אש תמיד

אלי ויסברט

17.03.13

מה עושים עם תורה שמקדישה כל כך הרבה תשומת לב לעבודת המשכן, לכוהנים, לקורבנות וכל כך מעט לעולם הסובב אותנו היום? אלי ויסברט – עליות - פרשת צו

ראשון
"זו תורת העולה, זו תורת החטאת..."
השאלה היא מה עושים עם כל זה. מה עושים עם מאות פסוקי התורה שעוסקים במשכן, בכוהנים, בקורבנות? מה עושים עם תורה שמקדישה כל כך הרבה תשומת לב לעבודת האלוהים במשכן, וכל כך מעט לשמירת השבת, לדוגמא?

שני
על שלושה אדנים עמדה התורה שהביא משה מסיני:
זיכרון
התגלות
ומקדש

הזיכרון - זכר מעשה בראשית, זכר העבדות, זכר יציאת מצרים - נותן פרופורציה ומעודד לענווה, לחמלה ולהכרת טובה. ההתגלות מתווה דרך, דורשת קשב ומבטיחה את קולו של האלוהים במציאות משתנה. המקדש הוא הכלי אליו ניתן לצקת את הרגש הדתי, המענה לאותה כמיהה שהולידה את עגל הזהב.
מתוך אלה צמחו המצוות. מערכת של איזונים ובלמים אשר מאזנת בין הניסיון, ההקשבה והרצון. אם תרצו - עבר, הווה ועתיד.

שלישי
אבל שניים מתוך השלושה אינם. כמעט אלפיים שנה שאין מקדש. התגלות? נבואה? אותן אפילו חז"ל, יוצרי המשנה והתלמוד, לא הכירו. רצונו של האלוהים נעלם אל תוך הערפל, משכנו של האלוהים נמחק מעל מפת ההיסטוריה.

מה עכשיו?

רביעי
כלומר, מה באלפיים שנה האחרונות?

חמישי
אי אפשר שלא להתפעם ממה שעשו חכמי המשנה והתלמוד. איך חילצו מתוך יהדות המקרא, בפרשנות מרהיבה, דת נטולת התגלות ועקורת מקדש - ובכל זאת הצליחו לטעון לרצף ישיר בינם לבין תורת משה. משה רבנו, מספרת האגדה, מגיע אל בית מדרשו של רבי עקיבא ואינו מבין את הדיון התורני המעמיק בחדר. הנה לכם - התורה מטבעה מתפתחת, משתנה בכל דור, ומשה ואלוהים סומכים את ידיהם על ההתפתחות.

רק שגם את האגדה הזאת - כתבו החכמים.

שישי
הפילוסופים היוונים השתעשעו בסיפורה של ספינתו של תסאוס, זו שנפגעה ותוקנה פעם אחר פעם, עד שלא נותר בה ולו חלק אחד מחלקיה המקוריים.
האם זו אותה הספינה?
האם זו אותה התורה?

שביעי

ומה נעשה עם תורת העולה ותורת השלמים? איפה אנחנו ואיפה הצו המקראי אליו אנו שבים בתנועה מעגלית ההולכת ומתרחקת ממרכזה? ואולי המבט צריך להיות מופנה פנימה. אל המשוואה הגדולה של המפגש בין אדם לאלוהים. לא להביט על מעשה הקרבן אלא על מה שהוא בא לבטא וליצור; לא לעסוק בהוויית המשכן אלא במה שהוא חולל בליבם של הבאים אליו. "אש תמיד תוקד על המזבח" קובעת התורה. לכל דבר יש סוף. רק האש - היא תמידית.

מפטיר
עכשיו תחתוך את הנייר טואלט, תיכף שבת.