אין לי עיר אחרת

ירושלים עירי היתה מאז ומעולם מוקד של עימותים ומקור לחיבור, "עיר שחוברה לה יחדיו", או כלשון חכמים - עיר שעושה כל ישראל חברים ומנגד עיר שסועה שהכל קורעים ממנה חתיכות. לא בכדי אנו משוועים בתפילת ליל שבת "הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", כלומר, ישנה סוכת שלום לכל ישראל, אך ברכה מיוחדת צריכה ירושלים.

" להיות ירושלמי פירושו לשמור לה אמונים בכל מצב ובכל מקום, להיות ירושלמי משמעותו לא להימלט ממנה מרחש עלה נידף " גם ימינו מבשרים סוכת שלום וחבירה יחדיו מחד ושסעים עמוקים מנגד: אומות העולם ומנהיגי לאומים לא נחים לרגע מניסיונם להגביל את הנוכחות היהודית והתפתחותה, ובתוך כך לא פסקה הלמות הבונים והפיתוח מאז שחרורה עד שהיתה לגדולה שבערי ישראל.

חרף היותה מושפלת ומבוזה כעיר של מדון ומריבה, מבשרת היא יותר מכל מקום אחר, דו קיום והשלמה. מדינת תל אביב המתפתחת ובניה מנסים להוציא דיבתה רעה, כי תל אביב היא בירת ישראל ואילו מדינת ירושלים היא בירת החרדים ולמצער בירת פלסטין.

ירושלים עירי רבת הניגודים עודנה מכילה את כל הקיצונים, זה החרדי ואחיו הימני, הפלסטיני ואחינו השמאלני. בני לאומים מרובים ודתות שונות ומגוונות, אשר גם אם אינם מעורים יחדיו, יחסיהם משדרים דו קיום בשלום. עם זאת, נושאי דברה של העיר מעדיפים להתעלם מן המרקם הרב גוני, המרתק. להבליט דווקא את הניגודים, השסעים ומחוזות העימות.

ירושלים של שלום מזכירה לי את משל החבלים הנכרכים יחדיו: רק כאשר כל אחד נותן משהו מעצמו, יכול הוא להיכרך עם האחר. הוויתור הוא שהופך אותו לארוך יותר, איתן יותר, המעט שבאמצעותו אפשר להשיג הרבה יותר.

צילום: פלאש 90

יליד ירושלים אנוכי

ירושלים שלנו, לבו הפועם של העם היהודי, נמשל ללב ולא בכדי. לבני ערב יש ערים הקדושות בעיניהם יותר, כך גם לדתות אחרות. לנו אין תחליף אחר - לא מכה לא מדינה ולא רומא. אין לנו עיר אחרת, אליה יצא ליבנו ממרחקים, אליה ייחלנו מדור דורים. היטיב לבטא זאת הסופר ש"י עגנון בדברו בעת שקיבל פרס נובל לספרות: "אני שלמה יוסף צ'צ'קס עגנון יליד ירושלים, אם תשאלוני הלא יליד בוצ'צץ הרחוקה שבגליציה הינך ואיך נולדת בירושלים, אספר לכם את סיפורו של עמי המוכה שטיטוס הרשע הגלה את אבותי ופיזרם בין האומות, עד שנאלצתי להיוולד בבוצ'ץ הרחוקה, אך גם אם פיזית נולדתי בנכר, יליד ירושלים אנוכי".

להיות ירושלמי פירושו לשמור לה אמונים בכל מצב ובכל מקום, להיות ירושלמי משמעותו לא להימלט ממנה מרחש עלה נידף, להיות ירושלמי אמיתי זה להיאחז בה בציפורניים גם אם הרוב בה יהיה מזן
אחר, מצבע אחר וגם מאומה אחרת.

אוהביה ימצאו תמיד, את יופיה, את תפארתה, את פניה היפות וילדיה היפים, את קשישיה הנבונים, ותינוקיה הנבוכים. הם יתמוגגו תמיד מפיוטי הסליחות ומניחוחות השוק, כל אבן מאבניה הם ינשקו בערגה ובחום, ישישו עמה בשמחותיה ויתעטפו ביגונם באבלה. הם ידבקו באדיקות בצו הקדמון של "וראה בטוב ירושלים" כי אוהבים אמיתיים לא נופלים למלכודת של מחרחרי ריב ומדון והם הולכים שבי אחריה באש ובמים. אוהביה נשבעו לה אמונים לנצח.