חיים שכאלה: פרידה מחיים טופול

                                                         חיים טופול וחנה רובינא, ויקיפדיה - לשכת העיתונות הממשלתית

חיים טופול, האיש שנהפך לפנים המזוהות ביותר עם אחת העלילות היהודיות המפורסמות ביותר מאז התנ"ך הלך אמש לעולמו. העולם נפרד היום מהשחקן הענק, הזמר, היוצר, זוכה פרס גלובוס הזהב ופרס ישראל והאיש שמזוהה יותר מכול עם דמותו של טוביה החולב,  שעימה כבש את הבמות הכי גדולות ואת הלבבות של הצופים שלו.

אין ספק שהליהוק שלו לדמותו של טוביה החולב, בתחילה בתיאטרון הישראלי ואחר כך גם בתיאטרון בלונדון, בברודווי ובקולנוע, היה אחד הליהוקים הטובים בכל הזמנים. ממש כפי שכשאנחנו חושבות על הארי פוטר עולה לנגד עינינו דמותו של דניאל רדקליף, כך מצטיירים לפנינו פניו וקולו של טופול כשאנחנו חושבות על טוביה.

 אנטולי קפלן, "פרידה", הדפס אבן מתוך הסדרה "טוביה החולב"

השידוך הזה היה מוצלח כל כך כי שני הצדדים שלו היו טובים בפני עצמם - מצד אחד טופול כשחקן, כמובן, ומהצד השני דמותו של טוביה החולב, ובכלל הסיפור "כנר על הגג", שהוא אחד מרגעי השיא של הספרות היהודית. מה שגדול כל כך ב"כנר על הגג", השיא היצירתי של הסופר היידי שלום רבינוביץ', שנודע בשם העט שלו "שלום עליכם" הוא היכולת שלו ליצור דיוקן היסטורי-תרבותי מדויק של יהודי במפנה המאות ה-19 וה-20 שהוא גם יצירת מופת דרמטית.

נישואי בנותיו של טוביה הם מצעד היסטורי שמציג בזה אחר זה את האתגרים והפיתויים הרבים שעמדו בפני היהודי בן הדור הזה: האהבה הרומנטית מול מוסד הנישואים המסורתי שמבטיח יציבות כלכלית; המשיכה לסוציאליזם; פערי המעמדות; וכמובן המאבק בין השמירה על הזהות היהודית ובין החיבור האינטלקטואלי המודרני וחסר הגבולות הלאומיים בין היהודי לגוי. מה שהופך את הסיפור הזה לאפי היא העובדה שלמרות הרוחב התרבותי וההיסטורי שלו, הוא לפני הכול דרמה אנושית, ודמותו של טוביה החולב, שמספרת את סיפורי האהבה של בנותיו, היא דמות נוגעת ללב בטרגיות ובפשטות שלה. לכן הליהוק של דמותו של טוביה הוא המפתח להצלחת המחזה או הסרט כולו, כי טוביה הוא היהודי שעומד בפני ההיסטוריה שמשתגעת ומנסה להתאים את עצמו אליה מבלי ללכת לאיבוד. טופול הצליח להעביר את כל המנעד של דמותו של טוביה - הרגישות הגבוהה והאבהות האוהבת שלו, יחד עם היותו יהודי פשוט, "בעל עגלה", שניצב בין ארבע אמותיו הצרות כשהעולם שבחוץ פורץ לתוכן באכזריות.

בין השנים 1957-1961 יצר אנטולי קפלן סדרת ליטורגפיות בעקבות הסיפור "טוביה החולב", או כפי שהוא הכיר אותו בשפת המקור, היידיש, "טביה דער מילכיקער". הקשר בין יצירתו של קפלן לסיפוריו של שלום עליכם היה קשר מתמשך, והסדרה של טוביה החולב היא אחת מבין כמה סדרות יפהפיות שבהן אייר את סיפוריו. קפלן, שדיבר יידיש ורוסית, ראה בסיפוריו של שלום עליכם השתקפות של העולם היהודי של ילדותו שנחרב, שאליו שב ביצירותיו מתוך רצון להנציח, אבל גם פשוט מתוך אהבה וגעגועים. היופי בחיבור בין קפלן לשלום עליכם דווקא, נובע מכך ששלום עליכם נחשב לסופר קומי, שיצירותיו נטפו ביקורת תרבות על העיירה שממנה הגיע, ודווקא מתוך המבט הביקורתי הזה מצא קפלן את הדרך לשוב ולצייר את העיירה היהודית שחרבה.

קפלן היה בן יותר מ-50 כשהחל לאייר את סיפוריו של שלום עליכם. ייתכן שיש לכך קשר לרגיעה הפוליטית אחרי מותו של סטאלין ועם עלייתו לשלטון של ניקיטה חרושצ'וב בשנת 1953. הצנזורה פחתה, ולקפלן התאפשר לעשות את מה שנהפך למאפיין המרכזי של יצירתו: להיות אמן יהודי, שעוסק ביהדות, בסמלים יהודיים וביצירה יהודית, אך לא לשם הסתגרות בעיירה, אלא כדי להביא את העם היהודי לקדמת הבמה. לא הוא ולא שלום עליכם שיערו בנפשם שיבוא יום ואחת ההצגות הכי נצפות בברודווי תהיה של טוביה החולב, ושבימים שבהם ניפרד מהשחקן שתהילתו קשורה בקשר הדוק לסופר היידי בן המאה ה-19, תוצג במדינת ישראל תערוכה של יצירותיו של קפלן, שעשו את דרכן המפותלת מברית המועצות לירושלים.

חיים טופול, יהי זכרו ברוך.