מה למשה ולחשמונאים?

מה למשה ולחשמונאים?

social
facebook whatsup email tweeter
אביגדור שנאן //
30.11.15
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
פרופסור שנאן מסביר למה מחז"ל לא תלמדו על התקופה החשמונאית, אבל ממשה רבנו דווקא כן

מה ידענו על התקופה החשמונאית – זו שראשיתה במרד מתתיהו החשמונאי ומשפחתו במודיעין ושסופה בחורבן הבית השני – לוּ שאבנו את ידיעותינו מספרות חז"ל בלבד? לו אספנו את כל המידע הכלול במשנה על ששת סדריה בעשרות כרכי התלמוד הבבלי והירושלמי, בתוספתא, במדרשים הרבים ואף בסידור התפילה, גילינו כי ביכולתנו לתת תיאור דל עד מאוד, לקוי בחלקים רחבים שלו ומלא סתירות של תקופה ארוכה, בת יותר מ-230 שנה. אם לא היו עומדים לרשותנו ספרי החשמונאים וההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס), היינו נותרים במבוכה גדולה באשר לסדר האירועים ואף באשר לשמות הדמויות המרכזיות שהשתתפו בהם. דרך משל: ממקורות חז"ל אף לא היינו יודעים בוודאות מדוע חוגגים את החנוכה שמונה ימים דווקא.

 

העיסוק המועט עד להדהים של ספרות חז"ל בחשמונאים ובימיהם (כולל תקופתו של הורדוס) מתעצם לנוכח העובדה שהמשנה איננה כוללת מסכת שעניינה בחנוכה, אף שבנקל אפשר היה לבנות מסכת שתעסוק בהדלקת הנרות, בשמנים המתאימים לשם כך, במקום העמדתה של המנורה, בתפילות ובברכות הנאמרות בחנוכה וכיוצא בזה.moses_0"אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד" (thinkstock)

 

תשובות שונות ניתנו כהסבר לרושם הדל שהותירה תקופה רבת אירועים ותהפוכות זו על ספרות חז"ל, החל בקביעה כי "צרות חדשות משכחות צרות ישנות", ועל כן היה לחכמינו עניין גדול יותר בחורבן ירושלים ובאירועי מרד בר כוכבא (135-132 לספירה), וכלה בדעה שחכמים לא ראו בעין יפה את התקופה החשמונאית, וזאת משום שהחשמונאים, שהיו אמנם כהנים, לקחו לעצמם לא רק את כתר הכהונה הגדולה, אלא גם את כתר המלוכה, שהובטח מאז ימי דוד המלך לשבט יהודה בלבד. יש האומרים אפוא שהיתה כאן שֵַַכחה שהזמן גרמהּ ויש אומרים שהיתה כאן השכחה שמניעים שונים הביאו לה.

 

תהא הסיבה אשר תהא, קשה שלא לקבל את הטענה באשר למיעוט העיסוק בחשמונאים בספרות חז"ל ועולמם.

והנה, סיוע רב למבקשים להציג את התקופה החשמונאית במלוא קומתה, גם בעזרת מקורות חז"ל, מושיט לנו דווקא... משה רבנו. ובאמת צריך לתמוה: מה למשה רבנו ולאירועים שהתרחשו הרבה לאחר התקופה המקראית? מתברר כי המחקר המדעי של ספרות האגדה מצא בה עדויות לוויכוחים קשים ומרים שנסבו על השאלה אם היה משה רבנו מלך ואם לאו. שאלה זו באה לביטוי, דרך משל, בקטע ממדרש בראשית רבה (נה, ד):


בשני מקומות דימה את עצמו משה לאברהם. אמר לו הקב"ה: "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד" (משלי כה ו). אברהם אמר: "הנני" (בראשית כב, א) – הנני לכהונה הנני למלכות (שמות ג, ד), זכה לכהונה וזכה למלכות. אמר לו הקב"ה "אל תקרב הלום" (שם ה).

 

וממשיך המדרש ומוכיח בעזרת פסוקים שונים כי "אל תקרב" משמעו מניעת האפשרות שיהיה משה כהן המקריב קורבנות וכי "הלום" משמעו מניעת האפשרות שיהיה משה מלך. בקשתו זו של משה להיות מלך וכהן מתבררת, לדעת המחקר, כשריד מן הוויכוח על השאלה אם אפשר שיהיה איש מבית לוי, משה, גם מלך. החשמונאים ותומכיהם הביאו את משה רבנו כהוכחה מקראית לאפשרות זו, ואילו מתנגדיהם נאלצו – כדי לא לתת בסיס ללגיטימיות של בית חשמונאי – להתנגד לאפשרות זו, אפילו אם הביא הדבר להשחרת דמותו של אבי הנביאים כמי שביקש לו גדוּלה שלא היה ראוי לה.

 

ומכאן קצרה הדרך לדון במסורות אחרות בספרות האגדה העוסקות בקשר שבין משה ובין מלוכה, והן אכן תלמדנה על ויכוח גדול ששרר באשר לשאלה אם ראוי בית חשמונאי למלכות, או שמא הוא בבחינת מי שתפס בכוח מה שלא היה ראוי לו, או כדברי הבקשה העתיקה – שזמנה ככל הנראה אף הוא מאותם ימים – ש"על כסאו [של דוד] לא ישב זר", ואין "זר" זה אלא המלך החשמונאי. 
 

כך נגרר שלא בטובתו משה רבנו, מי שהיה ענו מכל אדם, לוויכוח סוער שהתרחש מאות רבות של שנים לאחר ימיו בשאלה אקטואלית ובוערת של אותם ימים.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus