האלים השתגעו

יחסו של האדם לטבע עבר שלושה שלבים עיקריים לאורך ההיסטוריה: הכלה, תיווך ושליטה. בתחילה היה האדם מוכל לגמרי בתוך הטבע. לפני עשרות אלפי שנים חיו לקטים-ציידים בחבורות קטנות שנדדו על פני שטח מחיה נרחב, תוך שהם מלקטים אגוזים, שורשים וגרגירים וצדים ארנבות, פרות וממותות. לא היה שום מחסום פיזי בין בני האדם ובין הצמחים ובעלי החיים האלה, ובני האדם חיו והסתובבו ביניהם בחופשיות. גם לא היה מכשול מנטלי ביניהם: בני האדם לא שלטו בגורלם של הצמחים ובעלי החיים, ולכן לא התקשו לראות בעדר חופשי של בקר או בחיטה הצומחת פרא יצורים שווי ערך להם. הם אמנם אכלו אותם, אבל זה לא הפך את הבקר והחיטה לנחותים, כפי שאדם שנטרף בידי נמר לא נעשה ליישות נחותה מהנמר.

מי ברא את מי? תאורת, אלת הפריון המצרית העדות הברורה ביותר למעמדם השווה של האדם, הבקר, החיטה והנמר היתה שהם דיברו זה עם זה ישירות וניהלו משא ומתן דו סטרי על כללי ההתנהגות בשטח המחיה המשותף שלהם. הלקטים-ציידים היו ברובם אנימיסטים: הם האמינו שפרט לבני האדם יש בעולם מגוון עצום של ישויות אחרות בעלות אישיות, רצונות וצרכים ושאפשר לדבר עמן ישירות - עם בעלי החיים, עם הצמחים, ואפילו עם הסלעים והעננים. לבני אדם לא היה ייחוס בעולם, והם היו חייבים להביא בחשבון את רצונותיהם של הסובבים אותם.

המהפכה החקלאית הביאה לשינוי מהותי ביחסו של האדם לטבע. בני האדם בייתו מספר קטן של צמחים ובעלי חיים, כגון חיטה ובקר, והחלו לשלוט בגורלם באופן מדכא. כך למשל, כלא האדם את הפרות ברפת, סירס את הפרים והפך אותם לשוורים כנועים והחל להשתמש בהם כדי לחרוש שדות ולמשוך עגלות. בד בבד התיישב האדם בכפרים ובערים, שביניהם ובין הטבע הפראי שמסביב הוקמו חומות וגדרות. בני האדם חיו בתנאים מלאכותיים יותר ויותר וחששו להיכנס אל היער המסוכן והאפל שמסביב. ככל שהאדם התבצר בתוך כפרים וערים וככל שהוא התנהג כלפי בעלי החיים והצמחים המבויתים באופן כוחני יותר, כך הוא איבד את יכולתו לדבר ישירות עם בעלי החיים והצמחים והפסיק לראות בהם ישויות שוות ערך לעצמו. האדם הוציא את עצמו אל מחוץ למעגל של "הטבע". זהו הרגע שבו נוצרה החלוקה בין האדם לטבע.

אבל יכולת השליטה של האדם בבעלי החיים ובצמחים עדיין היתה מוגבלת. כך למשל, החקלאים לא היו יכולים להבטיח שהפרה תניב הרבה חלב, שהכבשה תמליט שה בריא או שהגשם יירד במועדו וישקה את שדה החיטה. כדי להבטיח את הדברים האלה, ברא האדם את האלים הגדולים - את אלת הפריון, את אלת האדמה ואת אל הגשם. האלים הגדולים הופיעו ברגע שבו בעלי החיים והצמחים איבדו את זכות הדיבור שלהם, ותפקידם העיקרי היה לתווך בין האדם לטבע. במקום לדבר עם הפרה ולנהל עמה משא ומתן, ניהל האדם משא ומתן עם האלים. הוא הבטיח לאלים מתנות וקורבנות וביקש בתמורה שהם יגרמו לפרה להניב הרבה חלב. אם תקראו בקפדנות את התנ"ך, למשל, תגלו שעיקר פולחנה של הדת היהודית הקדומה היה להקריב בעלי חיים כקורבנות לאל השמים, כדי שזה ייתן גשם במועדו ויבטיח את פריון העדרים והשדות.

המהפכה הגדולה הבאה היתה המהפכה המדעית, שבה שלל האדם את זכות הדיבור גם מהאלים והחליף אותם ב"כוחות טבע" אילמים. מעתה, אין יותר משא ומתן עם איש: האדם הוא היוזם. הוא "מגלה" את כוחות הטבע, חוקר אותם, מבין אותם, וכך יכול להשתמש בהם, מבלי שהוא מחויב להקשיב למישהו או למשהו ומבלי שהוא צריך למלא התחייבויות או תנאים בתמורה. בסיפור המפורסם על ניוטון והתפוח, הרעיון אינו שהתפוח מדבר עם ניוטון או שכוח המשיכה מגלה את עצמו לניוטון כמו אלוהים שהתגלה למשה בסיפור סנה הבוער; היוזמה לחקור את נפילתו של התפוח היא של ניוטון לבדו. הטבע נהיה אילם לגמרי.

בשלב זה תופס האדם את מקומם של האלים. הוא עומד לא רק מחוץ לטבע, אלא גם מעליו. הוא מפענח את כוחות הטבע, ועל ידי כך רוכש עוד ועוד כוח. כיום, כשאנו רוצים שהפרות ברפת יניבו יותר חלב, איננו מדברים עם הפרות ואיננו מעלים קורבנות לאלים; אנחנו חוקרים את הביולוגיה של הפרה, ובעזרת הורמונים, רבייה סלקטיבית והנדסה גנטית מהנדסים פרות שמניבות תפוקה גדולה יותר. אנחנו לא חייבים דבר לאיש בתמורה לחלב הזה.

" מה שמדאיג בסיפור הזה הוא שבו בזמן שהאדם צובר כוחות אלוהיים, הוא מאבד לגמרי לא רק את יכולות התקשורת שלו עם יצורים אחרים, אלא גם את כל המחויבויות האתיות שלו " שליטתו של האדם בטבע הולכת וגוברת במהירות מסחררת. האדם נהפך לגורם המשפיע ביותר על המערכת האקולוגית העולמית. הוא משנה מהיסוד את תנאי החיים ביבשות ובאוקיאנוסים, תוך שהוא מביא להכחדתם של אינספור מיני צמחים ובעלי חיים. יתרה מזאת, האדם מתחיל לשנות את החוקים הבסיסיים ביותר של הטבע. במשך ארבעה מיליארד שנה נשלט עולם החיים על ידי מערכת חוקי הברירה הטבעית (natural selection). בין שאתם דינוזאור ובין שאמבה, נוצרתם והתפתחתם בשל פעולתה של הברירה הטבעית. כיום אנחנו עומדים בפני השינוי הגדול ביותר בתולדות עולם החיים מאז הופיעו החיים: על ידי טכנולוגיות חדשות, כגון הנדסה גנטית וייצור איברים ביוניים, האדם מפר את חוקי הברירה הטבעית ומחליף אותם בעיקרון חדש - עיצוב תבוני (Intelligent Design).

מה שמדאיג בסיפור הזה הוא שבו בזמן שהאדם צובר כוחות אלוהיים, הוא מאבד לגמרי לא רק את יכולות התקשורת שלו עם יצורים אחרים, אלא גם את כל המחויבויות האתיות שלו. מאחר שהאדם משיג כוח על ידי מחקר שהוא עצמו יוזם, ולא על ידי משא ומתן עם בעלי חיים או עם אלים, הוא אינו חייב דבר לאיש בתמורה לכוח שלו. הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. לרוע המזל, הוא אינו יודע מה הוא רוצה. איש אינו יודע מה כדאי לעשות עם הכוחות האדירים שאנו צוברים בשנים האחרונות. האם יש דבר מסוכן יותר מאשר אלים חסרי אחריות שאינם יודעים אפילו מה הם רוצים?

הכותב הוא היסטוריון המלמד באוניברסיטה העברית