והגדת לבנך בסטייל: על הגדות פסח מעוצבות להפליא

למונח "עכשוויות" יש משמעות עמוקה, ושאלת העכשוויות קשורה לשאלות פוליטיות, דתיות, פילוסופיות ותרבותיות. כך מתברר כשסוקרים כמה מההגדות הבולטות שעוצבו בעשורים האחרונים: כמה מהן מביאות אל המסורת הפנים-יהודית מסורות כלל אנושיות; אחרות מבהירות שמעשה האמנות והאיור אינו רק מעשה דקורטיבי, אלא גם מעשה פרשנות. רובן, מאחר שעוצבו בידי חילונים, מוכיחות שיש כאן אופציה נוספת חוץ ממלחמת תרבות. 

 

המון הגדות יפהפיות נוצרו במאה ה-20 ובמאה ה-21. כמה מהבולטות שבהן מושפעות ממודרניזם, והאמנים שעומדים מאחוריהן הם בדרך כלל אמנים ותיקים שהושפעו מהמהפכות האמנותיות של תחילת המאה שעברה ואחר כך של שנות ה-60 וה-70. האיורים בהגדות אלה מתייחסים לתוכני ההגדה כצורות גיאומטריות יותר משהן מאיירות "סיפור". בעיני האמנים האלה, גם אותיות ההגדה הן צורות שניתן לשחק בהן.

 

"הגדת ברונפמן" נוצרה ב-2013 ביוזמת איש העסקים אדגר ברונפמן. את ההגדה איירה האמנית האמריקאית ג'ן ארונסון, שציורי האקוורל שלה מושפעים מאמנות אפריקאית ואוסטרלית. גם "הגדה האוסטרלית" של ויקטור מזנר היהודי-אוסטרלי הושפעה מאמנות אבוריג'נית. הגדת יעקב אגם היא הגדה צבעונית ומשחקית משנות ה-80. גם אלה שלא אהבו את אגם בכיכר דיזינגוף יתקשו שלא להתפעל מההגדה שלו.

 

כיוון סגנוני אחר הוא הגדות שמושפעות מסוריאליזם ומאקספרסיוניזם. איורי החד גדיא היפהפיים של מנחם בירנבאום מ-1919 הושפעו מהאקספרסיוניזם הגרמני. בירנבאום ביקש להדהד את אימי מלחמת העולם הראשונה, והחד גדיא שלו קודר ופוסט-טראומטי. יכול להיות שהאמן הצרפתי ז'ראר גארוסט הושפע מבירנבאום כשיצר את ההגדה היפהפייה, המטרידה והמפתיעה שיצאה בהוצאת אסולין הצרפתית ב-2001. גארוסט, כמו סוריאליסט טוב, מנגן בהגדה הזאת על מיתרי ההזרה והאימה שבתוכנו.

 

האמנית זויה צ'רקסקי יצרה ב"הגדת הפסח של אאכן" איורים המושפעים מהאמנות הרוסית של עידן המהפכה הקומוניסטית. צ'רקסקי, ילידת קייב שעלתה לישראל בשנות ה-90, התכתבה בהגדה הזאת – שעליה החלה לעבוד ב-2002 – עם "הגדת הציפורים" מימי הביניים ועם קזימיר מלביץ' הרוסי. הדמות שמככבת בהגדה היא הכלאה בין ציפור ליהודי חרדי ולראשה כובע ספודיק שאינו מתבייש בגלותיותו ובחוסר שורשיו.

 

 

 

גלותיות וחוסר שורשים כבר לא סיבה לבושה. הגדת הפסח של אאכן של זויה צ'רקסקי

 

לא קודרת, לא פוסט-טראומטית, לא גלותית ולא מלנכולית היא ההגדה שיצר האמן, הקומיקסאי והמאייר זאב אנגלמאייר ב-1999. למעשה, הגדת אנגלמאייר היא ההגדה הכי לא פוליטיקלי-קורקט שתמצאו היום בשוק. יש בה ציצים, ישבנים, משחקי מילים מפגרים (ממש ככה, לא משחקי מילים עם צרכים מיוחדים) ועוד רעות חולות ושופעות שלא היו חוצות את רף קבוצות מחלק המוסר של פייסבוק אביב 2017.

 

"אנחנו קוראים את ההגדה כל החיים, והנה היתה לי הזדמנות להתרחק מהמובן מאליו של הטקסט", אומר אנגלמאייר, "החלטתי שאני קורא כל משפט וכל מילה מחדש, כאילו כמו בפעם הראשונה. למשל, ניסיתי לחשוב שאני לא יודע מה זה חמץ. הרגשתי את הפחד ממנו. החלטתי שאני מתייחס אליו כאל יצור שהגיע מהחלל".

 

ההגדה נוצרה מהר או לאט?

 

"דלית לב מהוצאת תמוז ראתה שער שעשיתי שנה קודם לכן ל'עכבר העיר' לכבוד פסח והחליטה להזמין ממני הגדה. קיבלתי את ההזמנה שלושה חודשים לפני פסח, ובגלל הזמן הקצר, היה לי המון חופש להשתולל. עבדתי יום ולילה. כמו כל פרויקט אמביציוזי שאני יוצר, גם במקרה הזה ההגדה חלחלה לכל שעות היממה. חלמתי עליה בשעות המעטות שישנתי. אני זוכר במעומעם חלומות על יציאת מצרים וסיוטים של מריחות דם על משקופי דלתות".

 

הבהילות ליוותה גם את תהליך העבודה של "הגדת אסופה". המעצב ליאור ימין פתח ב-2012 את חנות העיצוב אסופה בשוק הפשפשים, ומאז היא משמשת בית ליצירות של מעצבים ישראלים צעירים. מתוך השאיפה לקדמם, נולד זמן קצר אחר כך פרויקט "הגדת אסופה". 

 

לקרוא כל משפט מחדש. ההגדה של אנגלמאייר

 

"הרעיון ליצור הגדה של מאיירים צעירים עלה לפני חמש שנים בישיבת צוות, כחצי שנה אחרי שפתחנו את החנות", אומר ימין. 45 מאיירים משתתפים בכל הגדה, ובכל פעם אלה 45 מאיירים צעירים חדשים. "אנחנו רוצים לתת הזדמנות למאיירים צעירים, ולכן בכל שנה אנחנו מזמינים מאיירים חדשים", מסביר ימין את ההחלטה שהופכת את הפרויקט הזה לענק וחד-פעמי ומודה: "לא הבנו עד כמה ארוך יהיה המסע שנכנסו אליו".

 

כשאתם מחלקים את ההגדה בין מאיירים, מהם הקריטריונים שלכם?

 

"אנחנו שואלים את עצמנו למי תתאים כל כפולת עמודים. יוצר שיש לו נטייה לאיור יקבל כפולה עם מעט טקסט. מעצב שיודע להתמודד עם טקסט - מי שיש לו משיכה לטיפוגרפיה או קליגרפיה - יקבל כפולה עם טקסט ארוך יותר. מאיירים עם נטייה לאיורים קודרים יקבלו כפולה קודרת, ולהפך. מעבר לכך, יש לנו כמה קווים מנחים: האיורים צריכים להיות נגישים, נכונים, מכבדים את הטקסט".

יוצרי "אסופה", בניגוד לאנגלמאייר, לא שולפים ישבנים באמצע ההגדה. עם זאת, רבות מהעבודות שלהם מבטאות את העכשווי. לפעמים גם את העל-זמני. נניח, העניין של מידע ושל הניסיון לכמתו ולסדרו בפורמט נהיר של אינפוגרפיקה. למשל, בהגדה של 2013 יצר זיו שניידר אינפוגרפיקה ל"דיינו", וליה אופיר ביקשה לעשות סדר בהתפלפלות על "חמישים מכות". בהגדת 2014, רה לבנט מאיירים את הוויכוח בין רבי עקיבא, רבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר ככרזת אגרוף וינטג'ית. גם גיבורי-על מתבקשים כאן. אורטל אברהם מאיירת ככה את אלוהים ב"והיא שעמדה".

 

בהגדת 2015, אבנר גיצלטר מאייר אדם על הירח או על מאדים, כפרשנות לטקסט "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים". בהגדת 2017, אפיק נעים מאייר את "שפוך חמתך". "ניסיתי לייצג מצב מוגזם שבו הגבריות נהפכת כמעט למינית, מין מאבק אלים והומו־אירוטי", הסביר ליובל סער שראיין אותו לאתר העיצוב "פורטפוליו". לעומתו, אלי מגזינר רצה להמחיש חוויית צ'יל-אאוט סוריאליסטית. "הטקסט שקיבלתי (ברכת הלל) מגיע ממש לקראת סוף ההגדה, אחרי כל ההמולה והחגיגות של יציאת מצרים", הסביר לסער, "אל מול הטון החגיגי, ידעתי שאני רוצה להראות את בני ישראל באמצע הדרך, באיזה חלון זמן שבו לא קרו להם יותר מדי ניסים ומופתים, קפואים בין השמים ובין כוס היין שאותה מקדשים בברכת הלל". 

 

 

אחרי כל ההמולה, בני ישראל באמצע הדרך.  איור של אלי מגניצר להגדה "אסופה"

 

 

בכמה מקרים המאיירים מצליחים להעניק פרשנות פילוסופית ממש דרך איור וטיפוגרפיה. באיור של סטודיו שי חיון בהגדת 2016, אותיות ארבעת הבנים מולבשות זו על זו ומצביעות על האפשרות שבתוך כולנו יש ארבעה בנים. בהגדת 2017, אלה פוניזובסקי מנכיחה את "האחר" ואת המשמעות של לחיות בכמה זהויות תרבותיות באיור של "והגדת לבנך", שבו מופיעים עברית וכתב חרטומים.

 

חיפוש קצר באינטרנט יגלה שבשנים האחרונות נכתבו בעולם נוסחי הגדה בעלי אג'נדה פוליטית וחברתית ברורים, כמו הגדה פמיניסטית והגדה למען הפליטים. השנה, לציון 50 שנה לשלטון הצבאי בשטחים שמעבר לקו הירוק, הוציא ארגון סיסו – שהוקם בידי אנשי שמאל מישראל והעולם – הגדה בעריכת תומר פרסיקו הקוראת לחירותם של ישראלים ופלסטינים.

 

"הגדת היובל מעמידה את הציווי לקרוא דרור בארץ בשנת היובל אל מול חגיגת חג הפסח, הוא חג החירות", מסבירים בארגון, "יוצרים והוגים מכל רחבי העולם היהודי חברו יחד והציעו – במדרש, בשיר, בזעקה מוסרית – פרשנויות בנות-זמננו לקטעי ההגדה. משום שהחירות אינה רק שלנו, אלא של כל בני האדם".

 

בין עשרות הפרשנים והמבארים: הקומיקאית שרה סילברמן, עמוס עוז, הסופרת והפסיכולוגית האמריקאית קרול גיליגן, חביבה פדיה, מיכאל מלכיאור והמבקר האמריקאי לאון ויזלטיר, שהעניק לוויכוח הרבני על מספר המכות את אחת הפרשנויות היפות והעכשוויות שנראו. האמנית אירית חמו התבססה על תצלומי עיתונות מפורסמים מהשטחים והפכה אותם לרישומים פשוטים ו"גסים". זאת אינה הגדה אלגנטית. למעשה, היא כמעט אנטי-אלגנטית.

 

בין שהן מעוררות מחלוקת ובין שהן מעוררות עניין, מתברר שהרעב להגדות עכשוויות ואקטואליות הוא אדיר. "בשנה הראשונה ההכנה ארכה חודש", אומר ימין, "אבל אפילו שהיא חזרה מהדפוס ימים ספורים לפני הסדר, כל ההגדות נמכרו". "ההגדה שלי יצאה חמישה ימים לפני פסח", אומר אנגלמאייר, "ביום שבו היא יצאה, נפתחה תערוכה שלה ודובר עליה בגל"צ. בתוך יומיים אזלה המהדורה הראשונה, של ששת אלפים עותקים. היא הגיעה לכנסת. אני זוכר שעליתי על מונית, ונהג המונית דיבר איתי עליה בלי לדעת שאני הוא היוצר".

 

במהלך כל שנות היצירה האלה אפשר להפוך למומחים להגדה. "אני חילוני", אומר ימיני, "ולא הכרתי את החלק שאחרי האוכל. היום אני מכיר אותו. טוב". "הסדר לא היה זר לי לפני כן. הוריי באים ממשפחות דתיות, ובהיותי ילד, ביערתי חמץ עם משפחתו של אבי בכפר חסידים", אומר אנגלמאייר, "ובכל זאת, ההחלטה להעתיק את הטקסט של ההגדה בכתב יד חוללה מהפכה בהבנה שלי את ההגדה. חשבתי שזה ייקח כמה ימים, אבל ההעתקה לקחה כמה שבועות. נהייתי לסופר סת"ם. זה אפשר לי לחיות את הטקסט, להתחבר אליו בצורה עמוקה. יכולתי לזהות אילו מילים עוררו אותי. למשל, יכולתי לראות את סוגיית החמץ מבפנים ומבחוץ, את הפחד ממנו ואת הפחד היהודי הקמאי ממרכיב זר".

 

אילו תגובות על ההגדה הכי הפתיעו אותך?

"כשההגדה הגיעה לכנסת, בניזרי נעלב ממנה. מצד שני, היו לא מעט קונים דתיים שהפתיעו אותי ממש. רב מבני ברק קנה ממני יותר מ-20 עותקים. רציתי להיות הגון כלפיו והראיתי לו את ההגדה לפני שרכש אותה. להפתעתי, הוא דיבר על הלגיטימיות של ריבוי פרשנויות".

 

 

כשאלוהים לא מסתכל. איור של דורון פלאם מתוך אגדת "אסופה"

 

 

בחד גדיא של המאייר דורון פלם בהגדת אסופה הנוכחית, אוכלים זה את זה ישראלים ופלסטינים, נשים וגברים. אלוהים עומד באמצע ומכסה את העיניים. ועם זאת, יש נחמה בהתכנסות משפחתית סביב שולחן, ועליו הגדה שמספרת לך על חייך - כמו שהם כאן ועכשיו, עם אלוהים או בלעדיו.

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 6