בכוונה תחילה
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר האומץ לקבל רגע של הולדת הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
21.7.11
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

בכוונה תחילה

כמה נוח לעסוק בזיקה בין הפעולה לתוצאה. פטורים מדיון ערכי, חפים מאחריות על הנפש. מתדיינים בעולם מקצועי, אובייקטיבי, של עובדות וקלטות וידאו ונתוני מז"פ. אבל הסיפור לא נמצא שם. אלי ויסברט - עליות - פרשת מסעי

ראשון

1.  בליל שבת, ה - 14.08.09, נגדעו באחת חייו של אריק קרפ ז"ל (להלן: " המנוח"). מותו בטרם עת היה מוות נורא, אכזר וחסר כל פשר. הוא לא נגרם מידי שמיים, לא בתאונה ולא מחמת טעות. בני אדם הרגו את המנוח והם יושבים כאן היום על ספסל הנאשמים כדי ליתן את הדין על מעשיהם הנפשעים.
 

נסיבות מותו המחרידות של המנוח ותקיפתו הפראית ושלוחת הרסן על ידי הנאשמים תוארו ונותחו על ידנו בהרחבה בהכרעת הדין וכך קבענו:
 

"ממכלול התיאורים של עדי הראייה מצטיירת באופן חד-משמעי תמונה של אקסטאזת אלימות מבעיתה, בה חבורת צעירים תוקפת בצוותא בבעיטות נמרצות, במכות ובאגרופים אדם מבוגר וחסר אונים, שהופל בכח לקרקע, ניסה לקום על רגליו והופל בשנית ולא עמדו לו כוחותיו להתמודד עם תוקפיו, או אפילו להתגונן מפניהם. ואם לא די בכל זה, הרי שבכל העדויות נשמע קולו של המנוח כשהוא מתחנן על חייו ומבקש רחמים ותחינותיו נופלות שוב ושוב על אוזניים ערלות"
 

2.   בתום שמיעת הראיות הורשעו הנאשמים 2 ו-3 בעבירות הבאות: הריגה, לפי סעיף 298, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (כשהיו נוכחים שניים או יותר), לפי סעיפים 333 + 335 (א) (2) + 29 (ב) ותקיפה בנסיבות מחמירות (כשהיו נוכחים שניים או יותר), לפי סעיפים 379 + 382 (א) + 29 (ב) לחוק.

נאשם 2 הורשע בנוסף גם בתקיפתה של אחת מבנות החבורה בתגובה על בקשתה לחדול מתקיפת המנוח,  עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
הנאשמים זוכו מעבירת הרצח שיוחסה להם בכתב האישום.

(מתוך גזר הדין במשפט "מדינת ישראל נגד ר.ע (קטין), ג'מיל עדס, עבדל רחמן עדס)

 

שני
הריגה, חבלה, תקיפה. לא רצח.

 

שלישי
רצח (תשי"ד)

א.   העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו - מאסר עולם ועונש זה בלבד:

1.   גורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו;

2.   גורם בכוונה תחילה למותו של אדם;

3.   גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה;

4.   גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש.

ב.   מי שהורשע ברצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, דינו - מיתה.

(חוק העונשין, סעיף 300)

עליות מזפ
עולם מקצועי ואובייקטיבי.
 

רביעי
וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ, אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת; אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת - מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה; רֹצֵחַ הוּא.  גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ.

וְאִם בְּפֶתַע - בְּלֹא אֵיבָה - הֲדָפוֹ, אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה; אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת, וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת, וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ - וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה.

 

חמישי
"ואם בשנאה... או באיבה..." זירת הרצח - היא הנפש.

 

שישי
והסנגורים מודיעים כבר שיערערו על חומרת גזר הדין. "מעשה חמור" הם אומרים, "אבל עשרים ושש שנה?" הרי לא הוכח קשר ישיר בין מכות הרצח לבין המוות בטביעה אומללה. הלא הנרצח נראה עומד על רגליו אחרי ששלושת הנאשמים השיכורים סיימו לכסח לו את הצורה. הלא יש חוק בישראל ויש שופטים בירושלים.

 

שביעי
כמה נוח למקד את המבט בזיקה בין הפעולה לתוצאה. פטורים מדיון ערכי, חפים מאחריות על הנפש. מתדיינים בעולם מקצועי, אובייקטיבי, של עובדות וקלטות וידאו ונתוני מז"פ. אבל הסיפור לא נמצא שם. הוא נמצא בקשר שבין הרוע לאשמה, ובאומץ של החברה להטיל את האחריות על מי שבחר ברע. "רוצח בשגגה", זה שזכאי להגנת החוק מפני נקמת הדם, אינו זה שלא הוכחה אשמתו, אלא זה שליבו היה חף מכוונה רעה. לתשומת לב עורכי דינם של הנאשמים.

 

מפטיר
שלא נדע

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus