אחים, איפה אתם?
חדש בחודש
social
facebook whatsup email tweeter
13.3.10
חדש בחודש
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

אחים, איפה אתם?

ניסן הוא החודש שבו שנים עשר השבטים הפכו לעם ישראל. הרבה דליה מרקס פותחת החודש עם רגע ההולדת ועם הניסיון למצוא את עשרת השבטים שאבדו

"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות י"ג, 4), בחודש ניסן נולד ישראל כעם. שנים עשר ילדים היו ליעקב, אחד עשר בנים ובת אחת. הם הגיעו למצרים על טפם וצאצאיהם, עשרה מן הבנים זכו שיתקרא שבט על שמם ובן אחד, יוסף, זכה ששני שבטים יתקראו בו – אפרים ומנשה, בניו. יש אומרים שיוסף זכה לפיצוי על העדר שבט על שמה של אחותו דינה ולכן יצא ממנו שבט נוסף. מכל מקום, שנים עשר השבטים יצאו ממצרים והפכו לעם. פתאום קמים שבטים בבוקר ומרגישים כי הם עם ומתחילים ללכת לארץ ישראל.

מבין שנים עשר שבטי ישראל נותרנו, לפי המסורת, שניים – יהודה, בנימין וחלק משבט לוי (שלא הייתה לו נחלה משלו). שאר השבטים אבדו עם כיבוש הארץ על ידי ממלכת אשור (בשנת 722 לפנה"ס). שאלות מה אירע לעשרת השבטים, לאן הגיעו ומה עלה בגורלם הלהיבו את הדמיון היהודי לאורך הדורות. היו אלה חז"ל שתהו כבר לפני כמעט אלפיים שנה מה עלה בגורלם של בני עשרת השבטים, העלו סברות על מוצאותיהם ושאלו האם הם עתידים לחזור. על פי מסורת תלמודית, הם חיים מעבר לנהר המופלא סמבטיון, שבמשך השבוע משליך אבנים ובשבת נח מזעפו.

ואף אנו זוכים לשמוע מדי פעם על שבט זה או אחר, שלגביו נטען שהוא מצאצאי עשרת השבטים. כיום יש אף בחינות גנטיות הבאות להוכיח שקבוצה אתנית זו או אחרת היא משלנו. עתים מתערבבים להם משאלות לב ופנטזיות רומנטיות עם שבבי עובדות בכל הקשור בזיהוים של בני עשרת השבטים, בשיבתם לחיק היהדות ובהעלאתם לארץ. חלילה לי מלנסות לקבוע מסמרות בשאלה מה אמת ומה בדיה בָּעניין. כל שאני מבקשת הוא לחגוג את חודש ניסן, חודש הולדתו של עם ישראל, ולהקדיש את המאמר לאחים האבודים, לעשרת השבטים.

 menashe
ילדה מקהילת בני מנשה בהודו (פלאש 90)

ליתר דיוק, אני רוצה להקדיש את המאמר למי שטען שמצא אותם, את כולם עד אחד: לנוסע הפלאי אלדד הדני. אלדד הדני, שחי במאה התשיעית, טען - כפי שמעיד שמו - שהוא מזרע שבט דן. לדבריו הוא בא ממדינה יהודית עצמאית, "חוילה קדומה אשר שם הזהב" השוכנת "מעבר לנהרי כוש" ולנהר הסמבטיון. לדידו, שבט דן עזב את ארץ ישראל עוד בתקופת רחבעם וירבעם, לפני התפצלות ממלכת ישראל וממלכת יהודה, וזאת כדי להימנע ממלחמת אחים עם בני יהודה.

מסורות הרויטע יידאלאך
הטענה בדבר קיום ריבונות יהודית מחוץ לארץ ישראל היא טענה מדהימה בפני עצמה וראויה לדיון נפרד. בכל אופן, אלדד טען שבמדינתו שוכנים מלבד בני שבטו גם בני גד, נפתלי ואשר. הוא הופיע בפני מנהיגי קהילת קירואן שבתוניס והביא להם מהלכות השבטים. בין לבין סיפר להם אלדד על הקורות אותו עת ספינתו נטרפה והוא נפל בשבי בידי קניבלים:

"כך היה יצאתי מעבר לנהרי כוש. נכנסנו אני ויהודי אחד משבט אשר בספינה קטנה (לסחור) עם אנשי הספינות, ויהי בחצי הלילה וישב ה' רוח גדול וחזק מאד ונשברה הספינה, וימן ה' ותפשתי לוח אחד, ויהי כראות חברי כזה ויתפוש גם עמי על אותו הלוח והיינו עולים ויורדים בו עד שהשליך אותנו הים אצל אומה אחת ששמה רומרנוס, והם כושיים שחורים בעלי קומה בלא בגד ובלא שמלה עליהם, כי כבהמות נמשלו ואוכלים בני אדם. וכשבאנו לארצם תפשו אותנו, וראו את חברי בריא ושמן ומעונג, ושחטו אותו ויאכלוהו, ויצעק אוי לי שהכרתי לאומה זו שהכושיים יאכלו את בשרי, ויטלו אותי כי חולה הייתי בספינה ושמו אותי בקולר עד שאשמן ואבריא והביאו לפני כל מאכלות טובות אסורות ולא אכלתי דבר, והטמנתי האכילה, והיו שואלים אם אכלתי ואמרתי כן אכלתי ".

אלדד נפדה על ידי סוחר עשיר מבני שבט יששכר ופנה עמו לארצו השוכנת "בהררי תהום", שאנשיה חכמים בתורה ובעלי רכוש ואשר בה "אין עושק וגזל", שיש בה "שרי חיילים אבל אינם נלחמים עם אדם". משם המשיך לארצם של בני זבולון "החונים בהררי פארן", ולשבט ראובן החיים בשכנות להם. אלדד ממשיך ומספר על ביקוריו בשבטי אפרים, מנשה (על שני חלקיו) ושמעון. הוא מספר גם על עוד שבט המכונה שבט ינוס, "שנס מעבודה זרה ודבק ביראת ה'". לאורך הדורות רווחו מסורות על שבט זה, שבניו היו כולם אדמוניים או בלשוננו  -ג'ינג'ים. יום טוב לוינסקי מספר שמסורות על ה"רויטע יידאלאך" תפסו מקום נכבד בחלומות הגאולה של ישראל בגלות .

 tribes
פתאום קמים שבטים בבוקר ומחליטים שהם עם (צילום: פלאש 90)

למשמע הסיפורים המוזרים, פנו חכמי קירואן הנרגשים לגאון רבנו צמח בבבל ושאלו אותו כיצד להתייחס לדברי אלדד הדני, אדם שסיפורו תמוה לכל הדעות אבל מנומק ומפורט להפליא. תשובתו של הגאון הייתה מהוססת: "דברי אלדד - מקצתם נראים כדברי חכמים שלנו ומקצתם היו מופלגים... אולם יש לומר שאינו כלל רחוק שאלדד זה שגג והחליף מרוב צרותיו שעברו עליו ומרוב טורח הדרך המענה גוף האדם". לא פחות משלושה עשר סיפורים סיפר אלדד הדני לאנשי קירואן ואחר כך לאנשי ספרד. בספרו שפורסם לראשונה במנטובה בשנת 1480 מופיעים גם חידושים הלכתיים, למשל בדיני שחיטה, שמביא אלדד ממדינתו .

לדידינו כאן אין זה חשוב כל כך מה מידת האמת בסיפורים האלה. חשוב לספר שהם היו נפוצים למדי בקרב עמנו, וכי מסורות בדבר קיומם של עשרת השבטים ומגוריהם מעבר לנהר הסמבטיון מצויות בסוּגות רבות בספרות היהודית – בפיוט, במדרש, באגדות חסדיות ובתשובות הלכתיות. סיפורי עשרת השבטים ידעו גלגולים רבים לאורך הדורות. היחס אליהם היה לעתים מהוסס, בין היתר משום שגם הנוצרים חיפשו את עשרת השבטים, היות ושובם מבשר בתורתם את בוא המשיח. ובכל זאת הסיפורים הללו הציתו את הלבבות ועוררו את כיסופי הגאולה בחשכת הגלות.

ואנו? אנו שזכינו לחיות במדינה יהודית ריבונית, אולי ראוי לנו לאמץ לנו כמה ממנהגי המדינות שתיאר אלדד הדני, בין אם אמת ובין אם משל היו.

חודש הולדת שמח!

 

הרבָּה ד"ר דליה מרקס היא חוקרת תפילה ומרצה בכירה לליטורגיה ומדרש בהיברו יוניון קולג'
לתגובות: 
editor@bac.org.il 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus