לקריעת ים סוף. הוא מתאמץ ברוח קדים כל הלילה, אבל הוא יודע ששווה לו. שמשה יעשה מזה ביג דיל הוא ייכנס לתנ"ך ויזכה באוסקר על אפקטים מיוחדים בשנת 1956, בסרט "עשרת הדברות" בהשתתפות יול ברינר בתפקיד פרעה.

לפרק הקודם