החיים

רביעי
ייתכן שבכוחי להחיות מתים, אך אני מעדיף להחיות חיים.
(רבי מנחם מנדל מקוצק)

חמישי
משני קצוות חייו של יוסף נפגשים אביו ומלכו.

"ויאמר פרעה אל יעקב: כמה ימי שני חייך? ויאמר יעקב אל פרעה: ימי שני מגורי - שלשים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי... ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם"

'חייתי מעט' הוא אומר, בגיל מאה ושלושים. היו 'שנות מגורים', הייתי פה. הסתובבתי. אבל לחיות - לא. זה לא. יותר מדי שנים אבודות.
 

שישי
ולי יש יום הולדת. כמה 'ימי שני חיי'? שלושים ושש? עשרים ושלוש? חמישים?
איך לחבק את החיים כולם? את השנים האפורות? את הרגעים המרים? ההצלחות? הכישלונות? איך לקחת הכל, ממש הכל, לא להשאיר מאחור שנים פזורות, תמונות ילדות פרומות, החמצות, כאבים. לקבל את החיים במלואם. להודות להם ועליהם.

"ויהי ימי יעקב, שני חייו, שבע שנים וארבעים ומאת שנה". כל רגע ורגע.

שביעי
ולא יכול שלא לחשוב עכשיו על האנשים שמוכנים למסור את כל זה, את החיים עצמם, למען חייהם של אחרים.

מפטיר
תעשו חיים.